נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע
27 למאי 2016
פרשת השבוע
אסתר פינס, 2016-05-27 - 10:00

 "בחוקותיי" - פרק כו’ פסוק ג’

כל הזכויות שמורות

 

 בפרקים הקודמים למדנו: על מצוות בין אדם לחברו בין אדם למקום, על שנת שמיטה ושנת יובל, על אמונה בצדקת הדרך, ועל "קדושים תהיו" דהיינו, שהאדם נדרש לייצר קדושה בתוך חיו. ואני שואלת, מה זה קדושה בתוך חיינו? ללמדנו : שקדושה, זה מלאכה, מסע בלתי נדלה אל הנפש פנימה. שנדע לפשפש במעשינו ולפתוח את הלב לקשב נקי, ובד בבד, ללקט ההבנות שיקרבו אותנו אל קדושת החיים. כמו: להיות קשוב ומחובר לסביבה האנושית המחייבת התקדשות מתוך תקשורת טובה, שיח תרבותי , מתוך כבוד הדדי, והתחברות לסובבים אותנו !


וכעת לקראת סיום ספר ויקרא פרשת "בחוקותי" "אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ"( פרק כו- ג, ד).
"אם בחוקותיי תלכו", ואני שואלת למה התורה בחרה בפועל "תלכו" ולא אם את חוקותיי תשמרו או תקיימו? התשובה היא: מפני שאנחנו לא מלאכים ומלאכים מטבעם עומדים. לכן, הפועל "תלכו" בא ללמד אותנו את כולנו מדור לדור, שהאדם חייב להיות בתנועה מתמדת, ולרצות, להתהלך, לצפות ולהסתכל - בנפש פנימה, ולבדוק יום יום שעה שעה ,אם התעלמנו, זלזלנו וסטינו מההנחיות שהתורה מתווה לנו! נצפה בכעסים שלנו, במחשבות היוצרות מציאות מתעתעת, הגורמות לחסימה רגשית, חסימה הכרתית, וחסימה מחשבתית ואט ואט הלב יפתח, נשחרר לחצים ונפרוץ חסימות ונגלה את הכרת הטוב שבנו.


הנביא זכריה ראה בחזונו מלאכים העומדים ליד יהושע כהן גדול וכך נאמר: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה"(זכריה ג’-ז’). האדם נקרא- "מהלך", והמלאך נקרא- "עומד". כי אין סוף ליכולות של האדם. באדם יש כוח צמיחה, למידה, תיקון והתקדמות באמצעות קשב נקי, הבנה הגוררת הבנה וכוח הרצון. ומאידך, באדם יש גם הכוח, לזלזל, לבעוט ולרמוס ללא רסן, להכפיש ללא רחם , להאשים את האחר ולא לקחת אחריות על מעשיו ולהרוס כל חלקה טובה.
כפי שאמרו חז"ל: "בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו". דברים ברוח דומה נמצאים בתלמוד כגון: "הבא ליטהר- מסייעין לו". האדם בתנועה מתמדת, לפיכך, כאשר נגלה את הכרת הטוב שבנו, או אז נשכיל לחקוק בליבנו את חוקת התורה, ושוב נתהלך, נבדוק את שחקקנו, ונתנהל לפי הנחיותיה, כגון: מצוות עשה ואל תעשה שבין אדם לחברו , ומצוות בין אדם למקום. כיבוד הורים, לא לרכל- דם רעך אל תשפוך! לא להטות משפט, לא לקחת שוחד! צדק כלכלי וצדק חברתי. שמיטת האדמה ושמיטת חובות. זה הבסיס!
אחרי שנעשה את כל האמור לעיל, ממשיכה התורה: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, ּבְתוֹכְכֶם.....וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם" ( כו – יא, יב).


ללמדנו: לא אתם (= אנחנו) תבואו אליי, אלא אני ה’ לאור התנהלותכם והתנהגותכם הראויה, אבוא אליכם והתהלכתי-ושכנתי בתוככם, לא במשכן אלא, שכינה שורה בתוככם – בתוך כל אחד ואחת, בתוך כל העם. על כן, בהתאם להתנהגותנו ה’ ידע שהוא בתוכנו. לנו יש תפקיד לתקן עולם. זו שליחות מוסרית שהשיח המוסרי שלה יהיה ערכי חומל ומאחד. כך ניצור חברה מתוקנת, חברה חומלת- חברת מופת! שהניצוץ היהודי האלוקי שבתוכנו יהיה- אור לגויים!! וממשיכה התורה: "ֲאנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת"(פרק כו- יג). קוממיות, רשי אומר: בקומה זקופה! לא יצאו ממצרים בקומה שפופה, אלא בקומה זקופה!


רבי שמעון רפאל הירש ( 1802-1888), כתב בספרו ’מעגלי השנה’ : "תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפארים,- אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום שהרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו, כופפות אותו,- הוא לא נע ולא זז ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, ואדרבא- החליף כוח במאבק. כך הוא האדם כל זמן שהוא נצמד לשורשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כוח ההתחדות!"
כי- " מעץ ללא שורשים , עושים רהטים, יפה מבחוץ וריק מבפנים" (צבי גיל פינס).


המילה קוממיות, הייתה מאוד מקובלת בארץ לפני קום המדינה ועם קום המדינה. בן גוריון רצה להנחילה בלבבות אך כשל. במגילת העצמאות בן גוריון התייחס למשפט זה , "ואולך אתכם קוממיות"= להקים מחדש מה שנהרס, בקומה זקופה! וכך כתוב: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
ואז מתחילה ההתראה: "אִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי" (כו – טז’). בפרשה שלושים פסוקי תוכחה לעומת שלושה עשר פסוקי ברכות. אם בחוקותיי תמאסו, כלומר: שלא בלבד שלא תקיימו את המצוות אלא תמאסו בהם ותבעטו בהם.

וממשיכה: "וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי" (כו – כא). קרי (= מלשון מקרה) אם תקיימו את המצוות במקרה, דהיינו, לצאת ידי חובה, ללא רצון בהכרת הטוב, ואז תחלחל בתוככם ההתנגדות המביאה להסתגרות והתרחקות, שמביאה לזלזול במוסר ובערכים , בחוקים ובמצוות, שהתורה התוותה, המביאה לאובדן הדרך, המביאה לשנאת אחים ושנאת חינם והוצאת דיבת הארץ. ואט אט מימלא אתם תהרסו את עצמכם, אתם תתפוררו מבפנים ולא תחזיקו מעמד. ככה שלושים פסוקי התוכחה הולכים ומחמירים עד לחורבן ולגלות. התורה מזהירה אותנו מעצמנו. למה הדבר דומה ? להורים המזהירים את ילדם בל יגע בשקע שלא יתחשל, אך ברגע שלא יקשיב ויגע , יתחשמל. לכן, ברגע שנבין, נתהלך בתוכנו ונגלה את האמת החקוקה על לוח ליבנו, נתנהל בהכרת הטוב שבנו ונתחבר מחדש לברכות. "לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם" (כו- מד). לא אבדה תקוותנו. "נצח ישראל לא ישקר".


אסיים בסיפור שקראתי: ארבעה נרות בערו לאיטם בלילה שקט ורגוע. הנר הראשון אמר: “אני נר השלום, אבל העולם מלא בכעס ובמלחמה כך שאף אחד לא יכול לשמור על שלהבתי בוערת". וכך כבה נר השלום. הנר השני אמר: “אני נר האמונה, אבל אף אחד כבר לא חושב שהוא צריך אותי כבר אין צורך שאבער". וכך כבה נר האמונה. הנר השלישי אמר בעצב: “אני נר האהבה, אולם העולם כבר לא מבין את חשיבותי. אנשים כבר שכחו לאהוב את הקרובים אליהם ביותר ולכן אין בי צורך". כך כבה נר אהבה. לפתע נכנס לחדר ילד קטן וראה ששלושה מתוך ארבעת הנרות כבו." למה אינכם בוערים"? שאל הילד, בעצב, "אתם אמורים להמשיך ולהאיר עד הסוף" ואז הנר הרביעי אמר: " אל תפחד ילדי היקר, אני נר התקווה. כל עוד אני בוער תמיד אפשר להאיר בעזרתי את הנרות האחרים". הילד לקח בשמחה את נר התקווה, והצית מחדש את השלום, האמונה ואהבה. לא משנה איזה משלושת הנרות בוער בליבכם בעוצמה הרבה ביותר, אף פעם אל תיתנו לנר התקווה לדעוך. כי עם קצת תקווה, כל אחד מאתנו יכול לחוות חיים של שלום, אמונה ואהבה.
"ואהבת לרעך כמוך".
חזק חזק ונתחזק!!!

שבת שלום ומבורך!!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פסטיבל "ימים של קולנוע" יולי 2019 - הכניסה לכל האירועים חופשית
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
משתפים פעולה למען העסקים והתעשייה
תיק החשדות נסגר! ״הצדק יצא לאור״