נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > לזכור, ודבר לא לשכוח!
6 למאי 2016
לזכור, ודבר לא לשכוח!
מערכת הגפן, 2016-05-06 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

עם אור דמדומים אחרון, בימים של זיכרון התכנסה קהילת בית הספר החורש ביום ב’ בערב לזכור ולהיזכר, שרשרת של דורות , סבים, סבתות, הורים, וילדים. כמסורת רבת שנים בחר גם הפעם הצוות החינוכי להנציח את זכרם של ששת המיליונים שנספו בשואה בטקס ובמעמד מכבד בו הצדיעו לניצולי השואה, בליבנו חיים שישה מיליון מבני עמנו, אנחנו עיניהם הזוכרות, אנחנו קולם הזועק. היינו לבד ללא מדינה משלנו, היום הקמנו בית משלנו. היינו קורבן של גזענות, רדיפות ואפליות, אבל מעולם לא זנחנו את המצווה לכבד כל אדם. תמיד שאפנו ונשאף להיות אור לגויים כך נאמר בנאום שפתח את הטקס.

הטקס היה בסימן של "והגדת לבנך", בטקס הונצחו זכרם של מיליון וחצי הילדים שנספו בשואה, חלומותיהם של מיליון וחצי ילדים אשר נרצחו בטרם טעמו חיים. ילדים שנולדו כאן, חופשיים וזקופים, הם הגשמת חלומם של אמהות שנרצחו כשילדיהן בזרועותיהן. כיתה בבית ספר בישראל היא חלומו של יאנוש קורצ’אק שליווה את תלמידיו אל טרבלינקה.

בבית הספר החורש, יחד עם כל עם ישראל, מנסים להתמודד עם סוגיית שימור הזיכרון של השואה והנחלתו לדורות הבאים וזאת באמצעות תוכנית "עדות של ניצול" הפועלת בבית הספר החורש משנת הלימודים 2002-2001, תוכנית אשר במהותה עוסקת בהוראת השואה ולקחיה תוך נגיעה בערכים אוניברסאליים: כבוד, סבלנות, הגנת הסביבה, אחריות, ערכים המהווים את היסוד המארגן של ההוראה בבית ספר החורש.
במסגרת התוכנית מראיינים התלמידים ניצולים ורוכשים מושגים חשובים הקשורים לנושא השואה: חסידי אומות עולם, גזענות, מחנות השמדה, מחנות ריכוז ועוד.

הטקס הדגיש יותר מכל את חשיבותה של הקמת מדינת ישראל, הקמת מדינת ישראל אינה דבר של מה בכך, יש לשמר את הקיים נאמר.

נוכחותם של העדים אשר היו בטקס העצימה את החוויה ואת ההתרגשות בקרב קהל הנוכחים, הם אלה שראו את המראות וחוו את האירועים עובדה אשר העניקה לזיכרון תוקף מוסרי. הניצולים הם אלו המהווים את עמוד השדרה של הזיכרון ושל הנצחת השואה במדינת ישראל. הם היו הראשונים לתעד את שנות האימה ופרויקט "עדות של ניצול" מהווה עבור התלמידים צו להמשיך לספר ולתעד את הזיכרונות הכואבים ולמלא אחר הציווי "זכור", "והגדת לבנך", האחריות של הלומדים הינה לעבר אך גם לעתיד.

וכך כתבה תלמידה מכיתה ו’1 שירלי מושקטין בעקבות פרויקט עדות של ניצול :
"אני שירלי מכיתה ו1’, ראיינתי את מר שלמה רוטנר אשר נפטר כחודש לאחר הריאיון, הפרויקט הזה הוכיח לי יותר מכל את חשיבות ההעברה של המסרים לדורות הבאים, שלמה רוטנר ז"ל שוחח אתנו ובמהלך הראיון הדגיש את חשיבותה של ארץ ישראל, יש לשמור על ארץ ישראל הוא אמר, "לא להעביר את השלטון לחולמניים".

מאוד התחברתי לתשובתו, בתשובתו הדגיש שהדור שלנו חשוב לו יותר מדורו, הוא חושב ומבין שאנחנו העתיד, שאנחנו דור ההמשך שלו.
פתאום הבנתי עד כמה באמת אנחנו חשובים, כמה אנחנו יכולים לשנות את העולם בו אנו חיים לטוב ולרע, כל אחד והדרך שבה יבחר.
מתוך תשובתו, מלאת העומק, הרגשתי את האחריות העצומה שיש לי, לנו- ילדי דור העתיד.
האחריות לשמור על ארצנו, האחריות המוטלת על כתפינו על איך תראה ארצנו ואיך יחוו אותה ילדינו וילדי ילדינו.
אחרי הביקור, הבנתי עד כמה זה חשוב לבקר מדי פעם את ניצולי שואה, לשמור על קשר תמידי איתם, לעזור להם ובעצם להקל עליהם ולעשות אותם מאושרים.
הרגשתי את השמחה שבקעה משלמה במהלך הביקור וזה כל כך שימח אותי שאני יכולה לקיים מצווה כה גדולה, לאחר מה שניצולי השואה עברו במהלך חייהם.
הקשר המיוחד הזה תורם גם להם וגם לנו ויכול לשמח ולמלא אותנו בכך שנתנו מעצמנו ועשינו משהו בשביל מישהו.
הרגשתי שנוצר חיבור ורציתי שלא יתנתק. אך לצערי הרב, לאחר חודש בלבד, לאחר שרצינו להיפגש שנית עם מר שלמה רוטנר ז"ל הודיעו לנו שהוא נפטר, משאלתי לא התגשמה.
לאחר ששמעתי זאת לא האמנתי, חשבתי שזה חלום שעוד מעט יגמר, לא רציתי להאמין. הקשר "שסרגנו" נפרם, נקרע.
לא נוכל יותר לראות אותו, לדבר עמו, לחלוק אתו את הרגשתינו והוא אתנו.
ועכשיו הבנתי עוד יותר את החשיבות של מה שאנו עושים. מראיינים, חולקים ומתעדים את הסיפור של ניצולי השואה בכתב, עוד יותר מזה מבקרים את ניצולי השואה ועושים להם טוב ושמח. ניתנה לנו הזדמנות, עדות ממקור ראשון אשר אפשרה לנו לחוות את ההרגשה המשכרת הזו של נגיעה בהיסטוריה של העם היהודי והפיכת אותם אנשים שהיו חלק מן החוויה המזעזעת הזו למאושרים.
ולכן זו זכות כל כך גדולה שזכינו בה.
מסרים אלו אני רוצה להעביר גם לדור שלנו ובתקווה שאלה יעבירו אותם לדור של ילדיהם וכך הלאה.
-אם בידינו האפשרות להיות עם ניצולי שואה, לעזור להם ולשמוע אותם, אני מאמינה שאנו צריכים לעשות כן, זוהי מצווה ואף מתנה שהוענקה לנו שאותה אנו יכולים לממש: לעשות בן אדם שעבר כל כך הרבה דברים רעים ואכזריים בחייו, שמח ומאושר ולמלא את ליבנו בהרגשה בלתי מתוארת של שמחה, פריחה ואושר רב.
-אנחנו צריכים לשמור על ארצנו.
-וחשוב עוד יותר אנו צריכים לתעד את הראיונות ממקור ראשון שנוכל לעלות על כתב את כל המסרים שכבר העלו ניצולי השואה מניסיון שלצערנו הוא קשה וכואב עד מאוד."

בטקס בחרו להנציח קטעים של ילדים שחיו בתקופת השואה באמצעות מונולוגים, המונולוגים סופרו באמצעות מלל ותנועה ע"י תלמידי כיתות ו’, לא נשארה עין אחת יבשה.

ובתחושה של שליחות וצו "לזכור ודבר לא לשכוח", הסתיים עוד טקס הצדעה לניצולים!

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מה זאת אהבה?♥
מה יקרה ב’מתחם המייסדים’?
קנס של 2000 ₪ למאהל עסקי שהזרים מים מזוהמים לחוף הים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מה זאת אהבה?♥
הכירו את המנהלים החדשים בשנת הלימודים תש"פ במערכת החינוך של פרדס חנה כרכור
עיטור יקיר מכבי ישראל הוענק לג׳ומיק סמסונוב בן ה 91
מועדון אתגרים מגיע לבנימינה