נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > המשקיענית
24 לאוגוסט 2012
המשקיענית
יואב איתיאל, 24/08/2012 - 18:52
דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, היא המנהלת של המנהלת של המנהלת של הילד שלכם בבית הספר. היא מאמינה גדולה בהשקעה בחינוך ואומרת שאת זה למדה בבית. רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, הגענו לשמוע על הבית. מהמקום של דלית שטאובר, בראש הפירמידה הארגונית, מערכת חינוך יכולה להיות ניהול לוגיסטיקה. יש שר מעל, שידאג להתוות דרך.
דלית שטאובר Dalit Stauber
"הבסיס לכל הוא אנשים מצוינים, מחויבים, שאוהבים ילדים ואוהבים את עבודתם, חינוך ציבורי מצוין ואיכותי הוא אפשרי והוא תלוי קודם כל בהון האנושי", דלית שטאובר [צילומים: יואב איתיאל, צילומי ילדות]

מהמקום של דלית שטאובר, בראש הפירמידה הארגונית, מערכת חינוך יכולה להיות ניהול לוגיסטיקה. יש שר מעל, שידאג להתוות דרך. אבל אצל שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, גם ניהול מערכת חינוך הוא חינוך, וזה אומר מיקוד בערכים. 

דלית שטראובר
כשני מיליון תלמידים וילדי גן יתחילו את שנת הלימודים בשבוע הבא, ב-63 אלף כיתות שב-4,500 מוסדות חינוך, בהם מועסקים כ-141 אלף עובדי הוראה. תקציבית, חינוך שני כאן לביטחון, אבל לא צריך מקורות זרים כדי לנחש שיש לה יותר עובדים מאשר לרמטכ"ל יש חיילים. בין היתר, היא אחראית ששנת הלימודים, הראשונה שהיא פותחת כמנכ"לית, תהיה מאופיינת במינימום תקלות. זה אומר שימי סוף הקיץ האלה הם העסוקים ביותר בשבילה מאז החלה בתפקיד.

ימי העבודה שלה אינסופיים. ביום שני שייגמר רק לקראת חצות, עוד לפני שמונה בבוקר היא כבר בלשכתה התל אביבית, ביד אליהו. אחרי כמה דקות איתה במסדרונות הבנין ובמעלית, אתה מתרשם שהיא מכירה כל עובד ועובדת, לרובם היא פונה בשמם. עם זו היא מתעניינת לאיזו ישיבה היא נחפזת, לזה היא מחמיאה על שאת התה שלו הוא שותה ללא סוכר.

ניכר שזו לא מי שהוצנחה לתפקיד אלא צמחה אליו. מדובר במי שעשתה כמעט את כל התפקידים שלה במערכת הזו. בגיל עשרים החלה כבר ללמד תלמידים צעירים ממנה בשנים ספורות, כמחנכת בתיכון האקסטרני "גורדון". "בי"ב בקושי ידעו את ה ABC, ובסוף השנה עברו בגרות בהצלחה", היא מספרת בגאווה. אח"כ שימשה כמורה בתיכון י"א בעיר, שנתן מענה לתלמידים שהיום אולי מוגדרים כבעלי לקויות למידה.

"עד היום אני בקשר איתם, כל אחד מהם אזרח תורם ואיש מדהים. מאוד אוהבת את הילדים האלה", היא אומרת על מי שהיום הם בשלהי שנות הארבעים שלהם. היא שימשה גם כרכזת מקצוע, ריכזה חינוך חברתי, היתה מדריכה מחוזית במנהל חברה ונוער, סגנית מנהל בי"ס, מפקחת, מ"מ מנהלת הטלוויזיה החינוכית, נציגת משרד החינוך בוועדת חינוך באו"ם, חברה בוועדה הבינמשרדית המקצועית למעמד ילדי השוהים-הבלתי-חוקיים בישראל ומנהלת מחוז במשרד.

אתם יכולים להבין שהיא מכירה את המערכת מכל הכיוונים האפשרים, במיוחד אם תקחו בחשבון שהיא גם אמא לשלושה, ושחוץ מזה בעצמה עברה את המסלול כתלמידה וסטודנטית, מגן החובה עד התואר השני שלה בחינוך מאוניברסיטת בר-אילן, בהצטיינות. אה, כן, היא גם בעצמה בת לגננת.
בית של משפחת פועלים

דלית שטראובר
בדרך לכיתה א’, דלית שטאובר
דלית שטאובר, 53, נולדה בתל אביב של 1959, כבת בכורה במשפחה לה שלושה ילדים. אביה איש ים, ממקימי ענף ההצלה, מי שהכשיר דורות של מצילים. כשנולדה עוד גרו ברחוב הקליר לא רחוק מגן החיות של אז אבל את רוב ילדותה, מגיל 8, עשתה בדירה ברחוב הירדן, סמוך למגדל האופרה של היום, צעדים ספורים משפת הים.

"זה היה בית של משפחת פועלים", היא נזכרת עם המון נוסטלגיה, "סדר העדיפויות היה ברור. היתה השקעה מרובה בחינוך הילדים, וצריכה של תרבות מכל סוג. הלכנו להצגות תיאטרון, אופרה, בלט, גם בלט על הקרח. היתה חשיפה לחוויות תרבותיות.

המון קריאת ספרים. כל השאר היה בצמצום ומתוך התנהגות מאוד מתחשבת". היא ציירה, רקדה, למדה לתפור, למדה צרפתית, מה-לא, "בחינוך, השקיעו את כל הלב. כל מה שביקשתי, קיבלתי, גם אם ההורים היו צריכים לקחת עבודה נוספת. אבא תמיד היה אומר שלימודים זו לא הוצאה, זו השקעה".

היא אומרת שבבית חוותה "בצורה מאוד חזקה" אהבת אדם, כבוד לאחר, חסד וצדקה, שהכל תמיד ניתן ביד פתוחה, וששם למדה מוסר עבודה. "אני לא חושבת שאבא שלי החסיר אי-פעם יום עבודה", היא משחזרת, "גם כשחלה, היה הולך לדיאליזה לפני העבודה או לאחר העבודה, העיקר שלא להיעדר מהעבודה. העבודה, המסירות לה ועמידה בסטנדרטים מקצועיים היו השגרה בבית".

יש לה גם זכרונות טובים מבית הספר. "פגשתי מורים נפלאים לאורך כל הדרך", המפגש הראשון שלה עם מערכת החינוך הממלכתית היה בגן עירוני צ’’ח, אחר כך בבית הספר הקליר. בכיתה ג’, עם מעבר הדירה, עברה לביה"ס היסודי ’בית חינוך ע"ש טשרניחובסקי’. "היו לי שם חוויות מעצימות, עם מורים שהם אנשי אשכולות, אוהבי ילדים, שהחיים שלהם הוקדשו למקצוע ולטיפוח הילדים. בית הספר היה מאוד אינטגרטיבי. למדו שם ילדים גם ממרכז תל אביב וגם מהשכונות הדרומיות, בני כל העדות.

דלית שטראובר
בכיתה יב’, דלית שטאובר
הייתה אחווה בלתי רגילה. מדהימה. היתה תחושה של גאוות יחידה. שם פגשתי מורה לחינוך גופני בשם אלונה רייזמן, שבזכותה הפך כל ילד למצטיין בספורט. היינו מנצחים בכל תחרות ויחד באים לעודד את האחרים. הספורט, והמצוינות בספורט הפכו לחלק מאורח החיים של כולנו. היא גם מאוד טיפחה את הכשרונות שלנו בריקוד ובמשחק בתוקף תפקידה כאחראית על הטקסים הבית ספריים, זכורות לי הפקות ענק שההורים היו מוזמנים לצפות בהן והיו חלק מההווי הבית ספרי והמצויינות הבית ספרית".

בעניין המצויינות, עוד משהו. המורה אלונה רייזמן גם הכירה לתלמידה דלית את דב, קרוב משפחה שלה. היא נישאה לו בגיל 18 ("וחצי") ומאז הם יחד, כמעט 34 שנה, הורים לשלושה, רוני סער וקורל, שעם שמות כאלה צריך גם לומר שמדובר בבת, בן ובת.

שטאובר זכתה ללמוד גם אצל המורה האגדי אליעזר גוטנטג ז’’ל, שלימד אותה אנגלית. "אחד בדורו", אומרת עליו מנכ"לית משרד החינוך, והיא לא היחידה שזוכרת איך בכל שבת היו מוזמנים אליו התלמידים, להחליף ספרים בספרייה הביתית שלו. הם קראו אצלו ספרים, גם בחופשות, ספר בשבוע. לכל ספר היו צריכים לכתוב תמצית. "הוא היה מעשיר את שיעוריו בעזרים ומשחק, כמו שחקן תיאטרון העומד לפני הכיתה. כל הילדים הצטיינו באנגלית. כשסיימתי כיתה ח’, ידעתי כבר אנגלית ברמה כזו שיכולתי להתקבל איתה לאוניברסיטה. קראתי שוטף".

היא אומרת, ואני מאמין לה, שהיו שם מורים נוספים כאלה, "כאלה שהאכפתיות שלהם לילדים, בצד המצוינות היו נטועות בהם". בכיתה ט’ עברה לתיכון עירוני ה’. "גם שם זכיתי לפגוש אנשי חינוך משכמם ומעלה", היא מדווחת, ומזכירה למשל את ד’’ר לנדאו ז’’ל שניהל את בית הספר והכיר כל ילד על כשרונותיו. לא רק מורים. הייתה גם "ברכה הספרנית". "כל יום לקחתי כמה ספרים מהספריה. זכור לי שגם בתקופת בחינות הבגרות, נכנסתי לספרייה ומדי יום שאלתי 8-10 ספרי שירה". היא אפילו זוכרת שהספרנית ברכה עודדה אותה להאט את הקצב, "שאקח פחות ספרים, ואשקיע בבחינות". אבל בשלב הזה אהבת הקריאה כבר הוטמעה עמוק. שטאובר זוכרת שענתה לה: "אם לא אקח ספרי שירה, מאיפה יהיה לי אנרגיה ללמוד לבחינות הבגרות".

"יש לי זכרונות טובים, אין לי געגועים למה שהיה ונעלם. אבל המציאות הזו נטועה בתוכי ונוסכת בי את הביטחון שחינוך ציבורי מצויין ואיכותי הוא אפשרי והוא תלוי קודם כל בהון האנושי", קובעת המנכ"לית, "משאבים אחרים גם הם חשובים, אבל הבסיס לכל הוא אנשים מצוינים, מחויבים, שאוהבים ילדים ואוהבים את עבודתם. אני לא חושבת שהעולם הזה נעלם, אני חושבת שאנחנו במשך השנים הזזנו את הפנדולום, המטוטלת, למקום של תועלת אישית, על חשבון תועלת קהילתית וחברתית.

אני חושבת שהיום המטוטלת הזו חוזרת בחזרה למקום הנכון שלה. יש בציבור הרבה מחוייבות להתנדבות, לתרומה לקהילה, לעזרה לחלש. גם החינוך מכוון למקומות האלה למשל בדרך של תעודת בגרות חברתית, מחוייבות אישית, עזרה לזולת, והרבה הרבה דגש על פעילות ערכית וחברתית".

שפה היא פתח לתרבות

באוניברסיטה, היא למדה אנגלית ומייחסת את זה למורה המיתולוגי גוטנטג. "זה בזכותו. התייעצתי איתו מה ללמוד ואיפה ללמוד, חיפשתי איכות". הבחירה שלה היתה אוניברסיטת בר אילן, שם התמחתה בספרות אנגלית ובבלשנות אנגלית. "הלימודים העשירו והרחיבו את האופקים", אומרת שטאובר, "לימודי שפה הם לא רק שפה, אלא פתח לתרבות. מבלשנות אנגלית למדתי איך המוח עובד. הלימודים סייעו לי מאוד בהמשך הדרך, מאוד אהבתי את בר אילן בשל תרבות ומורשת ישראל. למדתי שעות רבות של פילוסופיה, יהדות, תנ’’ך ותלמוד". היא המשיכה שם גם לתואר שני בייעוץ חינוכי. את התיזה כתבה לאחר רצח רבין. "מה שהעסיק אותי, היה באיזו משפחה גדל ילד השואף לדמוקרטיה", היא מגלה, ומוסיפה קצת על המסקנות, "אני חושבת שחיים במסגרות ששומרות על גבולות מאוד ברורים ומצד שני כאלה שבהן המבוגרים המשמעותיים מנמקים לילדים ומשוחחים עמם על ההחלטות שהם
דלית שטראובר
"יש בציבור הרבה מחויבות להתנדבות, לתרומה לקהילה, לעזרה לחלש. גם החינוך מכוון למקומות האלה למשל בדרך של תעודת בגרות חברתית, מחוייבות אישית, עזרה לזולת, והרבה הרבה דגש על פעילות ערכית וחברתית", דלית שטאובר
מקבלים, מגדלים לדמוקרטיה ולשאיפה לשלטון דמוקרטי".

את הלימודים בבר-אילן סיימה בהצטיינות יתרה. לזה תוסיפו גם שהיא בוגרת תוכנית אלכא למדיניות חברתית ולמינהל לסגל הבכיר, בוגרת ביה"ס מנדל למנהיגות חינוכית במסלול בכירי משרד החינוך, קורס ניהול ושיווק מוסדות חינוך באוניברסיטת בר-אילן, קורס מנחים בביה"ס הגבוה לעובדי הוראה וקורס דירקטורים במי"ל, ביה"ס למנהלים. מי שמכיר את ההתנהלות שלה לא יופתע לגלות שהיא מחזיקה גם בתעודת מגשרת, מהאוניברסיטה הפתוחה. "בכל תפקיד וגם תוך הטיפול במשפחתי, תמיד למדתי. אני מאמינה בהיות האדם תלמיד מתמיד. הקדפתי כל השנים ללמוד במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות".

עם תלמידים היא שומרת על קשר גם שנים לאחר שסיימו את הלימודים אצלה, ובכלל. ג’, תלמיד לשעבר, היום בן 45, התקשר אליה בנקודת משבר אישית כשהוא זקוק לעצה. היא קבעה איתו מפגש, קפצה למקום עבודתו בין פגישות מקצועיות וישבה איתו לקפה. "דיברנו ומצאנו דרך". מישהו שעובד איתה סיפר שלאחרונה שמעה על איזו מצוקה של עובד זוטר אחד במשרד. היא הגיעה אליו ושוחחה עמו כשעה, בניסיון למצוא לו פתרונות.

"יש לי חברויות מהילדות, אבל בעיקר חברים שאספתי בשנות עבודתי", מגלה שטאובר, "בדרך כלל הקפדתי שלא לפתח קשרים אישיים עם קולגות לעבודה, והקשרים התפתחו דווקא אחרי שסיימתי תפקיד". דלית שטאובר אומרת שהדמויות שהשפיעו עליה הם לא איזה זמר ענק אלא ההורים שלה והמורים שלה. "הם צריכים לקבל קרדיט על עיצוב האישיות שלי ועל הזכרונות הטובים שלי מהעבר".

אפרופו זכרונות כאלה, אני חוקר אותה על היום הראשון שלה בכיתה א’. "אני זוכרת אפילו את ההתרגשות העצומה לקראת הלימודים", מנדבת שטאובר, "מאוד ציפיתי לזה. בבית, האירוע היה מלווה בהמון חגיגיות. אמא שלי תפרה לי תיק אוכל מכותנה לבנה, למעלה רקמה את שמי בוורוד: ’דלית פילטר’. התיק היה כה מעומלן, כך שאפשר היה להניח אותו על השולחן, בעמידה. בתוכו מצאתי מטפחת אף מגוהצת ומפית אוכל. על כל אחד מהפריטים האלה אמא רקמה את שמי".

"המורה שלי בכיתה א’ נראתה לי אז מאוד זקנה. היא היתה נהדרת ומקסימה אך בעיניי, כילדה נראתה מאד מאד מבוגרת", היא מספרת, "אני חייבת לספר לך משהו. יום אחד, אולי כשהייתי סטודנטית, אני עולה לאוטובוס בתל אביב ולידי עומדת אישה צעירה מאוד יפה, כבת 30 ומשהו, שנראתה לי מאוד מוכרת. לפתע היא אומרת - ’את דלית פילטר? אני המורה שלך מכיתה א’".

"המנהל היה מפחיד. פחדתי כי הוא היה גם המנהל של אבא שלי כשהיה תלמיד ואבא שלי סיפר לי שהוא משך לו באוזניים ובגלל זה יש לו אוזניים ארוכות".

הזדמנות לשנות מציאות

היא צמחה בשדה. שדה החינוך. ממורה צמחה אט-אט למנהלת מחוז. משם, לפני פחות משנה, מונתה למנכ’’לית. המינוי נעשה באותו חודש בו התפרסם דו’’ח טרכטנברג. עוד טרם פורסם הדו"ח, מינה אותה שר החינוך, גדעון סער, לראש צוות היישום של פרק החינוך. "בעיניי היתה זו הזדמנות לשנות מציאות ולתרום לשינוי". מכל השינויים, ניכר שהיא מחוברת מאד לנושא חינוך החינם מגיל 3. "יש פה מסר חברתי וערכי מהמעלה הראשונה", היא אומרת בעיניים נוצצות, "שמחתי על הזכות שנפלה בחיקי, להיות המנכ’’לית שתסייע ביישום ובביצוע ההחלטה. השמחה שלי נבעה גם מההיבט המקצועי.
 
שיש לנו יכולת השפעה גדולה יותר ככל שאנחנו מתחילים מוקדם יותר. שכך היכולת שלנו גדולה יותר לצמצום פערים. זה מוכח אמפירית בארץ ובעולם".

לא משימה טריוויאלית. עד השנה התרגלנו שלתכנן ולהשיג את הרישוי לבניית גן ילדים לוקח לפעמים שנים, שלא לדבר על הזמן הלוקח להכשיר את הכוח האנושי. "אני שמחה לומר שב-27 לאוגוסט, כ-270 אלף ילדים יזכו לחינוך חינם. שבכל גן משובצת גננת איכותית, וזו רק ההתחלה", מבשרת המנכ"לית שטאובר.

דלית שטראובר
"חינוך ציבורי מצוין ואיכותי הוא שאוהבים ילדים ואוהבים את עבודתם הבסיס לכל הוא אנשים מצוינים, מחויבים, אפשרי והוא תלוי קודם כל בהון האנושי", דלית שטאובר
בעניין הזה של הכשרת הגנים בן לילה, ובאלף נושאי חינוך נוספים, מלינים ראשי רשויות כי יותר ויותר אחריות מועברת אליהם, אבל לא התקציב שכרוך עמה. "בעולם, וגם בישראל, השותפות בין הרשויות המקומיות למערכת החינוך מתהדקת מאוד", מתמקדת שטאובר בחצי הכוס המלאה, "היום אין ראש עיר שלא מייחס לאיכות החינוך ביישוב שלו משקל רב בקשר שלו עם תושבי המקום ובצדק".  "בתפיסת העולם שלי החינוך הוא שותפות, בשותפות הזו יש אמירה ואחריות משותפת כשלכל אחד מהשותפים ברור מה תפקידו. הכל מתוך מטרה משותפת לקדם את החינוך".

"אשר לנושאים התקציביים, לעולם לא יהיה די. אבל, תקציבי החינוך בקדנציה זו גדלו מאוד מאוד. כולם נהנים מהגידול בתקציב. אני יודעת שגם ראשי רשויות משקיעים הון רב. אבל אני חושבת שדרך החלטה כמו חינוך חינם ובניית גנים לילדי 3-4 שלכך דואג היום משרד החינוך, מתפנה כסף לראשי הרשויות גם לנושאים אחרים".
עוד כסף מגיע גם מכיס ההורים. גם הם מביעים אי-שביעות רצון מנטל שהולך וגדל. אבא מודאג אחד מחוף הכרמל סיפר לי שתשלומי ההורים שם יגיעו השנה לכ-7,000 ש"ח.

"זו סוגייה שמאוד מטרידה אותנו במשרד", אומרת שטאובר, "השנה, מתוך ראייה מפוכחת ומתוך התחשבות, נעשה רבות להקלת הנטל. ראה למשל את ההחלטה לסבסוד הטיולים, או השאלת ספרי הלימוד. השר הגדיל גם את המלגות למסעות לפולין ל-50 מיליון ש’’ח, וזאת ממיליון ש’’ח, עת שנכנס לתפקיד. "כל ההחלטות המבורכות האלה, ייתרמו לערכים משותפים, לאהבת הארץ והמורשת, להיכרות עם הנופים. לסולידריות חברתית כך שלא יהיה ילד שלא יוכל להנות מכל זה".

"צריך גם לזכור שרמת החיים בבית שלך ושלי הייתה פעם אחרת, ושחלק מההורים רוצים דווקא לרכוש שירותים נוספים. עוד תזכור שהשמיכה התקציבית היא בסופו של דבר מוגבלת. כל החלטה דרסטית לצעדים בנושא זה, תביא לירידה ברמת השירות. זה מצב שנוצר לאורך שנים, וצריך לקבל החלטות שקולות ולא פתאומיות, ושיישומן הדרגתי".

 
אופטימית חסרת תקנה

במחוז חיפה יש למנכ"לית שגרירה בדמות מנהלת המחוז רחל מתוקי, שגם היא צמחה בתוך מערכת החינוך. שטאובר נכנסה בנעלי המנכ"ל של שמשון שושני הותיק, שפרש אחרי שלוש קדנציות לא רצופות בתפקיד, הראשונה ב-1986. מתוקי החליפה ב-2011 את אהרון זבידה, שפרש לגמלאות מתפקיד מנהל המחוז, לאחר 20 שנה. "רחל מתוקי היא מנהלת מחוז מקצועית מאד", מעידה עליה שטאובר בהערכה, "בזמן קצר היא הטמיעה דפוסי עבודה המבוססים על שותפות איתנה ואמיתית עם הרשויות במחוז. היא השיקה תכניות עבודה מבוססות נתונים, יצרה גאוות יחידה של אנשי החינוך העוסקים במלאכה והיא מראה שיפור במדדים אובייקטיביים".

"אני צעירה בתפקיד", אומרת דלית שטאובר, "בתוך פחות מעשרה חודשים כמנכ’’לית, ביצענו מהלכי ענק. אני מודה שאני קודם כל אופטימית חסרת תקנה. אני מאמינה בכל ליבי בתפקיד החינוך ובחשיבותו כמעצב פני דור ואיכות החברה. יש בי את כל הרצון ואני נותנת חשיבות לכך שמשרד החינוך ומוסדות החינוך הציבוריים יובילו מצויינות לימודית וערכית".

במשרד החינוך אין רגע דל. ענינו של אדר כהן, מפמ"ר אזרחות שפוטר, הציף את התקשורת בשבועות האחרונים וכבר הגיע לערכאות. בבוקר מדווחים על סוגיית חינוכם בנפרד באילת של ילדי המסתננים מאפריקה. אני שואל את שטאובר על דבריו, יום קודם, של הרב עובדיה יוסף שתקף הורים שבוחרים בבתי ספר חילונים ושצוטט כאומר "מי ששולח את בניו שמה צריך שיהיה מודע שהוא משחית אותם, הוא קובר אותם, ויהיה פסול להיות שליח ציבור". שטאובר מתחמקת ממענה ישיר.

"אני לא מתייחסת לאמירות", היא אומרת, "אני עסוקה בסדר היום ובעשייה, יחד עם השותפים הרבים והמצויינים שיש לנו, כמו השלטון המקומי, כמו האקדמיה, כמו ארגוני מתנדבים רבים. אני מאמינה שאפשר וצריך לראות את חצי הכוס המלאה, שצריך לסמן את המטרות ולחתור אליהן באומץ ומתוך הכרת הקשיים, באמונה במקצועיות ובנחישות. כבודו של הרב במקומו מונח, אבל לא צריך להתייחס לכל כותרת בעיתון. המדדים מצביעים על שיפור עקבי ומתמיד. יש עוד דרך ארוכה לפנינו, ואנחנו נעשה כל שבידנו כדי להמשיך להשתפר ולשפר".

כשאני כבר עומד לעזוב ובשלבי התקפלות, אני שואל את דלית שטאובר אם לפעמים מרגיש לה שמשרד החינוך הוא שק החבטות של השיח בישראל. "לפעמים אולי כן", היא אומרת לי, "אתה יודע מה, מבחינתי זה אומר עד כמה גדולות הציפיות מאיתנו".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות