נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע
20 לינואר 2017
פרשת השבוע
אסתר פינס, 2017-01-20 - 10:00

 פרשת "שמות"

כל הזכויות שמורות

 

בת פרעה מוצאת את משה ומביאה אותו לארמון. קונסטנטין פלביצקי, אמצע המאה ה-19

 

 סיימנו את ספר בראשית ולמדנו, שיעקב אבינו, בלב דואב, הבין שבניו בחרו להיטמע במצרים. לכן, אחרי שסיים לברך אותם ואת אפרים ומנשה נכדיו חזר וביקש שיקברו אותו בחברון- בארץ ישראל. בקשתו ההחלטית החוזרת ונשנית עוררה בלב יוסף את תחושת השייכות לנחלת אבות וחיזקה את אמונתו שגרמה לו להדק מחדש את קשריו עם אחיו ולבקש שבבוא היום, כאשר יצאו צאצאיו מגלות מצרים, יעלו את עצמותיו לארץ ישראל.


בשעה טובה אנחנו מתחילים לקרוא בספר שמות. ספר שמות נפתח בתיאור שמות בני יעקב שירדו בימי הרעב, כשבעים נפש, למצרים, ונטמעו בתרבות מצרים ומאז הם בירידה. במרוצת הדורות שבעים נפש הפכו לעם. זה כבר לא הבנים של יעקב, אלא בני ישראל. הראשון שזיהה זאת היה פרעה מלך מצרים, "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו .....וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ..."
פרעה שראה את גידולו של שבט ישראל, חשש מאוד שבני ישראל יצטרפו לאויב כגיס חמישי נגדם. הפתרון שהציע פרעה? שיעבוד! בני ישראל נלקחים לעבדות ומשלמים מס עובד של עבודת בנייה ובנו ערי מסכנות = מחסנים למאגר תבואה. השלב הזה לא מצליח כי כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ – השגחה. בשלב השני- "ויעבידו מצרים..." כלומר, כל מצרי לקח עברי שיעבד אותו בעבודת פרך ומירר את חיו בעינויים קשים. העם המצרי היה שותף פעיל בשעבוד אכזרי. בני יעקב שבחרו להיטמע במצרים, כעת צאצאיהם שרויים בחשכת הגלות, ללא אור! זה מזכיר את תחילת ספר בראשית תוהו ובוהו וחושך... חיים בחשכה.


השלב השלישי- השמדת הזכרים על ידי המיילדות. פרעה המיואש פנה למיילדות ואמר: "בילדכן את העבריות וראיתן ....אם בן והמיתן אותו ואם בת היא וחיה." חז"ל אומרים שהמיילדות הן יוכבד ומרים. אברבנאל אומר: שהמיילדות הן מצריות, המיילדות את העבריות. אלך עם אברבנאל. כי כמצריות פרעה סמך עליהן שישתפו פעולה. גם פה פרעה טעה: "ותיראנה המיילדות את האלוהים ולא עשו כאשר דיבר אליהן..." פתאום ויהי אור. אור ראשון בזכות המיילדות המצריות, כמו חסידי אומות העולם, הן ניחנו במידה מוסרית גבוהה, סירבו פקודה, ותחיינה את הילדים. כך לא נגרם צמצום בפרייה ורבייה."וירב העם ויעצמו מאוד."
היום אנחנו בארצנו בני חורין ומשועבדים כאחד. למה אנחנו משועבדים? לקריירה לצבירת ממון, למשכנתא, לאינטרנט , למחשב, לוואטסאפ, וממשיכים במסע השכנועים שאלה החיים, וזה גוזל מאתנו את היכולת לחשב את הזמן נכון. חוזרים הביתה עייפים וטרודים, חסרי סבלנות, לא קשובים וכשאין הקשבה אין תקשורת טובה, אין הבנה ורצון להבין את עצמנו ואת יקירנו, אנחנו בעומס, משועבדים. הבה ונוביל לחירות מחשבתית, נקדיש זמן לעבודה וזמן איכות עם המשפחה.
האור השני הוא אורו של משה שהבקיע את החושך ומילא את הבית באור. בלידתו אמו רואה אותו" כי טוב הוא."
האור השלישי שהבקיע הוא אורה של בת פרעה המצילה את הילד משה ממוות בטוח. מרים אחות משה מגלה תושייה ומשדכת את אם התינוק כמינקת, "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו."


זה נדיר שכל הגיבורות בסיפור הן נשים - בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים.
משה גדל כנסיך ויצא אל אחיו כשראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, משה מגיב, הכה את המצרי ויטמנהו בחול.
הפועל שחוזר בפרשה הוא פועל הראייה. בת לוי רואה אותו כי טוב. בת פרעה ראתה את התיבה שטה.
ראייה זה פועל שקל להפוך אותו למוסרי. בת פרעה רואה את משה וחומלת עליו. אמו ראתה אותו כי טוב הוא, וחומלת. משה רואה בסבולתם וחומל עליהם.
לראות זה לא סתם ראייה אלא ראייה חומלת. ראייה שמובילה לאחריות ומוציאה את האדם מעצמו כדי שיוכל לראות את האחר בלב חומל. בראייה נכוחה, באה ההבחנה בין חושך לאור המעוררת את תחושת השייכות למשפחה, לבני עמנו ולמולדתנו, בונה את הענווה ומחזקת את תודעת השליחות והאחריות בראייה מכבדת ומפרגנת.
ויצא משה ביום השני והנה שני אנשים עבריים ניצים ומיד עמד לימין החלש. מתגובת המכה משה הבין ש "אכן נודע הדבר." מחשש לחייו ברח למדיין. במדיין משה ראה שהרועים מגרשים שבע בנות, נחלץ לעזרתן. משה העניו שגדל בין שתי אימהות רואות, הפך רואה!
ובמצרים מהפכה: בני ישראל נאנקים תחת עול השעבוד, וזועקים," ותעל שוועתם אל ה’.
משה רועה את צאן יתרו ופתאום רואה סנה- שיח מדברי, "בוער באש ואיננו אוכל." משה ניגש לראות את הפלא ומקשיב בהקשבה נקייה לקול ה’ הפונה אליו, "...ראה ראיתי את עניי עמי אשר במצרים..."
ה’ פותח בפועל הראייה המוסרית, החומלת, "ראה ראיתי..."
הענווה, הראיה המוסרית החומלת, ההקשבה הנקייה, תחושת השייכות ותודעת השליחות אלה תכונות למנהיג, למפקד, להורה ולמורה. על כל אלה ועוד ה’ בחר במשה להושיע את ישראל.
משה מנסה להתחמק, ומשתכנע רק כאשר ה’ הבטיח שאהרון אחיו יתלווה אליו. "...הוא יצא לקראתך ושמח בלבו."
הראייה החומלת פותחת את הלב ומכניסה את השמחה ואז גם מתוך הקושי נגלה את האור שיאיר את דרכינו להתנהל מתוך חיבור לקול הפנימי הטהור, בענווה, בהקשבה, בהתחשבות ובכבוד.

אסיים משירה של חנה סנש
קול קרא, והלכתי,
הלכתי כי קרא הקול.
הלכתי לבל אפול.


שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }