נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורי יוסף
17 לפברואר 2017
סיפורי יוסף
יוסף פינס, 2017-02-17 - 10:00

 מגדל בבל

כל הזכויות שמורות

 

שוב חוזר אל ילדותי בשנות החמישים. עלינו ארצה ולא הבנו את השפה העברית. כילדים קלטנו מהר והסתדרנו. אך להורים היה קשה. הם דיברו יידיש, פולנית ורוסית. אבא צבי ז"ל שהיה ספר במקצועו, דיבר קצת עברית.
אבי אהב לדוג, ולא וויתר על הדיג. לכן בשעות הפנאי היה לוקח חכות, רוכב על אופניו והולך לדוג. לרוב הייתי מצטרף אליו לדייג בדיפלה.


בבאחד הימים, אבי, לקח אותי ואת יעקב אחי וביחד עם נוטקביץ ז"ל ובנו. ארזנו חכות וירדנו לדוג בנחל התנינים קרוב לשפך הנחל לים, באזור מעגן מיכאל, וגשר אל זרקא. המקום שדגנו היה קרוב לסכר המוביל מים לקיסריה הרומית. התחלנו לדוג. לא הרחק מעינינו הסתובב רועה כבן עשרים, מגשר אל זרקא, עם עשר עיזים שחורות.

הרועה תפס מקום בו יוכל לראות ולהשגיח על הצאן, התיישב לידינו והתחיל לשאול אותי שאלות על הדייג: איזה פיתיון אנחנו שמים על הקרסים וממה עשויות מקלות הדייג? לא הפסיק לנדנד בשאלותיו. אבי ונוטקביץ לא אהבו את השאלות כיוון שהאמינו שהרעש מבריח את הדגים.
הרועה התרחק מאתנו והתחיל לחלל.


הפלא ופלא למשמע קול החליל העיזים המפוזרים בשטח המלא בצמחייה ירוקה, שדמתה למרבד מרהיב ביופיו, התאספו סביבו ולצלילי החליל היו אוכלים וכמו מרקדים. אני הנחתי את החכה והסתכלתי בהתפעמות על העיזים.


תוך כדי שאני עומד נפעם מהמחזה שנגלה לעיני פתאום אני שומע את נוטקביץ ממלמל בכאב, ברוסית: "אוי, אוי מיי זובי בליט! יא היידו דמויי." (= השיניים כואבות ואני הולך הביתה). אבא הסתובב וראה את נוטקביץ מניח את החכה ומתפתל מכאבים. פתאום עכשיו?" שאל את נוטקביץ ברוסית. נוטקביץ, הניח את כף ידו על הלחי, הנהן בראשו וגנח מכאב.


לפתע, הרועה רץ אל נוטקביץ והתחיל לצעוק עליו: "למה את צוחק עליי ומכנה אותי זובי! אני אכה אותך?"
נוטקביץ לא יכל לענות לרועה. א. כי התפתל מכאבים. ב. השפה העברית לא הייתה שגורה בפיו.
מיד התערבתי ואמרתי לרועה הזועם על נוטקביץ, שהוא לא התכוון אליו אלא אמר ברוסית ששיניו כואבות והוא רוצה לחזור הביתה. הרועה למרות זעמו הקשיב ואמר: "אלך לכפר לברר אם אמת דיברת. ואם זה לא נכון! אבוא עם כל הכפר ואכה אתכם מכות נמרצות!"


הרועה סיים את דבריו, רץ מהר לכיוון הכפר, אחרי שעה חזר שמח, עם שני אבטיחים, ולצדו צעד אדם גבוה וחסון שעד מהרה התברר שמדובר בדייג רוסי החי בגפו בכפר.


הרועה ראה אותנו מרחוק, רץ אלינו וצעק: "אתם צודקים מדובר בשיניים. הנה הבאתי אבטיחים לסולחה."
נוטקביץ, ראה את הרועה חוזר עם אבטיחים, למרות כאבו פניו קרנו משמחה. הסתכלתי על אבא אף הוא קרן משמחה. לרגע חשבתי בליבי שהם כמו ילדים קטנים ומבוגרים, צחקתי והתיישבתי עם כולם לאכול אבטיח אדום מתוק ועסיסי.


אולם נוטקביץ לא נשאר, חזר הביתה, ניגש לד"ר גרינברג ז"ל רופא השיניים שעקר לו את השן.
הדייג הרוסי שדיבר רוסית רהוטה לא סיפר על מוצאו אלא ביקש סליחה בשם הרועה והתיישב ליד אבי ושוחחו ברוסית, חוויות מרוסיה.


אחרי אכילת האבטיח והסולחה חזרנו הביתה עם אבטיח מתוק, עם הדגים שדגנו ושבעי רצון.
מאותו יום הרוסי החל לבקר את אבי במספרה שברחוב המייסדים.
זה מה שקורה כאשר המילים משפה אחת מתנגשות בשפה אחרת. מגדל בבל!

שבת שלום!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }