נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > הטובים להגה
28 ליולי 2012
הטובים להגה
יואב איתיאל, 27/07/2012 - 12:39
הצטרפתי לקורס נהיגה מבצעית של צה"ל כדי לשכוח כל מה שלמדתי על נהיגה, ולחשוף בפניכם קצת ממה עד היום נסתר לעין מאחורי שובל האבק שהם משאירים, תוך שהם חותרים קדימה, ליעד הבלתי אפשרי הבא. תשכחו כל מה שאתם יודע על נהיגה. תשכחו אפילו כל מה שאתם יודעים על נהיגת שטח. זה השיעור הראשון שהייתם מקבלים, כמוני מרב סרן ליאור ניניו, ראש מדור נהיגה מבצעית בצה"ל
הטובים להגה
הטובים להגה
נהיגה מבצעית מתחילה במקום בו נגמר הכביש, ולא מסתיימת במקום בו נגמרו גם דרכי העפר והשבילים [צילומים: יואב איתיאל]

הטובים להגה
תשכחו כל מה שאתם יודע על נהיגה. תשכחו אפילו כל מה שאתם יודעים על נהיגת שטח. זה השיעור הראשון שהייתם מקבלים, כמוני מרב סרן ליאור ניניו, ראש מדור נהיגה מבצעית בצה"ל. "הם יודעים להגיע בדרך מבצעית ונסתרת לכל יעד", אומרים על בוגרי הקורס שלו, "גם אם צריך לדלג על מדרגות סלע בגובה מטר וחצי, גם אם צריך למשוך את הרכב בכננות של כלי רכב אחרים".
 
לאורך השנה הוא מפקד על הקורסים בהם מכשירים אתאנשי הסיירות והיחידות המיוחדות בנהיגה מבצעית. "אלה יהיו האנשים שאחראים על הניוד ביחידה שלהם, וישמרו על הכשירות של הנהגים שם", הוא מסביר לי, שפעמיים בשנה הוא מדריך את המדריכים שידריכו אותם.

אחד כזה שפגשנו שם הוא דור בלוך, בן 19 מזכרון יעקב, בוגר אורט בנימינה שהגיע לכאן בעקבות העניין שלו בשטח, שהתחיל עם אופני שטח. הוא והחברים שלו מלמדים את לוחמי הסיירות איך לנייד כוחות ולנייד ציוד בתנאים מבצעיים. את זה הם לומדים לעשות ביום ובלילה, כשהם צמודים כמעט, האחד לאחוריים של רכב השני.
הטובים להגה
חמישה שבועות בהאמר בקורס נהיגה מבצעית של לוחמי יחידות מובחרות על שער "מגזין המושבות" 326


רגע לפני שמחזור אוגוסט 12’ עולה על מדים, הצטרפתי לשיירה שבשבוע השלישי לקורס בן חמשת השבועות, חצתה את הכרמל בלי שהרגשתם. נהיגה מבצעית מתחילה במקום בו נגמר הכביש, ולא מסתיימת במקום בו נגמרו גם דרכי העפר והשבילים. שעה קלה אחרי שתדלקנו את ההאמרים של קורס הנהיגה המבצעית, אנחנו כבר במורד איזו שלוחה.

אחרי תדרוך קצר מצביעים לנהגים על איזה עץ באופק, ולשם הם צריכים להגיע. בתווך, רק אדמה מסולעת, או ליתר דיוק, סלעים וביניהם בצבוצי אדמה. כל סלע כזה שאתה יורד ממנו בצורה לא נכונה ישבור לך איזה ציר ברכב. אם תעלה עליו בצורה לא נכונה, יכול להיות שלא תוכל לרדת ממנו. את רוב הדרך צריך לעשות כשחייל מכוון את הכלי מקדימה. כל טעות של 20 ס"מ יכולה לגרום לנזק, שמשמעו עיכוב.

זמן להזעיק את החימושניקים אין. אם צריך להחליף סטארטר, החבר’ה האלה שולפים לך את החלפים והכלים ומחליפים אותו על המקום. הם לומדים לנוע בשיירה, והם יודעים לקרוא את השטח. אם לא ידעו במבט קדימה לאן הם חותרים ואיך להגיע לשם, הם עלולים למצוא את עצמם מהר מאד במצב בו הם או חס וחלילה גם כל השיירה צריכים לנוע ברוורס לאחור, לפעמים בסיטואציה בלתי אפשרית.

חם פה, המים הקרים-קפואים מהתרמוקנים מפצים על האבק שאתה אוכל תוך דהירה ויש כמובן את הנוף לאורך הדרך. עם הנהגים האלה אתה מגיע רכוב למקומות שחשבת שרק ברגל אפשר להגיע אליהם. זה מה שיעשו החניכים של ניניו כשיחזרו ליחידות האם שלהם, הסיירות. הם יובילו את השיירות שלהן לכל מקום, ביום ובלילה דרך שדות איזה כפר עויין, בשמש הקופחת אל איזו פסגה מדברית בדרום ובגשם השוטף בנקיק שוצף מים אי שם בצפון.
רס"ן ניניו
"השירות כאן אינו פשוט", מודה רס"ן ניניו, "מי שלא באמת אוהב את עולם השטח נשבר מהר מאוד. מתוך 52 שבועות בשנה אנחנו 40 שבועות בשטח. חיים על הרכבים מיום ראשון עד יום חמישי, אוכלים רק מנות קרב, ישנים רק תחת כיפת השמיים


רס"ן ליאור ניניו הוא מושבניק בן 31, נשוי לסטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי ואב לילד בן 3 חדשים. אבל בינתיים, כל עוד הוא בתפקיד שלו, הוא גר בג’יפ. במקרה שלו זה ג’יפ מדגם סופה, M-240 כשמו הרשמי, רכב שטח מתוצרת תעשיות רכב נצרת עילית הישראלית שכל חלקיו מיוצרים ומורכבים בישראל, למעט המנוע האמריקאי שלוהמורכב גם בדגם הג’יפ רנגלר (Wrangler) וכמובן צורתו המבוססת על הג’יפ האמריקאי הזה. אבל זה הרכב הרך בצי רכבי השטח של רס"ן ניניו בתרגיל אליו הצטרפתי, ושהיה כולו רכבי HMMWV ומבטאים את זה Hum-Vee, או בעברית"הָם-וִי", וכאן אנחנו בכלל קוראים לו בטעות האמר, שזה רכב אחר, "כאילו" גרסא-אזרחית של אותו רכב, אבל לא.

M1097A2 הוא הדגם של ההם-וי הזה שבשימוש צה"ל כמו גם הצבא האמריקאי, ומפה והלאה תרשו גם לי לקרוא לו כאן האמר, ולהניח שאיש לא ייפגע בין היתר כי האמרים בכלל כבר לא מייצרים. ההאמר הצבאי קשיח מאוד, עמיד מאוד, ומסוכן מאוד. כריות אויר אין פה, אבל יש חגורות בטיחות, וכולם חובשים קסדות. בכלל, על בטיחות מקפידים פה. לפני ירידה מהכביש נשמע קולו של המפקד בקשר, מפציר בכולם לבצע את הפנייה לשביל בזהירות המירבית, העיקר שלא ייפגע מישהו.

אח"כ יש מורשת, ברשת. כשדלית אל כרמל מולנו, המפקד רוצה לדעת מי יודע על איזה בית בכפר שאירח את אחד ממשוררנו, אשר כתב יצירה המוכרת לכולנו. הוא שואל בקשר תוך שאנחנו דוהרים בעיקולי איזו דרך עפר, והוא אף מקבל תשובות. כולל בסופו של דבר גם אחת נכונה. אחרי הכל, מדובר בטובי בנינו. (פתרון: בית אוליפנט, נפתלי הרץ אימבר, התקווה)

רס"ן ניניו עושה הפרדה ברורה בין "עולם הנהיגה המינהלתית" כמו שהוא קורא לו, לנהיגה מבצעית. "עולם בפני עצמו, שדורש כשירות מיוחדת. נקודת המוצא היא שכמו צלף, או כמו חובש, שהם חלק בלתי נפרד מהצוות, כך גם הנהג המבצעי שבסופו של דבר יכניס את הצוות לפעילות, יהיה לוחם שזה הייעוד שלו וזה המקצוע שלו".
דור בלוך
דור בלוך, בן 19 מזכרון יעקב, בוגר אורט בנימינה שהגיע לכאן בעקבות העניין שלו בשטח, שהתחיל עם אופני שטח. הוא והחברים שלו מלמדים את לוחמי הסיירות איך לנייד כוחות ולנייד ציוד בתנאים מבצעיים


ההכשרה היא ארוכה. ברוב היחידות המובחרות הנהג המבצעי נבחר היום בקפידה, מתוך הנחה שמדובר בייעוד מורכב ואחראי. הצוות לא יוכל לעלות לתצפית, לשכב למארב או לבצע מעצר אם לא יגיע לנקודה המיועדת בבטחה, ויוכל לצאת ממנה בשלום, גם תחת לחץ של זמן או תחת אש. "עד לפני מספר שנים תחום הניוד היה שמור למספר מועט של יחידות בצבא, הכי קטנות והכי מיוחדות שיש לצה"ל", מגלה רס"ן ניניו, "הן הבינו את העניין כבר מזמן". אבל, ב-2005 הקימה מז"י, מפקדת זרוע היבשה, את בית הספר לנהיגה מבצעית במל"י, המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, על בסיס מדור קטן במו"ס, מודיעין וסיור, של פעם.

מדריכי קורס הנהיגה המבצעית עושים טירונות חי"ר בחטיבת כפיר, ולאחר מכן עוברים את ההכשרה המקצועית לצורך התפקיד, בבית הספר יש שלושה (איך לא?) מדורים- מדור נהיגה מבצעית שרס"ן ניניו הוא המפקד שלו, ושאחראי בעיקר על הכשרת נהגי הפלס"ר, על הכשרת "סבלי החי"ר" על טרקטורוניהם ועל הכשרת מדריכים. יש את המדור האחראי על הכשרת נהגי הבט"ש, הביטחון השוטף, ויש את מדור ההיתרים, שם מורי נהיגה מוסמכים, נגדים בקבע, עוסקים בהכשרת נהגים לרישיון הבסיסי.

בית הספר מכשיר את כל הלוחמים מכל היחידות, בקורסים ברמות שונות, על כלי רכב שונים. יש "זאבים" ממוגנים מפיתוח רפא"ל, יש טרקטורונים, אחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה, יש עוד. אולי בפעם אחרת.

העיקר, כמו תמיד, הוא הגורם האנושי. בסוף יש מדריכים, "חיילים סדירים שיש להם אחריות עצומה על הכתפיים", מסביר ניניו, ומזכיר את השיירה בת שבעת הכלים בה נסענו היום, ואת המרחקים העצומים שגמאנו, אותם הם עושים ביום ובלילה.

"התחלתי בכלל בתור לוחם חי"ר", מספר המפקד, "יום אחד קיבלתי הזדמנות, נחשפתי לעולם הזה, וגיליתי שיש מקום בצבא שבו מתעסקים בכל מה שאני אהבתי בתור ילד ובתור מושבניק. בימים הראשונים זה הרגיש לי פשוט הזוי שבאמת אפשר לעשות בצבא משהו שהוא ’אני’, שאני יודע שהוא האופי שלי ושל הרבה מושבניקים וקיבוצניקים וגם חברה מהעיר שבאמת מתחברים לתחום הזה בשירות מאוד משמעותי. יש פה גוף מקצועי שנותן לך להתנסות בדברים האלה ובמימון הצבא. זו פריבילגיה מאוד גדולה. מעבר לכלי הרכב, זה גם סוג האוכלוסייה. בסופו של דבר אנחנו עובדים עם החיילים הכי טובים שיש, כאלו שהמג"דים בוחרים בקפידה".

מדריכים בבית הספר עושים מסלול של כשנה, הכולל טירונות חי"ר, אח"כ קורס מקצועי שכולל את קורס הפלס"ר בן חמישה שבועות, רישיון ג’ "עבור כלי רכב לא שגרתיים" וקורס מדריכים של שישה שבועות, "מהחרמון ועד אילת, דוגמים כל תא שטח אפשרי וכל מכשול אפשרי". בהמשך יש עוד סדרות ייעודיות שמכשירות את המדריך לקחת לוחמים וללמד אותם להיות גם נהגים מבצעיים. "הם ערוכים גם ליום פקודה", מגלה ניניו, "ברור שאם אנחנו עוסקים בהכשרת מדריכים אז כל מדריך פה הוא ברמה מאוד גבוהה, ובזמן הצורך היחידה ערוכה להפוך ליחידה מבצעית מסייעת".

עצות לנהגי השטח של שבת? "קודם כל להתחיל עם אגו נמוך", מפציר ניניו, "גם כשמישהו מסיים פה קורס חשוב לי שיגיד בסופו שמה שהוא למד כאן לאורך הקורס זה שהוא לא יודע כלום. אפילו אם מישהו יוצא מכאן עם נניח נקרא לזה חוסר ביטחון, זה טוב. שהוא מבין פתאום כמה המכונה הזו יכולה להיות מסוכנת אם אתה לא מתפעל אותה נכון, אז זה הרווח שלי. עצה טובה היא תמיד לנסוע עשרה אחוז פחות ממה שאתה מרגיש שאתה מסוגל כדי שיוותר מרווח לטעות.

אם למשל,אני אסע בציר בו אני מרגיש שאני יכול לנסוע במהירות 60 קמ"ש ויחצה לי חזיר בר או שיש לי תקלה ברכב ואני על ה-100 אחוז שלי, אין לי מקום לתקן את הטעות. עוד משהו שאני אומר פה לחבר’ה, שדווקא בצירים השוטפים קורות התאונות, ודווקא בשטח הטכני כשיש לך איזו מדרגה מטורפת של מטר ויש חשש להתהפכות, שם כנראה לא יקרה כלום. למה, כי הנהג שם מבוהל מספיק כשהוא רואה את המכשול, והוא עוצר, הוא יורד מהרכב, בוחן את השטח, הוא חושב והוא פועל בהמון זהירות. אז להיזהר קרוב למוצב וקרוב לבית, דווקא כשאנחנו מרגישים בטוחים".

"השירות כאן אינו פשוט", מודה רס"ן ניניו, "מי שלא באמת אוהב את עולם השטח נשבר מהר מאוד. מתוך 52 שבועות בשנה אנחנו 40 שבועות בשטח. חיים על הרכבים מיום ראשון עד יום חמישי, אוכלים רק מנות קרב, ישנים רק תחת כיפת השמיים, כלי הרכב פתוחים גם בקיץ וגם בחורף, צריך חוסן נפשי וצריך באמת לאהוב את זה כדי להחזיק מעמד. זו יחידה קטנה עם בסך הכל 25 מדריכים, שמחפשת אנשים שמתחברים לכל זה, לשטח, ולהדרכה, שמחפשים שירות משמעותי, מגוון וללא ספק שונה. זה לנדוד כל הזמן בכל הארץ אבל אותי למשל, לא לקח הרבה כדי לשכנע להגיע לכאן".

למה זה לא היה אופציה לפני שלושים ומשהו שנה? גם איתי לא היה צריך להתאמץ מדי, כדי להושיב כנהג מבצעי, מאחורי ההגה של איזה האמר-כל-יכול כזה.

הטובים להגה
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות