נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מעיראק באהבה
18 לדצמבר 2015
מעיראק באהבה
רעי קציר, 17/12/2015 - 09:31
שרי אלפי הוציאה אלבום בכורה עם שילוב של מוסיקה עיראקית מבית אבא ומוסיקה אלקטרונית. רגע לפני שהיא מגיעה להופעה ראשונה במרכז האמנויות אלמא, היא מספרת על המעריצים בעיראק שמשבחים את ’הזמרת היהודייה’, למה בילדות הייתה מובכת מהמוסיקה בערבית, ומה חושבים האבא יוסי והאח גורי
 
 שרי אלפי בשער מגזין המשובות 503
שרי אלפי הוציאה אלבום בכורה
איפור וסטיילינג: ענת גזית| ביגוד: גלביה - רוטשילד 1 ת’’א| לוקיישן: לחם - יין. [צילום: יואב איתיאל].

שרי אלפי, עוד רגע בת 35, אבל היא עדיין לא מבינה למה תמיד צריכים לשאול אותה על אבא יוסי ועל אחיה הגדול גורי. במשפחה בה האבא איש תיאטרון ומספר סיפורים והאח הגדול מככב בטלוויזיה ועל הבמות, גם לאחות יש בהחלט הספק מרשים שכולל משחק בהצגות בהבימה ובקאמרי, בדרמת הטלוויזיה "שחקנית ספסל", בטלנובלה "האלופה" ואפילו בכמה מערכונים בתוכנית של אחיה גורי ואסי כהן - שידורי המהפכה. בנוסף היא הנחתה תכנית ילדים בטלוויזיה החינוכית, והשנה הוציאה את אלבום הבכורה שלה, "ימים חמים", בו היא חוזרת לשורשים ומשלבת מוסיקה אלקטרונית ביחד עם שירה בעברית ובערבית-עיראקית, שפת אביה, וגם יש לזה שם, "אלקטרו-חפלה". "התגובות שאני מקבלת על המוסיקה הן מדהימות" היא מספרת לנו השבוע רגע לפני שתופיע (שישי, 18.12) בפעם הראשונה במרכז האמנויות אלמא בזכרון יעקב.

נדמה כי החזרה למקורות היא הטרנד החדש במוסיקה הישראלית, דודו טסה ו"הימן בלוז" מובילים את הז’אנר אליו הצטרפה גם אלפי. "זה התחיל מתוך רצון לעשות מחווה לאבא, מין משהו אישי בינינו. למדתי כמה שירים בעיראקית ועשיתי לו הפתעה כששרתי אותם. כמובן שבאופן טבעי המוסיקה העיראקית מלווה אותי מהילדות, וזה משהו מאוד בולט בשמחות שלנו. אנחנו תמיד עושים חפלות כשנולד ילד, לפני חתונה, אם מגיע מישהו מחו"ל, פשוט מחפשים תירוץ לעשות חפלה. אז כמובן שהצלילים לא היו זרים לי ואני מכירה את השירים, אבל אף פעם לא חשבתי שאני אגיע למקום כזה של להוציא אלבום. זה פשוט קרה באופן טבעי, בלי שום מחשבה, פשוט בא מהבטן. ברגע שלמדתי שיר אחד, והבנתי את העומק שיש בשירים האלה, זו הייתה התאהבות. יש שם קסם שקשה לא להישבות בו".

צעירים בגיל שלך לא גדלו על U2 ובון ג’ובי?

"כילדה החיבור למוסיקה הזו היה משהו מביך ולא קשור. את הבת-מצווה שלי למשל, חגגו פעמיים. פעם אחת הייתה חפלה עיראקית והביאו את הזמרת אימאן, שהיום היא שרה באלבום שלי והפכה להיות המנטורית שלי. והייתה חגיגה שנייה שבה הביאו להקה שניגנה את שירי הביטלס ואליה הזמנתי את החברים מהכיתה. כשאת נערה הדבר הזה לא כל כך מדבר אליך, זו מוסיקה עם הרבה עומק וצריך להתבשל כדי להעריך אותה. אני גדלתי בבית שהוא מאוד רב תרבותי, אמא שהיא אנגלייה ואבא שהוא עיראקי ולמד תיאטרון באנגליה. הבית היה תמהיל של הכל. בכל מה שקשור למסורת הצד העיראקי היה הדומיננטי, אם זה בשמחות וחגיגות, הקידוש, הברכות ושירי החגים. מצד שני היינו שרים בבית קט סטיבנס ושירי ארץ ישראל. ככה גם המוסיקה שלי היא תוצר של כל הערבוב הזה שגדלתי בו".

ואיך מוסיקה אלקטרונית מתחברת לכל זה?

"זה קרה בלי חשיבה. השתתפתי באלבום של מוסיקה אלקטרונית שהפיק רועי סלע והיה איזשהו חיבור בינינו. כשהתחלתי לעבוד על החומרים שלי ולהופיע עם נגנים עיראקיים, שהיו ב"צ’לרי בגדד", ניסיתי להביא גם את עצמי ולשלב לחן מערבי. חזרתי לרועי סלע, וכבר אחרי טסט של שיר אחד היה ברור שיש איזושהי שפה שהרגישה לי מאוד אני, מאוד בבית, מאוד מדברת על מקום שהוא תמהיל של כל הדברים שספגתי".

אלפי מעידה כי גם בעצמה לא ידיעה בתחילה להסביר לאיזה ז’אנר בדיוק משתייכת המוסיקה שיצרה. "לא ידעתי איך להסביר את העניין הזה כי זה לא דומה למשהו מסוים, אז במקום לנסות לדייק או לנסות להסביר שזה שילוב של מלא דברים, אז המצאנו מילה חדשה, ז’אנר חדש, "אלקטרו-חפלה".

משפחה שכזאת

לאלפי כבר נמאס כששואלים אותה על אבא יוסי, שחקן תיאטרון ומייסד פסטיבל מספרי הסיפורים ועל אחיה הגדול גורי, שחקן וקומיקאי. "אני כבר בת 35, ומתי יפסיקו לשאול אותי את השאלה הזאת", היא שואלת. "אין לזה שום משמעות פנימית בשבילי חוץ מהעובדה שזו המשפחה שלי. ההתעסקות במקצוע של כל אחד מבני המשפחה שלי הוא משהו חיצוני לחלוטין, אבל אותי זה לא מעסיק. יש לי שני אחים גדולים והיחס שלי אליהם הוא כמו של כל בת שיש לה אחים גדולים. אני מעריצה אותם ואוהבת אותם ומרגישה אליהם מה שמרגישים כלפי אחים ולא שום דבר חיצוני שקשור לקריירות שלהם".

 גורי ויוסי אלפי
האבא והאח מפרגנים. יוסי וגורי אלפי [צילום: יואב איתיאל].

לאלפי, כמו לשאר בני משפחתה, יש רקע של משחק בתיאטרון ובסדרות טלוויזיה, אך בשנים האחרונות היא מתמקדת בעיקר במוסיקה. "זה עולם שהוא מאוד תובעני, והוא דורש ממך התחייבות. נורא קשה לעשות דברים בו זמנית אם אתה רוצה ללכת עם זה עד הסוף, ככה שבחרתי לעשות רק מוסיקה בשנים האחרונות אחרת האלבום הזה לא היה קורה. מה יקרה איתי בעתיד, מבחינתי אלו תחומים נושקים. אני מאוד אוהבת להיות על במה וכרגע אני מרגישה שבמוסיקה, שהיא שלי, אני נמצאת במקום מאוד מדויק".

איך המשפחה קיבלה את החזרה לשפה העיראקית?

"המשפחה קיבלה את זה באופן טבעי ובשמחה. לאבא זה כמובן עשה הרבה נחת והוא מאוד התרגש מהאלבום. זה נתן לנו חיבור מאוד מיוחד, שיש לנו כזה הווי של מוסיקה שאנחנו נהנים ממנה ביחד".

יש סוג של אמירה היום מאחורי הבחירה לשיר בערבית בימים אלו?

"במהות של היצירה, לא הייתה חשיבה על אמירה או על מה נכון או מה ימצא חן. בתהליך הזה יש תחושות מהבטן שאתה רוצה להוציא מעצמך ואותי המוסיקה הזו מאוד מרגשת. לשפה הערבית יש קסם וסקסיות משלה. אם בדיעבד יוצאת מזה אמירה אני כמובן שלמה איתה, כי זו שפת אבי, וזו שפה שהרבה יהודים יוצאי ערב מדברים בבית ואני חושבת שיש בזה דווקא משהו נהדר. אנחנו נמצאים בתקופה שבה רואים התחלה של מודעות והכרה בזה שהייתה תרבות שלמה של היהודים בארצות ערב, ובשבילי יש בזה משהו חשוב במהות של שימור של תרבות יפה".

אלפי מספרת שהתגובות המפרגנות לאלבום מגיעות גם ממקומות מפתיעים. "אני מקבלת כמעט כל יום תגובות בפייסבוק או ביוטיוב מצעירים בעיראק, שהם מוסלמים ונוצרים, ואומרים שהם אוהבים את המוסיקה ושהיצירה מאוד מדבר אליהם. חלק כתבו לי ’שאלוהים יברך את יהודי עיראק’, ו’שבעיראק מתגעגעים למוסיקאים היהודים’. יש כבוד מאוד גדול אצל העיראקים ויש הרבה אנשים שמשתפים את השירים שלי, אפילו שחלקם בעברית. זה מאוד הפתיע אותי וזה משהו שבכלל לא חשבתי שיקרה. זה היופי שבגלל הגלובליזציה והאמצעים שיש היום אפשר לשתף ולתת לאנשים לשמוע, אין יותר תלות במישהו שיתווך את זה. מישהו מעיראק כתב לי "תראו איזה יופי יהודייה מישראל שמשמרת את התרבות של השירים העיראקיים האותנטים", והוא משתף שיר, ואנשים מגיבים לו, זה ממש ריגש אותי".


כרטיסים להופעה של שרי אלפי במרכז האמנויות אלמא ימכרו במחיר מיוחד של 45 שקלים.

להזמנות: 04-6300123


אלפי מתלוצצת על הרעיון של להופיע בעיראק, "ברגע שיהיה שלום" היא אומרת, אבל בינתיים היא הביאה לישראל מוסיקאים מאיראן ועיראק. "סהנד סהבדיוואני הוא נגן איראני שהיום הוא אזרח הולנד ושם הוא חי. הופעתי איתו ביחד בהולנד והוא בא להופיע איתי בישראל. גם הזמר העיראקי איסמעיל פאדל, שהוא פליט שחי היום באוסטרליה, משתתף באלבום שלי ויש עוד זמר עיראקי שברח מעיראק וחי היום בארה"ב, שהופיע איתי בישראל ואנחנו מתכננים להקליט ביחד. נוצרים כל מיני שיתופי פעולה מעניינים ויש דיאלוג עם המוסיקה כששומעים אותה".

 שרי אלפי בהופעה
"מגיע גם קהל שמכיר את השירים האלה מהבית ואז הם שומעים אותם בפורמט אחר, וגם כאלה שבאים בגלל שהם אוהבים מוסיקת עולם או אלקטרונית" [צילום: עודד נתן].

איזה קהל יש לז’אנר המוסיקלי הזה?

"זה קהל מאוד מעורב ובהתחלה גם אני לא ידעתי למה לצפות. מצד אחד יש חבר’ה צעירים כמוני שבאים מבליל של תרבויות והם מגיעים להופעות ונהנים מהמוסיקה. זה מדבר אליהם בלי קשר למוצא אלא בתור משהו ישראלי, כי התמהיל הזה זו בעצם הישראליות של הדור שלנו. מצד שני יש קהל של מבוגרים שמאוד מתחברים לזה וזה הפתיע אותי יותר מהכל. בהתחלה לא ידעתי איך יגיבו לזה כי זה כמו לגעת במשהו קדוש. אם אתה יוצא ארצות ערב, וספציפי עיראקי אז אתה מכיר את השירים האלה, ואני הפכתי אותם למשהו אחר לגמרי, חשבתי שאולי תהיה תחושה של פגיעה בשירים. כשהשמעתי לאימאן לראשונה את השירים היא ממש התרגשה ואמרה לי שזה באמת מכבד, ולשמוע את זה מעיראקי זה ממש כבוד. ובאמת ראיתי שלהופעות מגיע גם קהל שמכיר את השירים האלה מהבית ואז הם שומעים אותם בפורמט אחר, וגם כאלה שבאים בגלל שהם אוהבים מוסיקת עולם או האלקטרונית. הקהל הוא מאוד משתנה, היום ההגדרות כבר לא משנות, אם משהו מרגש אותך ומדבר אליך אז לא צריך יותר מזה".

יש לך שאיפות להגיע לפלייליסט?

"יש לי שאיפה להמשיך לעשות מוסיקה, אבל אני לא שולטת במה שיוצא לי. אני לא אכתוב בכוח שיר בשביל שיהיה מיינסטרים, כי זה בטח ישמע נורא. ברור שאני אשמח אם שיר שלי ינוגן ברדיו, כי המטרה אחרי שאתה מוציא משהו החוצה היא שאנשים ישמעו אותו. אבל היום יש כל מיני דרכים להגיע לאנשים, והמוסיקה שלי מגיעה לאנשים ויש לי תקשורת עם קהל שצורך את זה. לדעתי היום ההגדרה של מיינסטרים היא מאוד מטושטשת, כי משהו שלפני 10 שנים אף אחד לא היה חושב שהוא יהיה מיינסטרים והיום הוא כן, כמו מוסיקת אוונגרד או אינדי. יש לי תחושה שגם המוסיקה שלי היא לא כל כך אוף-מיינסטרים כי זו מוסיקה שמגלמת בתוכה את הישראליות. בסופו של דבר אופנה היא דבר משתנה, אבל כשאמן יוצר הוא צריך להיות נאמן ליצירה ולא להתכווננות לתוך משבצת כי זה לא הולך. הקהל יודע לקרוא אמת, גם אם זו אמת של רגע".

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פרשת השבוע ספר שמות (מפרק א’ – ה’)
המדור של לימור - נטורופתיה והחיים עצמם- שושנת יריחו / לישמניה
שאלה של חינוך- שמירה על גופינו

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }