נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > הריצה שמשנה חיים
1 לפברואר 2017
הריצה שמשנה חיים
נריה פלדש, 2017-02-01 - 10:00

 כשפראוקיה עינב החליטה שהיא פותחת קבוצות ריצה היא לא ידעה עד כמה זה ישנה את חייה ואת חייהם של אחרים

כל הזכויות שמורות

 

 קרדיט תמונות: Run4fun zichron

 


כשפראוקיה עינב החליטה לעזוב בגיל 41 את העבודה שלה כעובדת סוציאלית בהוסטל בו עבדה במשך שנים ארוכות, בגלל שחשה שהיא כבר אינה מסוגלת יותר לתרום ולהחזיק את הדיירים, היא לא ידעה מה היא הולכת לעשות.
לאחר שנים שבהן עבדה במקומות הקשים ביותר בהולנד ולאחר מכן בהוסטלים בישראל, הדבר שעמד לנגד עיניה היה לנקות את הראש. היא המשיכה בשגרת יומה- בבית עם הילדים, עם הספרים ועם הריצה, שלה היא נאמנה כבר למעלה מעשר שנים. לאחר כמה חודשים החליטה לעשות מרתון ולצאת לקורס מאמני ריצה בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב ובהמשך לפתוח קבוצה של ריצה למען אנשים המתמודדים עם מחלות נפש.
רצה הגורל וחלומות לחוד ומציאות לחוד, בחתונה של אחיה שהתקיימה בתאילנד נדחפה לבריכה על ידי אחד החוגגים השיכורים, ושתי רגליה נפגעו קשה. היא מספרת שהיא ראתה את הפצעים העמוקים שנפערו ברגליה מתחת לברכיים, ושהיא רק חשבה איך לא לטבוע. לאחר שמשו אותה מהמים, על מנת להרגיע אותה אחיה אמר לה אל תדאגי זו רק שריטה, זו רק שריטה.


בהמשך עברו ימים שבהם לא יכלה ללכת, בטח לא לרוץ, רק כעבור כמה חודשים הבשר ברגליה, שנגלה עד העצם התאחה והיא חזרה בהדרגה לשגרה ולריצה. במקביל לחזרתה לתנועה, חברותיה דחפו אותה להקים קבוצת ריצה בעבורן והן התחילו לרוץ יחד כאשר היא המאמנת. "פתאום הבנתי עד כמה זה כיף לעבוד עם אנשים בריאים, היא מספרת, ההדרכה והעבודה איתם היא אחרת לגמרי מאנשים המתמודדים עם מחלות נפש."
לאחר שנה, קבוצת הריצה שנפתחה כתחביב, הפכה למשרה מלאה – קרוב למאה מתאמנים רצים איתה במהלך השבוע- מגיל 9 ועד 60 פלוס. ההדרכה הפכה להיות להנאה מרכזית בחייה ולשינוי מרענן בהם. לקבוצת הריצה שלה היא קוראת run for fun zichron, "כי ריצה זה כיף, היא אומרת, וחשוב מאוד לא לרוץ כמו עיוור אחרי המאמן שלך, אלא להקשיב לגוף- ליכולות ולמגבלות שלו".


קבוצת הילדים והנוער לא איחרה לבוא לאחר שההורים שהתאמנו אצל פראוקיה דחקו בה לפתוח קבוצה גם עבור ילדיהם - וכך למרות הפחד הגדול שלה מאימון ילדים ישראלים ("אני הולנדית ופחדתי מילדים חצופים", היא אומרת בחיוך גדול) היא הקימה שתי קבוצות אחת לילדים ואחת לנוער. "להפתעתי השילוב בין הדרכה לבין עובדת סוציאלית עבור ילדים, זה הכי טוב היא אומרת במבטא שלה שהופך בי"ת לפה’ רפה. הילדים מקסימים ופתוחים והם אפילו כבר יודעים לספור בהולנדית."


זה הזמן לרוץ
הילדים כבר לא צריכים את הוריהם להזכיר להם שיש אימון אחר הצהריים, "ההורים מספרים שהילדים יעשו הכל על מנת להגיע לשיעור, אפילו ימהרו ויעזבו את המסך, אנחנו יוצאים לאימון כמעט בכל מזג האוויר גם כשקר וגם כשחם, אולי מלבד כשגשום מדי".
גם ילדה הקטן הצטרף לאדרנלין המשותף והם מקפידים לרוץ כל יום לבית הספר- בדרך העוברת מביתם בחלומות לבית ספר החורש, "הילד שלי מלא באנרגיה, כל הזמן רץ וקופץ, הוא מפיק תועלת מרובה מהריצה, כשמגיעים לבית הספר, אחרי שהזענו, אחרי שהמרצנו את הדם וראינו את הרחוב הרבה יותר קל לו להתמקד בלימודים, המוח והגוף נעשים שקטים יותר."
מחקר שהתפרסם לאחרונה תומך באבחנות שלה. במחקר שהתקיים באוניברסיטת אריזונה בארצות הברית, בדקו את מוחם של רצים לעומת כאלו שלא עסקו בספורט בכלל בשנה האחרונה. להפתעת החוקרים הם גילו שהאזורים האחראים במוח לחשיבה מורכבת פעילים ומקושרים הרבה יותר במוחם של הרצים לעומת מוחם של אלו שויתרו על ספורט כאורח חיים. יותר מכך, במוחם של האצנים נראתה פעילות מוחית נמוכה במקום הקשור לחוסר התמקדות והסחות דעת.
לדברי מנהל המחקר הפרופ’ לפסיכולוגיה ג’ין אלכסנדר "התוצאה הזאת מראה כנראה, שריצה איננה פעילות פשוטה כל כך, היא דורשת כישורי ניווט מורכבים, יכולת לתכנן, לפקח ולהגיב לסביבה, לשים לב לתנאים הנוכחיים ולתאם בינם לבין זיכרונות מריצות קודמות, וכל אותה עת להמשיך בפעילות מוטורית רצופה של ריצה".

 


כל הקלישאות נכונות במקרה שלי
בכך תומך גם ניסים אזולאי, מהנדס בקרת איכות בחברת אלקטרוניקה, בן 43, שהצליח בתוך שנה אחת להשיל ממשקלו 60 קילוגרמים, וממצב של אל בנדי כהגדרתו להפוך ולהיות לרץ מרתון.
"עברתי ניתוח טבעת הוא מספר, ולאחר חודשיים, שלושה חיפשתי פעילות גופנית כלשהיא, ראיתי את הפירסומים של פרואקיה בפייסבוק והחלטתי להצטרף לשיעור ניסיון. התחלנו ממטרות רגילות- אימון ריצה והליכה, כעבור שלושה חודשים בפברואר 2016 ניסים כבר רץ 10 ק"מ במרתון של ת"א. באוקטובר של אותה שנה כבר גמע 33 ק"מ במירוץ סובב העמק, ומפה הדרך למרתון כבר הייתה קצרה. וביום שישי 6.1, הוא סיים את המרתון שהתקיים בטבריה לראשונה בחייו.
"אני עדיין חי בחלום, מבחינתי זה לא משהו שאפשר להבין ולעכל כל כך מהר, תוכנית של שנה שלמה שהגיעה לכדי מימוש,בעזרתם של המאמנים שלי פרואקיה וחן, קשה לי עדיין להאמין בזה, במיוחד כשבמהלך השנה הזו לא מעט אנשים שהתחילו יחד איתי פרשו באמצע הדרך." לדבריו, מאז השינויים האלו בחייו הוא מרגיש טוב, עירני, ממוקד, פעיל ובריא יותר, "וזה לא רק על סמך הרגשה אישית, אלו דברים מדידים שאפשר לראות בבדיקות" .
"אם לא הייתי רץ, אולי הייתי רזה אבל פדלאה, הריצה גם קיצרה את כל התהליך של ההרזיה שהיה הרבה יותר קשה וממושך אלמלא הריצה."
הוא מוסיף שכל הבית נכנס לשגעון הריצה, גם הבן הקטן שלו בן ה9 התחיל להתאמן בקבוצת הילדים של פראוקיה.

 

למה זה שגעון?
"כמה אנשים את מכירה שיהיו מוכנים לקום בארבע בבוקר בשבת או בכל יום אחר ולהתחיל את אימון הריצה שלהם?"

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הנינג’ה מזכרון יעקב
להפריד זה פשוט!
תו איכות חוף כרמלי למסגרות חינוכיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }