נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 14-20/6/2019
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורי יוסף
27 לינואר 2017
סיפורי יוסף
יוסף פינס, 2017-01-27 - 10:00

 הזיכרונות צפים

כל הזכויות שמורות

 

 הטלפון צלצל בביתי ומאחורי השפופרת נשמע קול של ילד נרגש ששאל אותי מתי יוכל לבוא אליי כדי שאספר לו על מה שחוויתי כילד ניצול שואה, קבעתי אתו. בהניחי את שפופרת הטלפון צפו זיכרונות ילדותי על אנשים יקרים ניצולי שואה שמזמן אינם עמנו עוד.


זה היה בשנות החמישים, גדלתי בשכונת רמז, משפחתי עלתה מפולניה, ניצולי שואה ששרדה את התופת כך רוב השכנים בשכונה, היו ניצולי שואה, מפולניה, הונגריה ורומניה. רובם היו משפחות עם ילדים, חלקם מנישואין שניים.
מה שהמפלצת הנאצית עוללה לעם היהודי, לא נסלח ולא נשכח!!
רוב המשפחות ששרדו את התופת נצרו בלבם סיפורי אימה, מיאנו לדבר על זה, הס מלהזכיר! מי שהסכים לפתוח את סגור ליבו, יצאו סיפורי זוועה מפלצתיים שקשה לתארם במילים.


הזיכרונות הביאוני לספר על שתי נשים יקרות, האחת: פשה ז"ל- אישה מבוגרת תופרת במקצועה, ניצולת שואה שבעלה וכל ילדיה נספו בשואה. פשה, חיה בגפה, אישה טובה, נעימת הליכות. הייתה בידידות עם אמי, אמי נהגה לתת לה בגדים לתיקון והיא עשתה זאת ברצון ובמקצועיות. הייתה באה אלינו, יושבת עם אמי, ומדברות בכאב ובדמע על הזוועות שראו וחוו, על המשפחות היקרות שנרצחו בדם קר, רק בשל יהדותם ועל איך ששרדנו בנס, ממש נס!
התיידדתי עם פשה, אהבתי לשוחח עמה, היא הייתה אישה חכמה, ענווה ואצילת נפש. כחייל הייתי מביא לה את המדים לתיקון, על אף גילה, קיבלה אותי בסבר פנים יפות ונעימות. בלי להתעצל, תיקנה את המדים לשביעות רצוני. שמרתי על קשר עד יומה האחרון. יהי זכרה ברוך!


השנייה: מרים שיר ז"ל- מרים הייתה אישה מסכנה היא ובעלה דוד היו ניצולי שואה, עריריים ועניים, על אף שבעלה עבד בנגרות. למרות המצוקה הכלכלית הסתפקו במועט. אף פעם לא הראו סימנים של חוסר ולא ביקשו עזרה מאיש. כפי שציינתי, מרים, הייתה אישה מסכנה, מעורערת בנפשה ומבט מבוהל בעיניה. במרוצת הזמן נודע לי שמרים הייתה בגטו וראתה את כל הזוועות שהעין אנושית לא מסוגלת לקלוט, חוותה על גופה את מלתעות השטן שפגעו ברוחה- בציפור נפשה וזה מסביר את מבטה המבוהל.
בוקר אחד מרים באה בריצה אלינו כולה נרגשת, ביקשה מאמי שתמליץ לה על תרופה כי בתה חולה ואינה יודעת איך לטפל במחלתה. אמי ראתה את דאגתה וסערת רוחה, ביקשה ממנה לראות את הילדה. מרים התנצלה שהילדה ישנה ובפעם אחרת תראה לה אותה והלכה לדרכה.
לאחר מספר ימים ראיתי את מרים מטיילת עם עגלת תינוק מכוסה, שמחתי בשמחתה ניגשתי לראות את התינוקת. מרים כעסה עליי וגירשה אותי שלא אתקרב לעגלה על מנת שלא אעיר את בתה הקטנה.
סהדי במרומים! אני כותב שורות אלה, ליבי נחמץ בקרבי, כי במרוצת השנים הבנתי שלמרים ניצולת השואה הייתה בת והנאצים המפלצתיים רצחו אותה מול עיניה, פשע אכזרי, מפלצתי זה ערער את נפשה, לא ידעה מנוח עד יומה האחרון.

למה אני מספר זאת? כי כל מי ששרד את התופת נשאר נכה, עם צלקות שלא יגלידו לעולם!
לפני שלוש שנים חיפשתי את מקום קבורתה ולא מצאתי, יהי זכרה ברוך!
הזיכרונות צפים!!


שבת שלום!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
"אינתה עומרי"
מסיימים כמו שרק אנחנו יודעים!
מחזקים קשרים בינלאומיים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
"אינתה עומרי"
מחזקים קשרים בינלאומיים
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE