נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > נשים, צילומים והמאה העשרים
28 למרץ 2014
נשים, צילומים והמאה העשרים
מערכת הגפן, 28/03/2014 - 04:58
מהאישה החדשה בגרמניה ועד היהודיה המתחדשת בארץ ישראל- סיפורן של הנשים במחצית הראשונה של המאה העשרים בגרמניה ובארץ ישראל עולה מתוך תערוכת הצילומים החדשה במוזיאון העיר חיפה. קווים לדמותה של ’’האישה החדשה’’
תערוכת צילום- מוזיאון העיר חיפה
מתוך התערוכה ליזלטה גרז’בינה 1929 [צילום: יח’’צ] 

אומרים כי תמונה אחת שווה אלף מילים. מגוון תמונות שוות אלפי מילים ואף יכולות לתאר סיפור שלם, כולל הרקע העומד מאחוריהם ואת המגמות המתרחשות בחברה. סיפורן של נשים בתקופה סוערת והפכפכה, בין שנות ה-30 לשנות ה-50 במאה העשרים, הן בגרמניה והן בארץ ישראל, עולה כעת מתוך תמונות, צילומים ליתר דיוק. ומתוך צילומים אלה ניתן להסיק על האישה החלוצה שעלתה ארצה, מקורותיה והרקע התרבותי ממנו צמחה.

במוזיאון העיר בשדרות בן גוריון בחיפה, תוצג החל ממחר (שבת, 22.3) התערוכה "אידיאלים חדשים: דמות האישה החדשה בצילום’’. בתערוכה, יחשפו תמונות של צלמות וצלמים המוצגות לראשונה בישראל,תוך התמקדות בנשים שלפני ומאחורי המצלמה. התמונות משקפות את השינוי התפיסתי שחל במעמדן של הנשים וכתוצאה מכך גם במדיום הצילום. באופן זה התערוכה מאפשרת יצירה של סיפור חדש מתוך מקטעי ההיסטוריה השונים ומעניקה הזדמנות לכלול גם עמדות שוליים – כגון מקומן של הנשים הצלמות שפעלו בשדה הצילום.

בחלקה השני של התערוכה נבחנת הרלוונטיות של הזהות המגדרית והלאומית, באמצעות עבודות צילום עכשווי מגרמניה ומישראל, במטרה לבחון את סוגיות אלו בהקשר לימינו. התערוכה גם מקדישה מקום לצלמות וצלמים עכשווים.

דמות: ’’האישה החדשה’’
טרודי ומשה שוורץ, שעור מחול בחולות, גרטורד שטראוס, שנות הארבעים, באדיבות נדב מן, מעבדת ביתמונה

מרפובליקת ויימאר למפרץ חיפה

עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, הכריז פיליפ שיידמן, המדינאי הסוציל-דמוקרט, על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאלית. ימים לאחר מכן, התמנה פרדריך אברט לקנצלר גרמניה, אך הרפובליקה הגיעה לקיצה ב-30 בינואר 1933, עת עלתה המפלגה הנאצית, ובראשה אדולף היטלר, לשלטון.

רפובליקת ויימאר התפרסמה בתצלומי האוונגרד והדיוקן, בעיקר בעקבות עלייתו של תחום חדש: צילום עיתונאי. במהלך שנות ה-20’ הפך המרחב העירוני המודרני בגרמניה אידיאלי עבור נשים, כיוון שהשינויים בתפקידי המגדר המסורתיים הפכו מקובלים. באותה עת נשות העיר עבדו ונהנו מחיי העיר, רכשו ביטחון הולך וגובר ולא היו כפופות עוד באופן בלעדי לחיי הבית והמשפחה, והצילום סייע להן לבטא את עצמן ולתעד את עולמן.

במקביל, בארץ ישראל התפתח הצילום היהודי בעיקר עם הגעתם של צלמות וצלמים רבים מגרמניה וממרכז אירופה ובשל הרצון לשלוח חומר תעמולה לגולה. הצילום היהודי סייע לבניית טרמינולוגיה ציונית לאומית. תצלומים אלו מהווים מראה של החברה והתרבות באותה עת, תחילה באירופה ובהמשך בארץ. לעומת הצלמים הציוניים, הצלמים הפלסטינים היו עצמאיים. צילומם היה תיעודי ונטול הכוונה ממסדית ולא נוצר מתוך מחשבה שיווקית ותעמולתית.

טרודי ומשה שוורץ
טרודי משה שוורץ, גן ויצ’’ו, תל אביב,1939, באדיבות נדב מן, מעבת ביתמונה 

עליית הנאצים לשלטון והתמוטטותה של רפובליקת ויימאר, דחפה יהודים רבים מגרמניה להגיע לארץ ישראל. רבים מהם קבעו את משכנם בחיפה, שכעיר נמל מרכזית בימי המנדט הבריטי עברה תהליך של התפתחות מואצת. העולים החדשים השפיעו על חיי התרבות בתוכה. חיפה הפכה מרכז לנון-קונפורמיזם הציבורי-פוליטי של הגברים והנשים שעלו ארצה, מה שהוביל לפריחה תרבותית ותעשייתית והשפיע רבות על שדה הצילום בארץ. הצלמות שהגיעו מגרמניה השתמשו בצילום כאמצעי פרנסה וככלי לביטוי עצמי. רובן למדו ועבדו במוסדות המרכזיים לצילום ואמנות בגרמניה. התנגדותן למוסכמות החברתיות של התקופה באה לידי ביטוי בעבודתן ובסגנון חייהן העצמאי בערים המרכזיות בארץ.

בתערוכה שלושה פרקים:
דימוי "האישה החדשה" ברפובליקת ויימאר - בשנות ה-20 של המאה ה-20 השינויים בתפקידי המגדר המסורתיים הפכו למקובלים במרחב העירוני ברפובליקת ויימאר שהתפתחה בגרמניה. הנשים העובדות נהנו מחיי העיר ומהתרבות. בגרמניה התפתח דימוי "האישה החדשה" , לפיו הנשים הציגו את עולמן ואת מאווייהן בחיי העיר המודרנית.

דימוי "האישה החדשה" בארץ ישראל – הצילום הציוני התפתח מאד בעקבות הגעתם של צלמות וצלמים רבים מאירופה. הצילום סייע בבניית האתוס הציוני לאומי, והנשים הוצגו בו כמורות ואחיות האחראיות לטיפוח הדור הבא, או כפועלות העובדות לצד הגברים. לצדם, כאמור, פעלו צלמים פלסטינים באופן עצמאי ומשוחרר מכל הכוונה לאומית או פוליטית.

הצילום  מסוף המאה ה-20 יצר בעולם תהליך מואץ של גלובליזציה, שנבע מכניסת האינטרנט והתפתחות המדיה הדיגיטאלית. בעקבות הגבולות המטשטשים, אמנים רבים החלו לעסוק בנושא זהות מגדרית ולאומית. כמה עשרות שנים קודם לכן, במחצית הראשונה של המאה ה-20, החל מעמדה של האישה בגרמניה ובארץ ישראל לעבור תמורות מפליגות, דבר שקיבל ביטוי בצילום והשתקף בתמונות. בגרמניה התפתח דימוי "האישה החדשה" ובפלשתינה התפתח דימוי "היהודיה החדשה", הגרסה מקומית של "האישה החדשה", שתאמה לאידיאולוגיה הציונית.

"בחנו את המעבר של הצלמות מגרמניה לארץ ישראל וגם את התהליך של דימוי האישה. איזו אישה לכדה העדשה בגרמניה ואיזו אישה העדשה לכדה בארץ", מסבירה זוהר אפרון, אוצרת התערוכה יחד עם אנה גאורגייב. "התבוננות בתצלומים מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 דרך מבטם של צלמות וצלמי התקופה חושפת כי בגרמניה ובארץ ישראל התפתחו מודלים שונים של דמות האישה. הצלמות והצלמים הגרמניים שיקפו בתצלומיהם את דמותה של ’האישה החדשה’ והציגו את חייה ותשוקותיה במרחב האורבני המודרני, אשר תכופות תואר כדקדנטי ואף כיהודי. דמותה של האישה ברפובליקת ויימאר הוצגה בעיתונות התקופה בהערצה, כדמות עצמאית התרה אחר הרפתקאות. היא תוארה כאישה אופנתית וחדשנית, בעלת תספורת "בוב", סיגריה ביד ואיפור מסוגנן".

מרגוט מייר- שדה
מרגוט מייר- שדה בעת שירותה כנהגת אמבולנס במצרים 1942, באדיבות נדב מן, מעבדת ביתמונה

לעומת זאת, במהלך שנות ה-30 וה-40 הצלמות והצלמים היהודים שפעלו בארץ ישראל הציגו את דמות "האישה היהודיה החדשה", אשר תאמה בעיניהם לתעמולה הציונית. המודל הציוני התייחס לאישה יוצאת אירופה, צעירה, פעילה ובריאה המעורבת בעיקר בעבודה פיזית. לעיתים קרובות היא תוארה כחקלאית העובדת בשדה ופועלת למען "הארץ החדשה", כפי שנתפסה באותה עת. ברוב המקרים צלמי התקופה נטו להציג שוויון בין נשים וגברים, אף כי בפועל המציאות הייתה שונה בדרך כלל.

במקביל לצילום הציוני, גם הצילום הפלסטיני החל לשקף זהות לאומית. צלמי התקופה הושפעו מהצילום האירופי ולכדו במצלמתם את ההווייה המקומית ותיעדו את תושבי ותושבות המקום. בתצלומי הדיוקנאות הפלסטיניים הנשים מישירות את מבטן ומתוארות בלבוש מסורתי.

צלמות וצלמים יהודים שהגיעו לארץ ישראל מרפובליקת ויימאר שלטו בשוק הצילום המקומי במהלך שנות ה-30 וה-40 – ובהם ליזלוטה גרז’בינה, אפרים וחנה דגני, זולטן קלוגר ואלן אאורבך. כשליש מהצלמים המקצועיים ברפובליקת ויימאר היו נשים, חלקן ממוצא יהודי. עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון, הצלמות והצלמים היהודים הוגבלו על ידי חוקי עבודה נוקשים ולא יכלו עוד להמשיך ולהחזיק בסטודיו עצמאי משלהם. רבים מהם היגרו מגרמניה והפיצו את הידע ואת שפתם החזותית במקומות שונים בעולם.

"נתקלנו בעבודה במוזיאון בתמונות של זוג צלמות אחיות, שרלוטה וגרדה מאייר, שהיו בין הצלמות שהגיעו לחיפה", מספרת אפרון ומוסיפה כי את הכשרתן קיבלו האחיות במערב-ברלין, ולאחר הגיען לחיפה ביססו אותה בסטודיו שלהן. "הסטודיו פעל בין השנים 1953-1935 ונסגר לאחר שהשתיים עזבו את ישראל. האחיות מאייר התפרנסו כצלמות עצמאיות, ואף על פי שלא עבדו עבור קרנות ציוניות ניתן לראות בעבודתן את השפעת השפה הציונית לצד ההשפעה הגרמנית".

מרגוט מאייר
מרגוט מאייר, צילום עצמי, תאריך לא ידוע, צילום שחור - לבן באדיבות נדב מן מעבדת ביתמונה 

יהדות השרירים

בשנת 1898 טען מקס נורדאו בקונגרס הציוני השני כי יצירתה של "יהדות השרירים" (Muskeljudentum) חיונית לחיזוק העם היהודי. יש הטוענים כי נאומו סימן את ראשית השינוי בתיאור הגוף היהודי במחצית הראשונה של המאה העשרים.

הקרנות הציוניות הציגו את הדימוי של "היהודי/ה החדש/ה" כעובד אדמה. בתצלומי התקופה אדמת הארץ הפכה לנושא מרכזי. הצלמות והצלמים היהודים הציגו בתצלומיהם את פעולות הבנייה והעבודה החקלאית שביצעו אותם נשים וגברים, ובתוך כך ניסו להציג את האוכלוסייה הפלסטינית המקומית כנחשלת וכבעלת תרבות בלתי מתקדמת.

ואולם, בתקופה זו לא כל הצלמים עקבו אחר מיתוס האדמה שיש לעבוד אותה. רוב הצלמות והצלמים העצמאיים התנסו בנקודות מבט שונות על האדמה ועל הגוף. לדוגמה, הצלמת הפלסטינית כרימה עבוד תיארה את נופי היישובים הערבים ויצאה כנגד תפיסת הקרקע השוממה שיש לפתח. בתצלומיה היא הדגישה את אורח חייהם של תושבי המקום והתייחסה לאנשים ולאדמה באופן הומוגני. בעבודתה של הצלמת היהודייה הגרמנייה מרלי שמיר, שהגיעה ארצה בסוף שנות ה-30, בולט הניגוד בגוני השחור-לבן בצורות ובצללים וניתן לזהות בה את השפעת הסגנון הגרמני "החזון החדש".

הצלמת העכשווית פסי גירש מתארת בעבודתה יחסים סימביוטיים בין הגוף לבין האדמה, המשמשת למעשה כמקלט. האדמה מייצגת את הרעיון הרומנטי של חגיגת הגוף, אשר הופך לחלק מהטבע עצמו וכבר אינו מהווה חלק מן ההיסטוריה המורכבת.

"זאת תערוכה מאוד חשובה. לכל אורך ההיסטוריה הדירו נשים גם מהעשייה וגם מההיסטוריה עצמה. חשוב מאוד להציג את הנשים על המפה ואת העשייה היום יומית שלהן וגם את העשייה שלהן מאחורי המצלמה, העשייה האומנותית שלהן וזאת הזדמנות פז להציג את הדברים כפי שהיו וכפי שהם היום" מסכמת אפרון.


אידיאלים חדשים: דמות "האישה החדשה" בצילום. אוצרות: זהר אפרון ואנה גיאורגייב. מוזיאון העיר חיפה, שדרות בן גוריון 11. 
נעילה: ספטמבר 2014. הדרכת טרום פתיחה בתערוכה בשבת, 22 במרץ 2014 בשעה 11:30.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
התבלין הסודי- עמותת "מועד" פותחת שולחן
השר לבטחון פנים חנך את יחידת השיטור העירוני בפ"ח כרכור
המדור של לימור - שנה טובה?

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }