נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > שינוי כיוון
9 לאוקטובר 2015
שינוי כיוון
רעי קציר, 09/10/2015 - 08:34
הזמרת יעל דקלבאום יצאה למסע ברחבי ארץ ישראל במטרה לייצר שיח אחר, רחוק מהמתחים והשסעים בחברה. יחד עם דפני ליף, מובילת המחאה החברתית של שנת 2011, הן החליפו את האוהל בקרוואן. האם מכאן יבוא השינוי בחברה הישראלית? דקלבאום מבטיחה לנסות
יעל דקלבאום יצאה למסע ברחבי ארץ ישראל במטרה לייצר שיח אחר
הזמרת יעל דקלבאום (36) יצאה גם היא למסע ברחבי ארץ ישראל, ממש לאחר ראש השנה ארזה יחד עם דפני ליף, מובילת המחאה החברתית של שנת 2011, את המזוודות ובשני קרוואנים יצאו יחדיו למסע שנקרא "בדרך הביתה" [צילום: יעל ברנט].

עבור רובינו תקופת החגים היא גם תקופה של טיולים ונסיעות. הזמרת יעל דקלבאום (36) יצאה גם היא למסע ברחבי ארץ ישראל, ממש לאחר ראש השנה ארזה יחד עם דפני ליף, מובילת המחאה החברתית של שנת 2011, את המזוודות ובשני קרוואנים יצאו יחדיו למסע שנקרא "בדרך הביתה" במהלכו מופיעה דקלבאום בתחנות במהלך הדרך. בניגוד אלינו שחזרנו השבוע לשגרת העבודה, השתיים ממשיכות במסע שיגמר בסוף החודש בירושלים. היום בצהריים ( שישי) תערוך דקלבאום הפוגה קצרה מהמסע ותגיע למועדון הברלה בלהבות חביבה להופעה שנקבעה כחלק מסיבוב ההופעות של אלבומה השלישי "אנוש", עוד לפני שהחליטה על היציאה למסע.

"אני ודפני נפגשנו לפני מעל לשנה בקבוצת מדיטציה ומיד נוצר בינינו קשר מאוד מיוחד", מספרת השבוע דקלבאום. "הרגשתי שפגשתי חלק גדול מהנשמה שלי ושאני פחות לבד בעולם. שיש עוד מישהי משוגעת שמאמינה בדברים שאני מאמינה בהם. מטרת המסע היא לייצר שיח על הקול השפוי והטוב שקיים פה, כי הוא לא מקבל במה. הפוליטיקאים והתקשורת רק מדגישים כמה אנחנו מפולגים, וכמה אלימות יש כאן. התקשורת מתעניינת באלימות אך כאשר קורה משהו טוב, נדיר שהיא תתעניין בזה וכמעט ולא שומעים על מעשים טובים. יש כאן הרבה אנשים שרוצים שיהיה טוב וקולם לא נשמע. הם רק סופגים כל הזמן את השיח האלים שקיים וזה מסוכן כי זה מחלחל. המסע שיצאנו אליו רוצה להחזיר את הבמה לקול השפוי ולשאול אותם מה הם רוצים שיהיה במציאות של הארץ הזאת, ואיך ביחד נוכל לייצר את השינוי בהלך הרוח, כי כרגע ההנהגה לא באמת מייצגת את העם, והעם שלנו הרבה יותר טוב מההנהגה".

אפשר לעשות את זה על רקע אירועי השבוע האחרון?

"התקשורת מתמקדת עכשיו רק בפיגועים שקרו, ואנחנו מודעים לזה וכמובן שמעציב אותנו לשמוע על המקרים האלו. אך באותו הזמן אנחנו פוגשים עשרות ומאות אנשים שמדברים כמו בני אדם ומכירים את השוני ומלאים בתקווה ורצון להפוך את המקום הזה ליותר טוב. אם נמשיך לתת דגש רק למעשי האלימות זה ישפיע עלינו, ולכן חשוב לתת במה להמוני הקולות השפויים שיש בחברה שלנו, שכרגע הם דוממים".

התקשורת מתעניינת באלימות אך כאשר קורה משהו טוב, נדיר שהיא תתעניין בזה  
"מטרת המסע היא לייצר שיח על הקול השפוי והטוב שקיים פה, כי הוא לא מקבל במה", במג’דל שמס [צילום: יעל אביקזר].
 

דקלבאום (36) גדלה בישראל אך חלק מהתקופת ילדותה עברה עליה בקנדה. היא החלה להופיע כבר בגיל 8 כאשר התארחה בהופעות להקתו של אביה, ממנו גם ספגה את המוסיקה האנגלוסקסית. רק בשנות ה-20 שלה החלה לעבוד עם מוסיקה ישראלית ובעברית. לאחר שירותה הצבאי קיבלה הזמנה משלמה ארצי להקליט דואט, ובסוף הופיעה לצידו במשך שנתיים, בהמשך הייתה לאחת מהחברות בלהקה "הבנות נחמה" ואפילו הצטרפה לסיבוב הופעות של משינה בישראל ובארה"ב. כל העיסוקים האלו לא הפריעו לה לנהל קריירת סולו עמוסה בהופעות בישראל ובחו"ל.

גדלת על מוסיקת פולקלור אנגלוסקסית בבית. איך נוצר החיבור למוסיקה ישראלית?

"החיבור הראשון שלי למוסיקה בעברית היה בזמן "הבנות נחמה". זו הייתה הפעם הראשונה שהתחבר לי בלב לשיר בעברית".

לפני "הבנות נחמה" שרת בעברית גם בלהקה צבאית, איך זה הסתדר?

"בצבא פשוט עשיתי את זה, וגם נהניתי מחלק מהדברים אבל זה לא העניין. אז להקה צבאית הייתה יותר סוג של צוות הווי ובידור, ללא הערך, העומק והמשמעות שהיו ללהקות הצבאיות של פעם. העניין של השפה לא היה כמו להרגיש חלק ממשהו בעל מהות. כשאני הייתי שם זה הרגיש מנותק מכל סוג של שליחות או משמעות. רוב הזמן היינו שרים עם פלייבק וללא נגנים, וכשזה קורה ואין יצירה מקורית חוץ מפה ושם אז לא הייתה הרבה התלהבות. היו פרויקטים נקודתיים בצבא שכן ריגש אותי להיות חלק מהם, כמו "כדי שלא יאבד" שבו חיילים מלהקות צבאיות מלחינים שירים של חיילים שנפלו, ובו הלחנתי שיר והייתי ממש מחוברת אליו".

אחרי הצבא חברת לשלמה ארצי, מה למדת ממנו?

"השיעור הכי גדול שלמדתי מלהיות בהפקה של שלמה זה להתבונן באיש ששום דבר לא נעלם מעיניו. הוא מנהל את ההפקה שלו ביד רמה, והיה לי מאוד חשוב לראות את זה מבפנים, להבין את הלחצים שאיתם אמן בסדר גודל של שלמה צריך להתמודד, את האחריות על הכתפיים שלו והוא לוקח אותה ומעורב בכל פרט שקורה בהפקה עד הרגע שהוא עולה לבמה, ומשם זה הקסם שהוא יודע לייצר בצורה כל כך מדהימה עם הקהל. שלמה פרפורמר מאוד חרוץ שלא מחפף לרגע בעניין המפגש שלו עם הקהל ולקחתי ממנו הרבה השראה ולמדתי על פרפורמנס".

את שרה לא פעם באנגלית, יותר קשה להצליח כך בארץ?

"אני לא מתייחסת למוסיקה שלי כמיינסטרים או לא, ואני לא יכולה להגדיר מיינסטרים לפי סוג מוסיקה. יש כאלו שיוצרים וחושבים שהם יגיעו למינסטרים אבל הם לא. לי יש מסר להעביר, יש לי את האופן שבו אני עושה את הדברים ובזה אני לא מתפשרת. העניין של לשיר בשפה מקומית במקום בו אני גרה הוא משהו שאני מתחילה להבין את המשמעות שלו יותר ויותר. כשאני שרה בעברית הקשר עם הקהל הוא יותר אדוק, אבל אני לא אפסיק לשיר באנגלית. האלבום שלי משולב בשתי השפות".

כשיש תקופות פחות מוצלחות, צצות לפעמים מחשבות על הקרירה שבחרת?

"אף רגע בחיי לא היה כזה. גם בתקופות הכי קשות ידעתי שאין שום דבר אחר שאני יכולה לעסוק בו. מלבד לנגן ולהופיע אני גם מלמדת, מדריכה, עושה סדנאות שירה ואני פוגשת דרך המוסיקה מגוון אנשים. המוסיקה בשבילי היא כלי להעביר משהו שהוא יותר גדול".

כדי להוציא את "אנוש", האלבום האחרון שלך, גייסת כספים מהציבור במיזם "הדסטארט" לדעתך זה אומר משהו על מצבה של המוסיקה בישראל?

"זה אומר הרבה על תעשיית המוסיקה בעולם ולא רק בישראל. בעבר למוסיקאים היו פחות כלים כדי לעשות מוסיקה באופן עצמאי. עידן המחשב פתח והנגיש למוסיקאים את האופציה להקליט מוסיקה בבית ולהגיע לתוצאה טובה גם ללא אולפן הקלטות של מיליון דולר. מלבד זה העולם גם נהיה יותר ויותר שקוף והמוסיקה יותר נגישה לאנשים, יותר קל להשיג אותה, אם זה דרך יוטיוב או דרך אתרי מוסיקה אינטרנטיים שונים. יותר קל להתוודע ולהכיר סוגים של מוסיקה מבלי ההכרח לשלם על זה, וזה הגיע למצב שאנשים לא קונים תקליטים אלא מורידים מוסיקה בחינם מהאינטרנט. בישראל המצב יותר חמור כי אין הרבה מודעות, באירופה וארה"ב זה מאוד נפוץ היום לרכוש מוסיקה דרך iTunes וזה הרבה יותר מסודר. כאן זה לא המצב, ולחברות התקליטים אין מה לעשות, היכולת שלהם להחזיק אמנים הולכת ופוחתת כי מקור ההכנסה הכי גדול שלהן הוא מכירת אלבומים, והן לא מחזירות את ההשקעה שלהן. זה תקף גם לאמן שמוציא אלבום באופן עצמאי, זה עולה לא המון כסף, והדרך העיקרית להרוויח היא דרך הופעות או לסחור במוסיקה בפרסומות או סרטים וסדרות. בסופו של דבר מה שלקח מהאמנים את הכח להתפרנס זה גם מה שעוזר להם היום. באינטרנט אין יותר צורך במתווך בין האמן לקהל, ואמן יכול יצור קשר ישיר עם הקהל שמצידו יכול לתמוך במוסיקה שהוא אוהב, וזה דבר יפה שקרה שלא יכל לקרות בעבר. אני היום נמצאת ב- iTunes ו- bandcamp, ובאתר שלי גם אפשר לרכוש את האלבום. המוסיקה הפכה להיות חופשית, נקייה מהתערבויות ומבעלי כח".

את חלק מההרכב "הבנות נחמה", הרכב מאוד מצליח שעדיין פעיל אך כל אחת מכן בחרה להתמקד בקריירה עצמאית. למה זה קרה?

"בהרכב אנחנו שלוש בנות יוצרות זמרות אינדיבידואליות, וכל אחת מאיתנו חזקה במה שהיא עושה גם לבד, ולכל אחת יש אמירה חזקה משלה. כמובן שהאיחוד הוא יותר חזק מהכל, ויש תקווה בלב שאנחנו עוד נייצר חומרים חדשים ונוציא עוד אלבום. אנחנו משפחה ואנחנו תמיד ביחד, ההופעה בברלה היא הופעה מחוץ למסע, שבה שאר הבנות יתארחו ואנחנו נופיע בהרכב להקה מלא".

התקשורת מתמקדת עכשיו רק בפיגועים שקרו, ואנחנו מודעים לזה וכמובן שמעציב אותנו לשמוע על המקרים האלו.
"ההנהגה לא באמת מייצגת את העם, והעם שלנו הרבה יותר טוב מההנהגה". בדליית אל כרמל [צילום: עדי עופר].

ובחזרה למסע, איך הוא מתנהל מבחינה אמנותית?

"המסע החל במטולה והוא יסתיים באילת, ובמהלכו אנחנו נפגשות ומתעדות אנשים בכל מיני מעגלים ושואלות אותם לגבי חזונות ורעיונות שלהם כלפי המקום הזה. בכל מפגש יש גם הופעה בה אני מארחת אמן מקומי, ויש גם אמנים אורחים כמו שלמה בר, רונה קינן, שם טוב לוי ועוד שיגיעו. המסע הזה גם מנסה להציף אמנות טובה שיש פה ושלא נשמעת כי בעידן הריאליטי אין הרבה מקום לתרבות ואמנות. כחלק מהמסע שאלתי את עצמי אם באמת מה שרוב האנשים כאן רוצים אלו תכנים ממוחזרים ושטחיים או שהם רוצים קצת מזון לנשמה, וגיליתי שיש הרבה מקום למזון לנשמה. תפקיד המוסיקה במסע הזה היא להזכיר שיש במהלך היום-יום איזשהו מרחב של רגש ורוח, שקצת ממיס את הציניות שאנשים באים איתה. אחרי ההופעה דפני מנהלת דיון, וזה מרגש לשמוע ולגלות כמה בתוך השוני האנושי שאנחנו פוגשים יש הרבה קרקע משותף לדו שיח שהוא מעל למין, דת, גזע או דעה פוליטית וזה מה שאנחנו מנסות להשיג. אחד המפגשים המרגשים היה בדלית אל-כרמל, שם פגשנו אנשי רוח מדהימים עם הסתכלות מאוד מעמיקה ורצון לעשות דברים טובים ולהתאחד מעל הגדרות של דת".

"למסע "הדרך הבייתה" יש עמוד בפייסבוק, אתר אינטרנט, עמוד באתר גיוס המונים jumpstarter, ושאנשים ידעו שיש מקום להצטרף אלינו ולתמוך בנו, כי אנחנו לא פועלים מטעמו של אף אחד אלא חבורה של אזרחים מודאגים למצב שהחליטה לקום ולעשות משהו, והכל על דעת עצמנו ובמימון עצמי, וחשוב שאנשים יתמכו בנו, בין אם בעשייה ובין אם בחומר".

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
הוסרו ההגבלות
ראיון אישי עם תמי קציר המנהלת החדשה של בי"ס "החורש" בזכרון יעקב
שומר על העבר ובונה את העתיד
הגר פרי יגור נבחרה להוביל את פרדס חנה-כרכור בחמש השנים הבאות