נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזכרונות לסיפורי חיים
17 לפברואר 2017
"חי בספר" - מזכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-02-17 - 10:00

 בין שתי עמדות | מתוך ספרה של אביבה לביא

כל הזכויות שמורות

 

 בגיל ארבע-עשרה נאלצתי להיפרד מההורים, מבגדאד ומכל מה שהרכיב את עולמי עד אז, ולברוח. לא היה הרבה זמן לארוז או לומר את כל שעל ליבי, השלטונות היו בעקבותינו, כן, בעקבות ילדות בנות ארבע-עשרה, שהפשע היחיד שלנו היה שלמדנו עברית.


חברתי לתנועה הציונית, צביה, הפילה בטעות את מחברת העברית שלה ברחוב, מישהו תפס אותה והסגיר אותה והמבוגרים אמרו שבקרוב יגיעו אלינו, חבריה לתנועה. מחברת עברית משמעות אחת יש לה: עלייה לארץ ישראל- מטרה שהשלטון העיראקי אשר שיתף פעולה עם המפלגה הנאצית לא רצה שנגשים.

 

בהתחלה הסתתרתי אצל דודי מחוץ לבגדאד, אך לילה אחד הגיע שליח של התנועה ודיבר עם דוד שלי בפתח הבית, שמעתי שהוא אומר "הילדה מתה", התפרצתי ושאלתי "מה אמרת?" והדוד ענה: "את חייבת לברוח אביבה". באמצע הלילה באה משאית אליה ההורים העלו אותי. אבא לא אמר מילה והיה לו את הפרצוף הזה כמו אז כשסבתא מתה, פיו קפוץ והוא מחזיק את הבכי בגרונו. הוא חיבק אותי ואמא הצטרפה ואמרה "את בדרך לארץ ישראל, יא בנתי, הכול יהיה בסדר".


צעדתי עם עשרות יהודים אחרים, רובם מבוגרים ממני במדבר המחבר בין עיראק לאיראן, כשלושה ימים הלכנו עד שהמדריך נעצר נטוע במקומו. מהגבעה עליה עמדנו צפינו על שתי עמדות: הימנית, עמדה עיראקית והשמאלית עמדה פרסית- איראנית. "המסע שלנו לארץ ישראל תלוי מאוד במה שיקרה עכשיו. אם נצליח להגיע לעמדה הפרסית נינצל, אך אם ניפול בידי העיראקים." אמר המדריך ולא הוסיף כי כבר לא היה טעם. הבנו מה המשמעות של כך ואני, שלא מזמן איבדתי את חברתי צביה ידעתי טוב מאוד לאיזו עמדה כדאי להגיע.


בהינתן הסימן התחלנו לרוץ. רצתי בידיעה שחיי וגורלי תלויים במהירות ובהצלחת המשימה. החול המדברי החם נמעך תחת סוליות נעליי הנחושות, מסביבי אנשים נפלו, קמו והמשיכו לרוץ. גם אני נפלתי מספר פעמים אך בכל פעם שהייתי למטה הכרחתי את עצמי לקום הכי מהר שאני יכולה ולהמשיך לרוץ. מישהו אמר "הבחינו בנו" ומהפחד רצתי כל כך מהר עד שהרגשתי שרגליי בוערות וקשה לי לנשום. מותשת ומתנשמת הגעתי לעמדה האיראנית.

 

החיילים העיראקים לא הספיקו להגיע אלינו אך לא וויתרו, וכשהיינו תחת חסותם של החיילים האיראנים, הגיע נציג שלהם והציע כסף תמורת הסגרתנו. חיינו היו תלויים כעת בטוב ליבו של מפקד העמדה האיראנית שלמזלנו, סירב להצעה.


צעדנו במדבר עוד כמה שבועות עד שהגענו למחנה בטהרן, שם אחרי כחודש עלינו על מטוס לארץ ישראל. נצמדתי לחלון המטוס ולתדהמתי גיליתי כי אנו טסים מעל לעירי בגדאד. שלושה חודשי מסע רגלי הגיעו לסיומם. הבטתי מטה על גגות העיר הענקית בעצב,
היה זה מבטי האחרון על בגדאד.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }