נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע
13 למאי 2016
פרשת השבוע
אסתר פינס, 2016-05-13 - 10:00

 פרשת "אמור" - על דיני טהרה וכוחה של הלשון

כל הזכויות שמורות

 

 תקציר הפרשה הקודמת "קדושים תהיו" שכללה אוסף של מצוות בדרך לקדושה, מצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום. מצוות עשה ואל תעשה. למדתי מהפרשה שכדי להגיע לקדושה צריך כל אחד ואחת לפשפש במעשיו ולעבוד על מידותיו, יום יום שעה שעה! כי "ואהבת לרעך כמוך אני ה’". בא לומר: שלא נוכל לאהוב את הרע ואת האח אם לא נכיר ונכבד אותו, באמת! לא נוכל לחנך אם לא נחנך קודם כל את עצמנו. וכשנגיע לדרגה זאת נוכל להפעיל את היצר הטוב שבנו ולהתנהל בהכרת הטוב. הציווי נחתם ב: אני ה’ = אני המוסר! יודע הכול ורואה הכול! הנסתרות והנגלות, אני ה’. לכן, ברגע שנקיים את הציוויים בלב שלם, נזכה למעמד, "קדושים תהיו".

פרשת "אמור" פרק כ"א - בפרשתנו אנו למדים על דיני כוהנים המשרתים בקודש שעליהם להקפיד הקפדה יתרה על דיני טהרה והכהן הגדול חייב להקפיד יותר מכולם. לכן, הפרשה פותחת בדיני כוהנים טהרה לנפש. "ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (פסוק א-ב). לכהן אסור לו להיות בקרבת מת ולא לגעת בו. אדם רגיל יכול להיטמא למת אך לכהן אסור להיטמא בטומאה שמקורה במגע עם מת. אולם, קרובי משפחה מדרגה ראשונה מותר. מאידך, כהן גדול לא יטמא גם לא לקרובי משפחה מדרגה ראשונה כמו: אמו ואביו. "ְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא" (פסוק יא). אני למדה מכך שאהרון ובניו מידתם היא נשגבה ביותר. כיוון שבעמוד הכהן לפני ה’ למעלה בקודש כמוהו כמלאך משרת, ועליו נאמר: "ִּי-שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ-דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ: כִּי מַלְאַךְ יְהוָה-צְבָאוֹת, הוּא" (מלאכי ב-ז’). לפיכך, נאמר על הכהן בפרשתנו "ומן המקדש לא יצא" (פסוק יב’). דהיינו: מקדושתו לא יצא, אפילו בשעה שמתים הקרובים לו ביותר כאביו ואימו.

בהמשך, הפרשה חוזרת ומזכירה שוב ושוב את המועדים הקדושים לישראל, ואת כל המצוות השייכות הן לשבת, והן לכל חג, פסח, ספירת העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות.
בסוף הפרשה ובזה אתמקד, מסופר על שני אנשים במהלך מריבה ביניהם, אחד מהם קילל את ה’. והובא לפני משה לדין , ועל פי הוראת ה’ הוצא המקלל מחוץ למחנה ורגמו אותו באבנים. לא סתם הפרשה מספרת באריכות את סיפור מוצאו של המקלל. כך מסופר: שם אמו של המקלל: "שלומית בת דברי" שמה של האם נשמע מעניין, לאביה קראו דברי - מלשון דיבור. והיא שולמית =מהדיבור יוצא שלום! ואביו של המקלל היה מצרי שהתגייר וקיבל על עצמו להיכלל בעדת ישראל. ומה עשה המקלל בעוד הוריו מייצגים דרגות של טהרה, אמו את לשון השלום - שלומית בת דברי. אביו מייצג שלום על שקיבל עליו את דת משה? הבן המקלל הופך את היוצרות הוא מחבר את הטהור לדרגה הגרועה ביותר של הטומאה - הקללה! לכן, כשהמקלל הובא לפני משה לדין, משה שאל את ה’ מה לעשות לאיש? ותשובת ה’ הייתה, הוצא את המקלל מחוץ למחנה, ורגמו אותו כל העדה.. ה’ גוזר על המקלל עונש מוות! ואני שואלת למה לגזור עונש על המקלל? הרי קללה זה רק דיבור, היום הוא מקלל ומחר הוא ידבר יפה. אז למה להעניש? לא כדאי לבקש ממנו שיביע חרטה?


התשובה היא: שלמילה יש כוח, שלעיתים אנחנו לא מסוגלים או אפילו לא רוצים, להבין זאת. אביא דוגמא: ה’ מבקש ממשה שיוציא מים מסלע בדיבור. "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם". (במדבר פרק כ- ז). דוגמא נוספת: בלעם בן בעור, התבקש בכוח מילותיו להביא קץ לעם ישראל!! עוד דוגמא: "וְתִגְזַר-אֹמֶר, וְיָקָם לָךְ" (איוב כב’- כח). כוחן של מילים.
ללמדנו: שלמילה יש כוח עצום! מילה בונה ומילה רומסת והורסת כל חלקה טובה. לכן, מילה היוצאת מהפה לא ניתן להחזירה. לא בכדי נאמר: "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". על כן נאמר: "חכמים היזהרו בדבריכם". הבה ונתאר לעצמנו מה היה קורה אם היו עוברים לסדר היום ולא מגיבים על הקללה ולא היו מענישים, כל עדת ישראל, את המקלל? זה היה מוביל לתגובת שרשרת, אין דין ואין דיין, לאנרכיה, איש הטוב בעיניו יעשה, ירמוס ברגל גסה, יקלל ללא רסן והבחנה.אין יראת ה’. אין יראת כבוד. וזה היה מביא להתפרקות מוסרית וערכית שתוצאותיה, מי ישורנו!!!

ה’ דורש מעמנו להיות נבדלים מהגויים. לשאוף במאמץ בלתי נדלה ובלתי פוסק להיות חברת מופת- אור לגויים: אור, באמונה ויראת כבוד, בטוהר הלשון, בכיבוד הורים, באחוות אחים, בטוהר המידות, בכבוד לזולת "ואהבת לרעך כמוך".

 

ואסיים בסיפור שקראתי:

למלך אחד, היה טבח מעולה, גם משכיל וגם חכם מאין כמוהו. יום אחד פנה המלך לטבח ואמר לו: אני רוצה שתכין לי מאכל שיהיה מתוק מדבש. הלך הטבח לשוק וקנה -לשון- והכין מנה מתוקה למלך. למחרת אמר המלך לטבח - ועכשיו אני רוצה שתכין לי מאכל מר ממר. בסדר, אמר הטבח והלך לשוק לקנות -לשון- בישל והגיש למלך למאכל. מה זה, אתה עושה צחוק ממני?! כעס המלך, לא מלכי, ענה הטבח, הלשון לפעמים היא מתוקה כדבש, לעיתים חדה כתער, והיא גם מרה ממוות. "מות וחיים ביד לשון" (משלי יח כא).


שבת שלום ומבורך!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }