נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
27 לינואר 2017
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-01-27 - 10:00

 הזיכרון הופך לסיפור מרגש

כל הזכויות שמורות

 

 כשניכנס אברהם לבית החולים בגיל שבעים ותשע חשבו כולם שזה ניתוח קטן והוא יחזור הביתה תוך כמה ימים. בחדר ההתאוששות לאחר הניתוח הרגיש טוב וביקש מבתו עט ומחברת. למחרת כשהועבר אברהם למחלקה, מצבו החל מתדרדר אך הוא היה עסוק מידי בכדי לשים לב לכך. הוא כתב. מבוקר ועד ליל במשך שלושה ימים כתב אברהם על כל מה שהצליח לזכור מהיום שנולד והיה משמעותי מספיק עבורו. כל מה שהתרחש סביבו בימים אלו היה כמו רקע לחייו של מישהו אחר. הוא כתב כשבדקו לו דם, כשהסיעו אותו לחדר אחר ואפילו כשהיה במקלחת. טוב, הוא לא כתב במקלחת אך בהחלט חשב על מה שיכתוב כשיגיע למחברת. כשאחז שוב בעט האיץ את קצב הכתיבה במטרה להשיג את הרעיונות מהמקלחת שכעת איימו לחמוק מבין אצבעות זיכרונותיו.

משנסתיימה מחברת אחת פנה לבתו המודאגת ממצבו של אביה, הן הבריאותי והן הנפשי וביקש ממנה למהר ולהביא לו אחת אחרת. "מה אתה כל כך עסוק עכשיו, אתה מוכן אולי להבריא ולחזור הביתה, יהיה לך מספיק זמן לכתוב בבית", אמרה. "אין זמן טוב מעכשיו" ענה בשלווה והחווה בעיניו אל עבר הדלת.

עד שיצא לפנסיה היה אברהם מורה מוערך לפיזיקה ולמדעים בבית ספר תיכון. מלאכת הכתיבה לא היתה זרה לו אך מעולם לא ישב לכתוב את קורותיו. בעצם, מעולם לא סיפר על עברו כמעט לאף אחד. אורחים שהגיעו לבקרו בבית החולים הרגישו לא בנוח, הוא כל הזמן הציץ בשעון או הגניב מבטים אל עבר השולחן הריבועי הצמוד למיטתו, עליו לא היה שום דבר מעניין פרט למחברת פשוטה ועט.

כשדיברו על עצמם או שאלו שאלות כדי להביע עניין או לפזר את השקט המביך מעליהם, אברהם כיווץ שפתיו ואמר, "אני ממש מצטער אבל אני עייף וחייב לנוח, תודה שבאתם וסליחה", ועוד בטרם הספיקו לחמוק מהדלת הוא כבר אחז בעט. בתו התנצלה בשמו.

אלפי מילים נדחסו בכתב יד דק, מסודר מאוד ובאופן מוזר ותמוה אין אף שגיאת כתיב, מילה שנשכחה או מילה מיותרת. גם לא היו אותיות שפספס או מילים שכתב מעל השורה כי נשכחו בלהט הכתיבה. ארבע מחברות מלאות עד אפס מקום הותיר המת אחריו, ועוד פתק אחד צנוע שהונח מעליהן. היה זה דף מלבני צר וארוך שנקרע ביד ועליו בכתב מעט מגושם וחסר כל סגנון נכתב: זו צוואתי.

ביום השנה למותו, אחרי התפילות והקדיש, הארוחה הפשוטה והמילים החמות, רגע לפני שבני המשפחה מתפזרים כל אחד לעבודתו ולעיסוקו, עמדה בתו של אברהם ביציאה מרחבת בית הכנסת וחילקה לכל אחד ואחת מהם, ספר חדש בכריכה קשה עליו נכתב:


"אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן". ולראשונה מאז מותו, בכתה.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }