נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "תרומה"
3 למרץ 2017
פרשת "תרומה"
אסתר פינס, 2017-03-03 - 10:00

 ספר שמות פרק כ"ה פסוק א’

כל הזכויות שמורות

 

 שחזור של כלי המקדש

 

 

בפרשה הקודמת למדנו על רשימה של חוקים מצוות עשה ואל תעשה - בין אדם לחברו. החוק הראשון נוגע לעבד העברי. מאחר שהיו עבדים במצרים ה’ אומר העבדות נגמרה! אך אם יהיה לכם עבד עברי יעבוד שבע שנים, בתנאים, ויצא לחופשי.
אלא אם יעדיף להישאר ויאמר: "..אהבתי את אדני את אשתי ואת בניי..... ועבדו לעולם."
התורה מסבירה: מי שאומר אני אוהב, לא ישוחרר! אהבה היא כאשר תחושת השייכות, המשמעות, החיבור הפנימי לאישה/לאיש, לילדים, לבית, למשפחה, בוערת כאש בעצמותינו, היא העוצמה-החרות האמתית! כי אהבה ליקיריי, היא אהבה לעצמי. זו זכות ולא עבדות!


פרשת "תרומה" נפתחת בציווי על הקמת המשכן ועל השראת השכינה בעם ישראל. הציווי למשכן היה אחרי חטא העגל. אבל נאמר שאין מוקדם או מאוחר בתורה. לכן, ידיעת הדברים היא החשובה.
"וידבר ה’ אל משה לאמר....ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו...זהב וכסף ונחשת......"
ה’ מבין את בני ישראל שהיו עבדים, התרגלו לחומר ולתרפים. לכן, על אף הניסים וההתגלות הם רחוקים מהאמונה בה’ וכדי להתחבר ולהאמין הם זקוקים למשהו מוחשי – מקום להתכנס בו שיהיה סמל! על כן ה’ מצווה לבנות משכן בהתאם להוראותיו.
התורה מכוונת שהמשכן הוקם מתרומות שבאות מהלב: "איש אשר ידבנו ליבו". כל העם שותפים בהקמתו. המשכן של כולם אין עני ואין עשיר, רק בשיויון תובטח קדושת המקום. כולם שווים.
הנתינה חייבת לבוא בנדיבות הלב. נתינה שלא באה מהלב איננה נתינה. אבל התרומה תילקח גם מאדם שקשה לו לתת, כי ברגע שיראה את שכנו תורם מכל הלב, ייפתח ליבו. מודל לחיקוי. ומי שאין לו מה לתת ייתן תרומתו במלאכת המשכן. שותפות הדדית. "איש את רעהו יעזורו".


מי לא מכיר את ההרגשה הטובה, מרנינת הלב, בעשייה- בנתינה הבאה מעומק הלב, המניבה פירות – תוצאות מבורכות. הלב נפתח מתוך תחושת השייכות, כי כאשר מרגישים שייכות, יש אחריות ומשמעות לעשייה – לנתינה, מתוך הכרת הטוב שבנו. הכול בידנו לעשותו, בשמחת הלב!
יתרה מזאת, התורה מלמדת את בני ישראל איך ומה לתת ומפרטת: "זהב וכסף ונחושת". המשכן נבנה מחפצים כמו הבית.
לא בכדי החפצים המוכרים לנו מהבית מרכיבים את המשכן, כדי שהעם ירגיש את תחושת השייכות ואז: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." תעשו לי משכן ואני אשכון בתוככם.
רוצה לומר: המבנה עבור עם ישראל כי הם זקוקים למשהו חומרי ומוחשי כדי להתחבר. אך ה’ לא זקוק למבנה פיזי כדי לשכון בו, ה’ מבקש לשכון בתוכנו, בכל אחד ואחת.

 

ה’ נמצא בתוכנו תמיד. צריך לדעת לגלות את אורו החבוי בלבנו. האור יתגלה כשנפסיק לחפש את הרע באחר, ונבדוק יום יום את התנהלותנו: איך אנחנו במצוות בין אדם לחברו! כלומר: "ואהבת לרעך כמוך" שנדע להתנהל מתוך הכרת הטוב שבנו, בהקשבה נקייה איש לרעהו. נרגיש את תחושת השייכות וניתן ביטוי לחיבור הפנימי המחבר אותנו ליקירנו. נרגיש מחוברים בראייה חומלת לסביבה האנושית שלנו, נשמח בשמחתם ובהצלחתם. נעזור לחלש, נדאג לשיח תרבותי, לטוהר הלשון, נרחק מלשון הרע- רכילות. נתנהל ללא צרות עין וללא משוא פנים! אם כך ננהג נגלה את אור ה’ השוכן בלבנו.

 

מכל הכלים שבמשכן אתמקד בכרובים כדי להבין את סודם. "ועשית שני כרבים זהב מקשה אחת תעשה אותם משני קצות הכפרת.....והיו הכרבים פרשי כנפים..... ופניהם איש אל אחיו.... ודיברתי איתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים...."
המקום הקדוש ביותר בו נפגשים האל והאדם הוא חדר קטנטן. בתוכו ארון העדות, מטר וחצי על 75ס"מ ועל הארון הכפורת ועל הכפורת שני עיטורים דמויי חיות עם כנפיים, פניהם "איש אל אחיו" וה’ ידבר מתוך המרווח הצר של הכרובים וזה מספיק.
אותם כרובים הוו תמרור אזהרה לעם ושיקפו את התנהלותו. כאשר העם קיים את המצוות בין אדם לחברו ואדם למקום, פני הכרובים היו אחד מול השני והשכינה שורה ויהי אור.
אבל כשהיו מנוכרים ולא קשובים איש לרעהו, הנקודה הפנימית שחיברה ויצרה את תחושת השייכות התפוררה. אין ראייה חומלת, אין שותפות ואחדות, יש התנהלות מתוך קנאה ושנאת אחים, ואז אותם כרובים התרחקו. האור כבה. עד ששוב יעלה האור.


מהכרובים למדתי: כאשר מרגישים שייכות, יש רגש חם והרגש מעורר את הנקודה הפנימית שתוכה רצוף אהבה, יש משמעות ואחריות והחיבור הפנימי לאיש/לאישה לילדים לבית ולמשפחה, מעורר את הנשמה לנתינה מהלב, ומדליק את האור שבתוכנו, המעורר בנו את חדוות העשייה והיצירה. אפילו בתוך כוך אפשר לחולל פלאים ולהרגיש כבארמון זהב. כי אהבת אמת אינה זקוקה לארמון. אך כאשר הלב סגור, הוא תמיד עייף, וממורמר. לכן גם ארמון מפואר ידמה לכוך אפל וצר, קר!!

 

שנדע למצוא את הטוב והיפה בכל אחד ואחת, כמשפחה וכאומה, בידינו הדבר לעשותו, ומתוך כך נחזק את תחושת השייכות והאחדות בינינו, נמצא את החיבור לאור האלוהי שבתוכנו ונשאר באור. ויהי אור!!

 

אסיים משירה של חמוטל בן זאב- המשוררת שלנו:
"לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת"


שבת שלום ומבורך! אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }