casino siteleri en iyi casino siteleri rulet siteleri vdcasino betexper

נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > דברים שרואים משם
17 לאפריל 2015
דברים שרואים משם
מערכת הגפן, 17/04/2015 - 08:04
תא"ל במיל’ ניר מאור מזכרון יעקב שמר במשך שנים על גבולה הימי של מדינת ישראל מקרוב ומרחוק. כיום הוא מנהל מוזיאון ההעפלה של חיל הים בחיפה וכך מתאפשרת לנו הצצה לעולמם המרתק של אלו ששומרים עלינו מהים במערב כבר 67 שנה
תא"ל במיל’ ניר מאור מזכרון יעקב שמר במשך שנים על גבולה הימי של מדינת ישראל מקרוב ומרחוק. כיום הוא מנהל מוזיאון ההעפלה של חיל הים בחיפה וכך מתאפשרת לנו הצצה לעולמם המרתק של אלו ששומרים עלינו מהים במערב כבר 67 שנה
"לפי התחושה של הגוף יכולתי לדעת את עומק הצוללת. הרגשנו את זה בפה, באוזניים ובכמעט בכל איבר בגוף, אפילו בשערות של היד שהפתאום היו לחות כתוצאה משחרור אוויר". ניר מאור [צילום: יואב איתיאל]

ל תצלמו אותי כשהפריסקופ למטה ואני לא מסתכל בו. שנים על גביי שנים חינכתי את הקצינים שלא לעשות כך. זאת הטעות הכי קשה שקצין בצוללת יכול לעשות, כתוצאה מכך הוא יכול לגרום לצוללת שלו להיחשף ושיטביעו אותה". לתא"ל במיל’ ניר מאור, מנהל מוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה, לא חשוב אם הוא נמצא ביבשה או בלב ים, הסטנדרטים הגבוהים המצופים מלוחמי חיל הים מלווים אותו לאורך חייו. כך גם במהלך הסיור בלב הצוללת אח"י גל, המוצבת במוזיאון, הוא לא מפספס אף פרט ומקפיד על הניואנסים הקטנים.

"אם קצין היה עושה דבר כזה בצוללת שלי, הוא ישר היה חוטף בראש. אני לא מוכן להיתפס עם הפריסקופ למטה ושהעיניים שלי לא לכיוונו", הוא אומר ואני מבין שכנראה שאפשר להוציא את המפקד מהצוללת, אבל אי אפשר להוציא את הצוללת מהמפקד.

מאור (62), הוא תושב זכרון יעקב, נשוי לאורנה, אב לשלושה וסב לנכד. מחיל הים השתחרר לפניי כעשור וחצי לאחר קריירה צבאית ארוכה בה כיהן בתפקידים רבים וביניהם: מפקד בסיס אשדוד, מפקד שייטת הצוללות (שייטת 7) ובתפקידו האחרון כראש מספן כח אדם בחיל הים. מספר ימים לפני יום העצמאות ה-67 למדינת ישראל, אנחנו תופסים אותו בהכנות האחרונות לקראת קליטתם של אלפי המבקרים שצפויים לפקוד את מוזיאון חיל הים ביום חגה של המדינה.

"תפקיד מנהל המוזיאון הוא הזדמנות נהדרת להנחיל וללמד את המורשת של חיל הים ושל המדינה בכלל. זו חוויה אחרת לחלוטין כשמנהל המוזיאון מבין ואפילו חווה את הנושאים עליהם הוא מדבר", מציין מאור ומייד מסביר, "גשר הצוללת הדקר, הצוללת גל וספינת הטילים מבטח, תופסות תמיד את העיניים של המבקרים, אבל מבחינתי המוצג העיקרי הוא ספינת המעפילים אף על פי כן. ההעפלה שהתחילה כבר בשנות השלושים היא מבחינתי העיקר ורק לאחר מכן חיל הים, שהוא תוצר הלוואי שלה".

תוצר לוואי? נשמע כינוי קצת מעליב לאחד החילות הטכנולוגים ביותר בצה"ל

"לצערי הרב אנחנו כבר שוכחים שעולים רבים הגיעו ארצה דרך הים, וזאת למרות ההתנגדות הקשה של הבריטים. העולים הגדילו דמוגרפית את אחוז היהודים בארץ, עבדו ובנו את הארץ ובשורה תחתונה הם הגיעו לפה בימים הקריטיים ביותר בתולדות המדינה שבדרך. בסופו של דבר, 141 הפלגות הגיעו לישראל מאירופה ושתי הפלגות הגיעו מצפון אפריקה, הרוב המכריע של המעפילים היה ניצולי שואה שהגיעו חסרי כל".

נושא העפלה קרוב מאוד לליבו וחלק נכבד מהתצוגה במוזיאון מוקדש לפרק זה בהיסטוריה של מדינת ישראל. מאור שדרש וחקר בנושא מספר כי אפילו דוד בן גוריון, לא ראה בתחילה בהעפלה כדרך נאותה לקידום הרעיון הציוני. "בערך בשנת 1938, בן גוריון הבין שהוא טעה, הוא התחיל להתנהג כמו פוליטיקאי והבין שההעפלה יכולה להיות מנוף פוליטי, אז גם הוקם המוסד לעליה ב’. כמה שקשה לחשוב על זה, רבים בהנהגה היהודית בארץ ישראל העדיפו שאוניית מעפילים תיתפס ותעוכב מאשר תצליח במשימתה ותגיע לארץ עקב הסיקור התקשורתי הנרחב והלחץ כתוצאה מכך. ומעבר לזאת, על הגאי הספינות לא היו בדיוק החלוצים העבריים".

אז מי השיטו את הספינות ארצה?

"לחבר’ה בארץ לא היה מספיק ידע על ים וימאות. הרבה פעמיים נשכרו ימאים מאזור הים התיכון, בין היתר מטורקיה ויוון. הבחורים מהיישוב העברי עמדו ליד הקפטנים וספגו ים וימאות. בשנת 1948, ברגע שהבריטים עזבו את ארץ ישראל, היה זה טבעי שאותם בחורים יהיו המרכיב המרכזי בכוח האדם של חיל הים ההולך ונבנה. זאת לא הדוגמא היחידה לתרומה האדירה של מפעל ההעפלה להקמת חיל הים. כזכור, ברגע שהבריטים הצליחו לתפוס אוניית מעפילים הם גירשו באמצעות אוניות שלהם את המעפילים למחנות בקפריסין ומה עשו מיטב בנינו? פלוגות הים (הפלי"ם) הטמינו מוקשים ימיים מתחת לספינות ופוצצו אותן. אותם חבר’ה, הקימו בהמשך את הקומנדו הימי".

איך ומתי קם בעצם חיל הים?

"ברגע שהבריטים עזבו את נמל חיפה, השתלטו ראשוני חיל הים על אוניות המעפילים העזובות שהבריטים זנחו בקצה שובר הגלים בנמל והפכו אותן ’לאוניות מלחמה’, אני מבקש לשים זאת במרכאות, כי הם היו כל כך להוטים שבשביל לחמש את הספינה הם לקחו תותחי יבשה מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, כאלה שבכלל לא מיועדים לספינות וקשרו אותם באמצעות חבלים לסיפון האוניות.

אונית המעפילים הראשונה שהייתה לאונית חיל הים היא אח"י אילת הראשונה, היא החלה את דרכה בכלל בתור שוברת קרח בשירות משמר החופים האמריקאי ובהמשך דרכה הפכה לאונית המעפילים ’מדינת היהודים’. כבר בתחילת יוני 1948, יצאה האוניה להגן על חופי תל אביב והיא הראשונה שהשתתפה בקרב ימי עם המצרים כשבסיוע חיל האוויר, הספינות המצריות נסוגו. בנוסף, כוחות הקומנדו הימי בפיקוד יוחאי בן נון למדו דבר מה מעמיתיהם האיטלקים והכינו סירות נפץ. אלו היו סירות קטנות הממולאות בחומר נפץ שמתנגשות באוניות המלחמה וגורמות להן לחורבן. אצל האיטלקים, המפעיל זינק למים כארבעים מטר לפניי הפגיעה ובדרך כלל סיים את המלחמה במחנה שבויים אבל אצלנו היו מתוחכמים יותר והכינו גם סירת איסוף למפעיל.

בליל ה-22 לאוקטובר 1948 הצליחו הלוחמים של בן נון להטביע מול חופי עזה את אונית הדגל של חיל הים המצרי ’האמיר פארוק’, שהפגיזה את תל אביב ביוני אותה השנה. זאת הייתה מכת מחץ לחיל הים המצרי שאיבד מאות חילים ואת ספינת הקרב החמושה ביותר שלו".

נושא העפלה קרוב מאוד לליבו  וחלק נכבד מהתצוגה במוזיאון מוקדש לפרק זה בהיסטוריה של מדינת ישראל. מאור שדרש וחקר בנושא מספר כי אפילו דוד בן גוריון, לא ראה בתחילה בהעפלה כדרך נאותה לקידום הרעיון הציוני.
אונית המעפילים הראשונה שהייתה לאונית חיל הים היא אח"י אילת הראשונה, היא החלה את דרכה בכלל בתור שוברת קרח בשירות משמר החופים האמריקאי ובהמשך דרכה הפכה לאונית המעפילים ’מדינת היהודים’. [צילום: יואב איתיאל]

להיות איש ים

67 שנים לאחר הקמת המדינה, אבל המתיחות בין ישראל לחלק ממדינות ערב עדיין כאן. בימים בהם דנות המעצמות על הסכם גרעין עם איראן, מוזכר חיל הים ע"פ פרסומים זרים כחלק מזרוע ארוכת הטווח של מדינת ישראל, כמענה לאותם איומים האזוריים. "אנחנו צריכים לזכור שעל חיל הים מוטל הרבה, אך המטרה הראשית של החיל היא לשמור על עליונות ימית באזור ולהשאיר את נתיבי הסחר פתוחים - זה היעד אסטרטגי הראשי של מדינת ישראל. קרוב לתשעים אחוז מהסחורות שמגיעות לישראל, נכנסות דרך הים" מסביר מאור.

ומה קורה במצב מלחמה?

"גם כשישראל תהיה במלחמה כוללת, חשוב מאוד לשמור על נתיבי האספקה פתוחים ובמקביל, חיל הים מנסה כל הזמן להשתלב בקרב היבשה ככל הניתן ולא רק בסיוע, אלא בלקיחת משימות בקנה מידה אסטרטגי בנושא הנחתת אש מתותחים וטילים וגם בהנחתת כוחות מהים. לאוניות החיל יש יתרון גדול כי הם בסיסים ניידים וקשה לכוון כנגדם טילים כמו פאג’ר או סקאד ועוד לא דיברנו על הצוללות, אבל זהו נושא עמום במיוחד. בוא נגיד שיש להן השפעה נרחבת ולא רק בזירה הימית".

מה היו הרגעים הקשים שעברו ב-67 השנים האחרונות על החיל?

"לצערי הרב הוציאו אותנו ממעגל האופוריה של מלחמת ששת הימים. המלחמה ההיא תפסה את החיל בטיימינג גרוע, לא היינו מוכנים ממגוון סיבות. המשחתות הישנות עמדו לצאת משירות וספינות הטילים החדשות טרם הגיעו. הצוללות הישנות עמדו בפניי השבתה והצוותים היו בכלל באנגליה ולמדו את הדגם הבא. על החוסר בכלים פיצה החיל בגיוס ספינות דייג ובהטלת המשימות רובן ככולם על כוחות הקומנדו הימי. חיל הים טרם הספיק להתאושש מכישלונות המלחמה ובאוקטובר באותה השנה נוחתת עליו מכה קשה בדמות הטבעת אח"י אילת. שלושה חודשים לאחר מכן, טבעה הצוללת אח"י דקר בדרכה לארץ.

אבל כישלונות התקופה ההיא השאירו את החיל דרוך ותאב ניצחון ובזמן שכוחות הקרקע והאוויר נשחקו בקרבות מלחמת יום הכיפורים, חיל הים הכריע את הצי המצרי ובהמשך גם את צי הסורי. זאת הייתה הצלחה אדירה ואני חושב שזאת המלחמה המוצלחת ביותר של חיל הים. לא רק ספינות חיל הים ואמצעי הלחימה עמדו לחיל באותו מבחן אלא גם רוח לחימה שונה מאוד מזה שהציג החיל שש שנים קודם לכן".

בסיור המרתק בין כלי השייט השונים המוצבים בחצר המוזיאון אי אפשר שלא להתרשם מהבקיאות של מאור בכל הקשור בעולם הים, את המדים הלבנים הוא אמנם החליף בבגדים רגילים, אך נדמה כי העבודה במוזיאון היא חלק בלתי נפרדת מהקריירה ארוכת השנים בשמירה על גבולה הימי של מדינת ישראל. "מפקד בחיל צריך להיות קודם איש ים, שזה מי שיכול להפעיל ולפעול בים. זהו מקצוע ודרך חיים שצריך להתרגל אליהם. בים אין קפלי קרקע להתחבא בהם, הכל שטוח זמין למטוסים, לרדארים ושלל אמצעים. זירות הקרב הן ענקיות וצריך לזכור שהים מלא במאות ואפילו אלפי ’מטרות’ שהן לא האויב", מסביר מאור כשאנו מגיעים בסיור אל הצוללת אח"י גל.

לאחר שלא נמצאו לה קונים היא שופצה במספנה גרמנית והועברה במבצע הנדסי מורכב למוזיאון, ניתן לראות בבירור את התרגשותו של מאור שפיקד על צוללות מסוג זה. "היום הכל כבר מחשבים, אלקטרוניקה וציוד טכנולוגי משוכלל. אך תראה איזה יופי פה, תראה את הברזים, תראה את השעונים ותראה את ההגאים", מצביע ומסביר רב החובל הוותיק, בזמן שהוא משחק בציוד בעמדת ההגאים של הצוללת. "לפי התחושה של הגוף יכולנו לדעת את עומק הצוללת. הרגשנו את זה בפה, באוזניים ובכמעט בכל איבר בגוף, אפילו בשערות של היד שפתאום נהיו לחות כתוצאה משחרור אוויר".

כשאנו מגיעים לספינת הטילים אח"י מבטח, מכניס אותנו מאור למי"ק (מרכז ידיעות קרב) בסטי"ל ומסביר על ההתנהלות במקום בעת קרב ימי. בלי לשים לב וכבר חלפו להן שלוש שעות, הרבה אחרי הזמן שהוקצב, ומאור חובר בחזרה לצוות שמכין את המוזיאון עבורכם. "כל מי שמגיע למוזיאון מעביר כאן כמה שעות טובות ואלה שיורדים לעומק, ייחשפו להיסטוריה הישראלית ולסיפורה של המדינה הזו מעמדה שלא כולם מכירים".

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שחקני הפועל זיכרון נפרדו מעודד (’עודי’) ארד
חינוך, חברה וקהילה: פותחים שנה בחוף הכרמל
האם מחכים במושבה ל’נס חולון’?