נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חב"ד
3 למרץ 2017
חב"ד
הרב יוסף יצחק פריימן, 2017-03-03 - 10:00

 מרוסיה למרוקו

כל הזכויות שמורות

 

לרגל הוצאת הספר המרתק ’תולדות חב’’ד במרוקו’ אתכבד להביא כאן את סיפורו של אחד משליחי חב"ד במרוקו במשך חמישים שנה, הרב שלמה מטוסוב ע’’ה: מסע הנדודים שלי החל כשהייתי כבן עשר, וכל שאיפתי הייתה ללמוד תורה. תחילה למדתי בישיבת תומכי-תמימים המחתרתית בוויטבסק שברוסיה הלבנה. אחר-כך עברנו למוגילוב. כעבור זמן נאלצו לסגור אותה, מפחד השלטונות, ואז למדתי זמן-מה לבדי. בגיל חמש-עשרה נדדתי לישיבת חב"ד בכותאיס שבגרוזיה, וכשהייתי בן שמונה-עשרה הגעתי לתחנה האחרונה שלי בשרשרת הישיבות - מאלאחובקה.

עיירה זו הייתה פרוור של מוסקווה, ושם התגוררה קבוצה נכבדה של חסידים. הישיבה במאלאחובקה פעלה בתנאים מחתרתיים לא-קלים. רוב הזמן נאלצתי ללון בבית-הכנסת. אוכל היה עלינו להשיג בכוחות עצמנו. ועם זאת, אלה היו ימים של התעלות בלימוד ובדרכי החסידות. שנתיים נמשכה תקופה יפה זו. בקיץ תרצ"ה - 1935 השתבשו העניינים. חשנו כי המעקב של הנ-ק-וו-ד אחרינו מתהדק והולך.


שוטרי-חרש לבושי אזרחית נראו בכל פינה, ובנקל היה אפשר להבחין בהם. פתאום הופיעו במאלאחובקה שני נערים. הם נראו כצעירים שומרי-מצוות לכל דבר, אבל ככל הנראה פותו על-ידי השלטונות לעקוב אחרינו. יום אחד הודיעה לנו הנהלת הישיבה כי עלינו לעזוב מיד את מאלאחובקה. נסעתי לקצה השני של מוסקווה, לבית-הכנסת מארינה-רושצ’ה. ביום למדתי בבית-הכנסת ובלילות לנתי בבית-מלאכה זעיר לטקסטיל שניהל אחד החסידים.

בוקר אחד, בבואי לבית-הכנסת, לחש מישהו על אוזני כי הלילה נעצרו במאלאחובקה כמה חסידים. המסר היה ברור - חייבים לברוח. חזרתי למקום הלינה שלי ואספתי את מעט חפציי. קודם צאתי מיהרתי לכתוב גלויה לחבר בעיר אחרת ובה סיפרתי, ברמזי-רמזים כמובן, על המתרחש. התכוונתי לשלשל אותה בתיבת הדואר הראשונה שאמצא ברחוב. יצאתי מבית-המלאכה אל הרחוב הסואן. אחרי כמה פסיעות חשתי יד מונחת על כתפי. "בוא איתי, חבר", אמר האיש, שהיה לבוש אזרחית. לא נזקקתי לשאול דבר כדי להבין מי האיש ולאן פנינו מועדות.

הגענו לבניין ה’לוביאנקה’. זה היה המטה הראשי של הנ-ק-וו-ד. באותם ימים די היה באזכור שמו בלבד כדי להעביר צמרמורת בגופו של כל אדם, במיוחד אם היה יהודי שומר-מצוות. בבניין היו כמה קומות, אך עיקר הפעילות המאיימת התרחשה בקומות המרתף. שם נחקרו ועונו ’אויבי השלטון’, ורבים מתו שם, בירייה, בלי משפט ובלי יכולת להתגונן.

 

הוכנסתי לחדר-המתנה. בכיסי עדיין הייתה הגלויה שכתבתי לחברי. ידעתי שאם תיתפס
ברשותי, אני אבוד. ניצלתי רגע כשהשוטר הסב את ראשו לעבר החלון, קרעתי את הגלויה לפתיתים קטנים והשלכתי את הקרעים מאחורי הספסל. לאחר מסע מתיש בין הקומות והחדרים, הובלתי לחדר-החקירות. תחילה הלך החוקר סחור-סחור בשאלותיו. לבסוף ירה לעברי את מה שבעיניו היה שאלת-המחץ: "האם אתה קשור עם רבי שניאורסון?". לא התבלבלתי. "שמעתי על משפחת צדיקים זו", אמרתי, "אבל ככל הידוע לי הם נמצאים עתה בחו"ל -באותה עת כבר היה הרבי הריי"צ בוורשה - איזה קשר יכול להיות לי עם אנשים בחו"ל?".


החקירות נמשכו בימים ובלילות הבאים. החוקרים התחלפו, אך השאלות היו זהות. פעם אחת קראו באוזניי את שמות כל חבריי, שלמדו איתי בישיבה במאלאחובקה. "אינני מכיר איש מהם", אמרתי. "איך אתה מעז לשקר במצח נחושה לאחר שבמשך שנים ישבת איתם על אותו ספסל לימודים ועסקתם בלימודי יהדות!", התרתחו החוקרים. חלפו כחודשיים, שאת רובם ביליתי בכלא ’בוטירקה’ במוסקווה, המיועד לאסירים פוליטיים, בתנאים קשים, עם כמאה ועשרים בני-אדם באותו חדר. בראשית חודש מרחשוון תרצ"ו - 1936 נקראתי לשמיעת גזר-דיני.

אז נודע לי כי השלטונות תפרו תיק מאוחד לי ולעוד שישה מהחסידים. כולנו הואשמנו בחתירה כנגד השלטון. הוכתרנו בתואר הנכבד ’קונטר-רבולוציונרים’ = אויבי המהפכה. גזר-הדין שלח אותנו לשלוש שנות גלות בערבות קזחסטאן הרחוקה. בקזחסטאן הפרידו בינינו ופיצלו אותנו לשלוש ערים שונות. אותי ועוד שניים - רבי יעקב מסקליק ורבי אבא לוין - שלחו לכפר קטן ונידח, האלינקה. באחת השבתות נכנסו שוטרים לביתנו ועצרו אותי ואת רבי יעקב מסקליק. החטא: אני עיינתי בספר חסידות ור’ יעקב עסק אף הוא בלימוד בספר ’דרך מצוותיך’.

 

אחרי כחודש מאסר הודיעו לנו כי אנו מואשמים בשנית בהפצת תעמולה אנטי- מהפכנית, ומכיוון שלא למדנו לקח, נגזר עלינו עונש חמור במיוחד - עשר שנות עבודות-פרך במחנה-כפייה. אותי שלחו למחנה ואלגה-לאג. את החסיד רבי יעקב מסקליק לא ראיתי מאז. עקבותיו אבדו ונסיבות מותו לא נודעו עד עצם היום הזה. עד כאן תקציר ממה שסיפר הרב מטוסוב על סבלו ברוסיה הסובייטית. לאחר כל הסבל והעינויים שסבל ברוסיה הסובייטית, בה "זכה" לשבת בשני המאסרים: הראשון במשך שלושה חדשים, והשני במשך שבע וחצי שנים - רצה סוף סוף להגיע אל המנוחה ואל הנחלה. תוכניתו היתה לעלות לארץ הקודש, אך הרבי שינה את כל תכניותיו באחד מימי החורף של שנת תש’’י - 1950 ביקש ממנו הרב בנימין גורודצקי שלפני נסיעתו לארץ יעבוד "רק חודשיים" בהפצת תורה בין פליטי מצרים, מרוקו, תוניס ואלג’יר, ששהו בתשעה מחנות-מעבר במרסיי לפני עלייתם לארץ.

 

הרב גורודצקי הסביר שמדובר בהקמת תלמודי-תורה עבור ילדיהם, על כל הכרוך בכך - שיחות עם ההורים, גיוס מורים, ניהול כספי ותיאום עם הנהלת המחנות. כיוון שביקש "רק חודשיים", הסכים הרב מטוסוב אך הדגיש שלאחר שיארגן את תלמודי התורה ייאלץ הרב גורודצקי למצוא לו ממלא-מקום, והלה הסכים מחוסר ברירה. ואכן הרב מטוסוב לקח את העניינים לידיים. הוא זכה להצלחה גדולה והקים בתקופה קצרה תלמודי-תורה בכל תשעת המחנות. מאות ילדים למדו בהם. כשנסתיימו החודשיים, הודיע הרב מטוסוב לרבי בנימין גורודצקי שתם הזמן ועכשיו עליו למצוא ממלא-מקום. רבי בנימין השיב בצער "מה לעשות, דיבור זה דיבור" וניסה להביא פעילים אחרים. הרב מטוסוב חזר לפריס והתחיל בהכנות לנסיעה לארץ-ישראל.

 

כעבור מספר שבועות הגיע אליו רבי בנימין גורודצקי והראה לו את מה שכתב הרבי מליובאוויטש:
תמיה היא בעיני, שאף אם התנה מראש שפטור הוא מזה, אבל בשביל מה ולמה עזב את משמרתו, שכנראה כר נרחב הוא והצליח בזה, ועתה הלוך ילך לחפש ולגשש בארץ אחרת ובעבודה אחרת.
המכתב הזה השפיע מאד על הרב מטוסוב, והוא החליט להמשיך לעבוד למרות הקושי הרב לוותר על ההחלטה וההכנות המרובות.
בסוף הקייץ הורה הרבי לרב שלמה מטוסוב לצאת לשליחות למרוקו. עם קבלת ההוראה התחיל הרב מטוסוב להשתדל לקבל ויזה למרוקו, והרבי זירזו על כך, כל הבקשות שהגיש לקבלת הויזה, נדחו, ובמשך הזמן המשיך הרבי לעודד אותו על כך, קבלת הניירות נמשכה כשנ, כאשר קיבל את הויזה יצא לקזבלנקה, עיר גדולה שחיו בה בשעתו כמאה אלף יהודים ואשר שימשה כמרכז לכל יהדות מרוקו. מיד עם הגיעו החל הרב מטוסוב להקים תלמודי תורה וישיבות עבור אלפי תלמידים. ההתחלה היתה בקזבלנקה, ומשם המשיך לכפרים ועיירות שמסביב, וכך הקים יחד עם עמיתיו השלוחים את התשתית הגדולה של רשת "אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש" בכשבעים ערים וכפרים, כאשר במוסדות אלו למדו בכל שנה עשרות אלפי תלמידים.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }