Betpasgiris.vip restbetgiris.co betpastakip.com restbet.com betpas.com restbettakip.com nasiloynanir.co alahabibi.com nakliyat malatya oto kiralama malatya rent a car eşya depolama istanbul-depo.net eşya depolama transfernakliyat.com.tr sex shop guvencehd.org heceder.org

casino siteleri en iyi casino siteleri rulet siteleri vdcasino betexper

gaziantep escort bayan gaziantep escort kayseri escort

manavgat escort manavgat escort bayan belek escort manavgat escort seks hikaye sex hikaye sex hikaye izmir escort
נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > הרוק מת אבל התעורר לחיים במועדון תרבותא
15 לנובמבר 2013
הרוק מת אבל התעורר לחיים במועדון תרבותא
יואב אתיאל, 09/11/2013 - 04:07
באמריקה רוקיסטים ותיקים ממשיכים למלא אצטדיונים, אבל בישראל, הרוק מת מתישהו בדרך מהאייטיז. דרור לוקץ’, סולן סטלה מאריס לשעבר, חושב להפסיק לשיר ולהתחיל להתפרנס מעבודות מזדמנות, מני בגר הרוקיסט האגדי פתח דוכן נקניקיות במתחם מול זכרון, ואילו ניק מילר שממשיך להתעקש והוציא עכשיו תקליט סולו ראשון, אירח את שניהם ועוד חברים מוכשרים למופע בלתי נשכח במרתף "תרבותא" ביקנעם, מוסד עם תרבות ועם אומץ.
 מני בגר MENI BEGER
מני בגר.[צילומים: יואב איתיאל]

"קבלו שיר חדש, ’זה היה ביתי’" פתח מני בגר כשעלה על במת "תרבותא" בשישי האחרון והחברים שאירחו אותו על הבמה, נתנו גרסא איטית יותר, עם פתיח אינסטרומנטלי יותר, ללהיט "החדש" של בגר מ-1993, עם המילים האלמותיות "אנחנו עם כל הזכרונות נעלמים, נעלמים".

גידי אמיר תרבותא
"גידי מתרבותא", במעין שליחות, מפעיל את "תרבותא", המוסד הכנראה אותנטי ביותר למוסיקה איכותית בסצנה הישראלית, שהפכה לפלסטית כל-כך לא רק בתכנים שלה אלא גם במקומות שנותרו להאזין לה. גידי אמיר.
מאחורי איזה סניף של אימפרית המסעדות "אל בבור" בצומת יקנעם, יש קניון חצי נטוש, ומי שלא חושש להכנס לשם בלילה, ולרדת ממרתף חשוך א’ למרתף אפל ב’, מגיע בסוף למרתף ג’. דוקא שם, גידי אמיר, שמוכר יותר בכינוי "גידי מתרבותא", במעין שליחות, מפעיל את המוסד הכנראה אותנטי ביותר למוסיקה איכותית בסצנה הישראלית, שהפכה לפלסטית כל-כך לא רק בתכנים שלה אלא גם במקומות שנותרו להאזין לה.

אז מה אם שורות המושבים האדומים המרופדים הן שילוב מאיזה בית קולנוע שגם בו אף אחד לא חפץ, עם כסאות פלסטיק לבנים שנרכשו לתגבור. אז מה אם פה לא אונסות אותך מארחות מדוגמות לשולחן מיניאטורי שעתיים לפני ההופעה, כדי לקבל אח"כ בחילה ממה שיגישו ומהצורך לעבוד שעות נוספות כדי לשלם את החשבון שיגיע-גם-יגיע בסוף הערב. כאן, מתישהו במהלך כל הופעה, הנוהג הוא דווקא שאותו "גידי תרבותא" מזמין את כל האורחים לצ’ייסרים על חשבון הבית, שזה אומר על חשבונו.

כאן מדברים מוסיקה, נטו. האמנים כבר הבינו את זה, וזו כנראה הסיבה שמגיעות לכאן גם הופעות שלא מגיעות אפילו למטרופולין חיפה הסמוך וגם טרום-טרום בכורות למופעים חדשים שאח"כ תמצא באיזה מועדון מוקפד יותר במחיר כרטיס כפול ויותר.

לפני עשרים שנה, כשב-1993 מני בגר הוציא את אלבום אוסף "זה היה ביתי", ואני הייתי אבוד קצת בקליפורניה אחרי נישואין שהתפרקו, הייתי ביום מנהל קריירה, חנוט חליפה ועניבה, ובערב בורח אל עצמי בג’ינס, בברים לחופה של לגונה ביץ’ האגדית. "וויט הול" האפלולי עם הבר הארוך שלו ורחבת הריקודים לשלושה וחצי אנשים מול הבמה הנמוכה והמינאטורית הוא הדבר הקרוב ביותר שאני מכיר למוסד של "גידי תרבותא", לפחות מבחינת האיכויות של הרוקיסטים והרוקיסטיות שבלי גינונים מאולצים היו עולים על הבמה הזו מדי ערב. בלגונה ביץ’ המקום הזה עוד קיים, בארץ אכסניות כאלה לרוק נעלמו, אם בכלל היו קיימות, אולי חוץ ממועדון רוקסן בתל אביב, שגם הוא סיים לתפקד ככזה בסוף שנות התשעים.

בשישי, היה זה הגיטריסט הענק ניק מילר שהיה כוכב הערב של "תרבותא" ועם פנדר ולא הגיבסון שלו. מילר, ממייסדי "סטלה מאריס", אחרי עשרות שנים כמוסיקאי, הוציא עכשיו את "זכרונותיי" (MY MEMORIES) אלבום סולו ראשון ומושקע שהפיק בלונדון. גם זה חיה נכחדת, מדובר באלבום אינסטרומנטלי כמעט כולו, למעט שתי רצועות. לא רק האיכות שלו ייחודית. מי עושה היום אלבום אינסטרומנטלי, מי עושה אלבום נושא, מי בכלל עושה אלבום. על הבמה איתו היו רוברט גבה על התופים, אמיל הרוש על גיטרה בס, והקלידן פימה שוסטר - גם הוא ממיסדי הלהקה. לקטעים הווקאליים הגיח דרור לוקץ’, הסולן העוצמתי שהצטרף להרכב סטלה מאריס ב-2003, ובין היתר הוביל על הבמה של "תרבותא" קאבר של "קשמיר" של לד זפלין, 9 דקות על השעון, בלי לעשות חשבון. מי עושה היום יצירות של 9 דקות. 23 מיליון השמעות ביו טיוב. לא מיינסטרים.

דרור לוקץ’ סטלה מאריס עם ניק מילר תרבותא
"האמת, לא היה הרבה רוק במדינת ישראל", אומר דרור לוקץ’, פעם סולן "סטלה מאריס", "הוא תמיד היה בשוליים ומשם הוא הלך ודעך. אין רוק ואנחנו מנסים להחיות אותו כבר שלושים שנה. אבל המוסיקה פה הוחלפה במשהו אחר בתכלית, באיזה מיינסטרים מוזר שלא דוגל בהרבה איכות. לא איכות מבחינת טקסטים ולא איכות מבחינת מוסיקה. אנחנו גדלנו על חומרים שאתה צריך לשבת ולכתוב אותם".

דרור לוקץ’: רוצה להפסיק לשיר

"האמת, לא היה הרבה רוק במדינת ישראל", אומר לוקץ’, "הוא תמיד היה בשוליים ומשם הוא הלך ודעך. אין רוק ואנחנו מנסים להחיות אותו כבר שלושים שנה. המוסיקה פה הוחלפה במשהו אחר בתכלית, באיזה מיינסטרים מוזר שלא דוגל בהרבה איכות. לא איכות מבחינת טקסטים ולא איכות מבחינת מוסיקה. אנחנו גדלנו על חומרים שאתה צריך לשבת ולכתוב אותם. באופן אישי כל הדבר הזה עשה לי שלפני מספר ימים כתבתי פוסט בפייסבוק שאני רוצה להפסיק לשיר. אני שר מגיל 15, היום אני בן 47 ולצערי הרב, אמן כמוני שנתן את החיים שלו למוסיקה לא יכול להתפרנס בכבוד מהדבר הזה. זה מה שעצוב בזה. עד עכשיו עשיתי מוסיקה, אבל מעכשיו מחפשים עבודות מזדמנות".

ובכל זאת, את המנגינה הזו כנראה שאי אפשר להפסיק. כשאני מבקש עדכון על סטלה מאריס, מדווח לי לוקץ’ כי "היא קיימת, כרגע היא לא פעילה בגלל דברים שקרו בתוך הלהקה אבל בקרוב אני מקווה שנצליח להחיות אותה".  

עבור לוקץ’, ולא רק עבורו, מני בגר היה בילדותו הדבר הקרוב ביותר ללד זפלין. "אגדת רוק בארץ", אומר עליו לוקץ’, "גדלתי עליו ומאד שמחתי כששמעתי שהוא יופיע איתנו".

מני בגר: נגמר הקהל

דרך ארוכה עבר מני בגר, שהשנה חגג 60, מהבית שהיה ביתו בקרית אתא, שם גדל, עד מושב תנובות, שם הוא מתגורר, ועד לדוכן הנקניקיות שלו, בקניון מול זכרון, ממנו הוא מתפרנס ומפרנס. "אני עושה איזה פסק זמן וקצת פורש מהענין הזה של מוסיקה", מוצא בגר מילים להסביר את ההיעלמות שלו מהזירה, בטרם עת, "די התעייפתי במשך השנים בריצה הזו בין מועדון לפאב ומפאב למועדון, כי באיזשהו מקום אני מרגיש שבארץ קצת נגמר הקהל לרוק-אנד-רול, כמו שראית ונוכחת לראות בהופעה היום, במספר האנשים שהגיעו. אז אני מחכה שיהיה זמן יותר טוב לרוק-אנד-רול. אם זה יגיע אז אני אהיה שם".

מני בגר סטלה מאריס עם ניק מילר תרבותא
דרך ארוכה עבר מני בגר, שהשנה חגג 60, מהבית שהיה ביתו בקרית אתא, שם גדל, עד מושב תנובות, שם הוא מתגורר, ועד לדוכן הנקניקיות שלו, בקניון מול זכרון, ממנו הוא מתפרנס ומפרנס. "אני עושה איזה פסק זמן וקצת פורש מהענין הזה של מוסיקה", מוצא בגר מילים להסביר את ההיעלמות שלו מהזירה, בטרם עת, "די התעייפתי במשך השנים בריצה הזו בין מועדון לפאב ומפאב למועדון, כי באיזשהו מקום אני מרגיש שבארץ קצת נגמר הקהל לרוק-אנד-רול".
"בינתיים, יש לי ים של שירים חדשים", מגלה בגר, "מתישהו אני רוצה להוציא אותם אבל תכל’ס - מי ישמע, מי יקנה דיסקים. אתה יודע מה מצב התעשייה בארץ. בפרט הרוק-אנד-רול. אתה יודע רוק ישראלי לא מצוי במיטבו, בוא נאמר את זה כך, ואני לא יודע לעשות משהו אחר. אני לא יודע אם זה רק בארץ אבל רוקרים בגיל שלי בחו"ל עושים חיל, ממלאים אצטדיונים. פה אני לא רואה שזה קורה, גם לא בזעיר אנפין. אני מסתכל על זה מפרספקטיבה אישית שלי, אם אין לי למי לתת את השירים, אז כאילו מה הטעם?"

גם אצל מני בגר מסתמן שלמרות "האיומים" עדיין לא אמר את המילה הסופית, "אני כבר מבשל איזה אלבום", הוא מגלה, בכל זאת, "אני מתארח פה ושם אצל כל מיני אמנים שמזמינים אותי ומופיע בהרכבים שקשורים לז’אנר בצורה זו-או-אחרת. בסה"כ יש לי הרבה חברים שניגנתי איתם הרבה שנים ביחד. אם יש הזדמנויות כאלה אז טוב, אם אין, אז מה אני אגיד לך, סליחה על החוצפה, אז יחכו קצת".

אחיו של מני בגר, הסקסופוניסט אלברט בגר, תושב מושב דור, אף הוא מוסיקאי מחונן ועטור פרסים, "לאורך השנים הוא ניגן בקטעים מסוימים באלבומים מסוימים, כסקסופוניסט סולן, אבל הוא ממש הפוך ממני. הוא עושה מוסיקה מאד איזוטרית, אפילו בג’אז הוא נחשב מאד אוונגארדי, הוא עושה FREE JAZZ, ומאד קשה לחבר ביננו. כמו שאתה יודע אני מתעסק ברוק בסיסי והקשר למה שעושה אחי הוא כמעט דמיוני.

"האייזטיז היו שנים טובות לרוק. אז זה היה כמעט מיינסטרים, וזו בעיר היתה התקופה בה פעלתי. אח"כ עם עלית הגל הים תיכוני, הגל המזרחי שאנשים בהמוניהם כנראה אוהבים אותו, אז באיזהו מקום נדחקנו".

ביולוגית, אי אפשר להאשים את מני בגר באי מזרחיות. "אני יליד איסטנבול", הוא אומר, "אני דובר טורקית למופת, אבל אחי, אני לא מתחבר למוסיקה מזרחית. היו כל מיני נסיונות של כל מיני מפיקים לקחת אותי לשם אבל היה לי קשה לקום לזה מהכסא. נשארתי בשלי, לטוב ולרע".

ניל יאנג, שהשבוע יימלאו לו 68, ממשיך למלא אצטדיונים ושר על הרוק-אנד-רול שלעולם לא ימות. אבל זה בארה"ב וקנדה. כאן, כרגיל, קצת אחרת ואנחנו, אנחנו עם כל הזכרונות נעלמים, נעלמים.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
’’קופצים למים’’ - פרויקט לימודי שחייה לתלמידי זכרון יעקב בקאנטרי זכרון
’הפרדת כוחות’ בין המועצה-האזורית חוף-הכרמל לבין עתלית!
נדרס פקח מועצה בבנימינה