נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > האולימפיאדה האחרונה שלי
29 ליולי 2016
האולימפיאדה האחרונה שלי
נריה פלדש, 2016-07-29 - 10:00

בגיל 64 הוא נוסע בפעם החמישית לאולימפיאדה להתחרות בשיט. ארנון אפרתי השייט הפארלימפי, מקיבוץ מעגן מיכאל, נוסע כדי לנצח.

כל הזכויות שמורות

בגיל 13 התחיל ארנון אפרתי להשיט סירות מפרש אל לב הים. במלחמת יום הכיפורים, נקטעה ידו הימנית, אך זה לא מנע ממנו, בתום תקופת ההחלמה בבית החולים לשוב אל הים.
בשנת 2004 באולימפיאדת אתונה, הוא זכה יחד עם חבריו לסירה בזהב אולימפי. וכשבריו דה-ז’נרו תתחיל החגיגה האולימפית, יצטרף אליה ארנון בפעם החמישית, והוא ככל הנראה הספורטאי האולימפי המבוגר ביותר שנשלח לתחרויות מטעם ישראל, בן 64.
הקיר בביתו מלא בתמונות. סירות מפרש לבנות על רקע כחול והוא וחבריו לסירה, נכים בדרגות שונות מייצבים ומותחים מפרשים מול הכוחות הגדולים של הטבע- הים הבלתי צפוי, השמש העוצמתית בקיץ והסופה בחורף. הוא מעדיף את סירות המפרש השקטות, בלי המנוע שמרעיש ומסריח, כי זה הורס את כל הכיף.
אפרתי, ושני אנשי הצוות הנוספים שעל הסירה, דרור כהן ושמעון בן יעקב, מתחרים על סירת סונאר ומשקלה כטון וחצי ומאמן אותם ישראל אלטמן. בשיט נכים, אין קריטריונים ברורים למתחרים. כל איש צוות צריך למצוא את הפתרונות המתאימים למוגבלות שלו בסירה על מנת שיוכל לתפקד כאיש צוות. כך שמעבר לחוזק הפיזי והנפשי על המתחרים להיות גם יצירתיים בפתירת בעיות.
יצא שפחדת באחת ההפלגות?
"לא, הוא אומר לאחר מחשבה, אין ממה לפחד, כבר קרה שאנשי הצוות נופלים למים והסירה המשיכה הלאה- באים ואוספים אותם."
הוא מתגורר בקיבוץ מעגן מיכאל, יש לו שלושה ילדים, שני טייסים וצוללנית בשייטת ושמונה נכדים, ככל הנראה זו האולימפיאדה האחרונה שלו, כי הוא לא נעשה צעיר יותר, הספורט התובעני, גובה את שלו מהגוף ואפרתי נזקק לטיפולי פיזיותרפיה רבים. אבל בצד זאת, הגיל גורם לו גם להסתכל קצת אחרת על התחרות.
"באולימפיאדה החמישית הפרופורציות קצת משתנות הוא אומר, אנחנו מתכננים לנצח, כי אחרת אין סיבה לנסוע, אבל גם במקרה של הפסד, זה נראה כבר אחרת אחרי כל כך הרבה תחרויות".
בשיט, התחרויות נמשכות כחמישה שישה ימים, והניקוד הוא מצטבר, לכן צריך לדעת לאסוף את עצמך מהר, לא ליפול אם יש כשלון יום אחד כי למחרת ממשיכים וצריכים לעשות הכי טוב שאפשר.
יוצאים לבלות עם פיג’מות
אפרתי לא מרבה בדיבור על הפציעה שלו, "מרבית חיי אני עם יד אחת ולא עם שתיים" הוא אומר, למעשה התקופה שבילה בבית החולים זכורה לו כאחת התקופות היפות בחייו. שם גם הכיר את אשתו לשעבר, שהייתה, איך לא, האחות המטפלת.
"הייתי בחדר עם עוד שני קצינים שלאחד מהם היה נהג, היינו יוצאים כל ערב לבלות בתל אביב בפג’מות, הוא מספר בחיוך, המיטה שלי הייתה כל הזמן מסודרת כי רוב הזמן הייתי במגורי האחיות."
הפחד מהחיים שלאחר הפציעה לא שיתק אותו, הוא כבר החליט שהוא לא שוקע אלא מתמודד עם החיים החדשים גם עם יד אחת, לכן מיד עם חזרתו לקיבוץ שדות ים, חזר לסירה שלו, ההולנדי המעופף ולהיות חלק ממועדון השיט.
"הייתי חריג בנוף הספורטאים בשנות ה-70, זה היה פחות מקובל מאשר היום." הוא אומר, אבל הספורט היה חלק חשוב בחייו, והעניק לו תחושת עצמאות וסיפוק גדולה מאוד.
בניגוד לספורטאים האולימפיים לא נראה שאפרתי ייעד את עצמו אל האולימפיאדה. "לאחר שנולדו הילדים, השיט נשאר רק בגדר תחביב, כי היו דברים חשובים יותר כמו משפחה ועבודה וגם לא היו כל כך מסגרות מתאימות" הוא אומר.
מתאמנים לאולימפיאדה
בשנת 96, נראה היה שנפתחת דלת מקצועית. עמותות אתגרים, היוצרת מציאות ספורטיבית מאתגרת לילדים ולמבוגרים עם מוגבלויות ונכויות, החליטה להקים צוות שייטים מקצועני שיתחרה ברחבי העולם. באותה שנה בדיוק נקבע הקריטריון לשיט באולימפיאדה הפארלימפית. וכך בשנת 97 הם קנו סירה. ואת האולימפיאדה של שנת 2000 בסידני, הם סיימו במקום השישי.
בשנת 2004, באולימפיאדת אתונה הם זכו כאמור בזהב וההתרגשות הייתה גדולה מאוד. את הזהב השני שלהם הם ישיגו שוב בשנת 2011 באליפות העולם באנגליה.
הזכיות שלהם יכולות להפתיע, כי בניגוד לספורטאים אחרים ברחבי העולם המתוקצבים היטב, אפרתי וחבריו לסירה יוצאים רק ל5-6 תחרויות בשנה, כששייטים אחרים יכולים לצאת גם ל20 תחרויות.
"כולנו אנשים עובדים שצריכים לפרנס משפחות, כל נסיעה כזאת אורכת לפחות שבועיים וחצי ומאוד קשה לעמוד בזה מבחינה כלכלית, למזלי, יש לי את הגב של הקיבוץ (מעגן מיכאל), שהוא מאוד תומך ומפרגן. לא עושים לי בעיות מבחינת ימי עבודה, זה מאפשר לי גם להחזיק משפחה וגם להתאמן, כיום אנחנו מתאמנים כמה פעמים בשבוע למשך שעות ארוכות במרינה בהרצליה".
איך מתגברים על הקושי, להיות עם יד אחת להפוך לאלוף אולימפי?
כנכה אחרי הפציעה, אתה שואל את עצמך האם אתה שוקע אות מתרומם, האם אתה מתגבר על מכשולים, משתלב בחברה ובונה לעצמך חיים חדשים. אין דבר שאני לא עושה הוא אומר, לפעמים זה לוקח קצת יותר זמן וצריך יותר סבלנות, לפעמים משהו שהיה שגרתי לוקח פתאום חצי שעה. אני הייתי צריך ללמוד לכתוב מחדש, וללמוד לנהל את כל החיים מהצד השמאלי".
"כשהנכדים התחילו לשאול שאלות, הצעתי להם לשאול את ההורים שלהם אם הם הרגישו כילדים האם היה חסר להם משהו כתוצאה מזה שאני נכה. וההורים- הילדים אמרו שלא, שהיה להם כל מה שרצו וכל מה שהיו צריכים, ומעולם לא ראו אותי כמישהו שלא מסוגל לעשות משהו.
הכל תלוי באיך, ובמה אתה משדר לסביבה, והסביבה מתייחסת אליך בהתאם, כשאין ברירה עושים הכל" הוא אומר בחיוך.
ובכל זאת כשרואים אותו על הסירה מכוון את המפרשים, לא יכולים שלא להשתאות למראה הכוח והעוצמה המצויים בו.
לאחר האולימפיאדה, הוא צפוי לפרוש, "אני מניח שאמשיך לצאת אל הים כתחביב, וכמובן אהיה הרבה עם הנכדים".

המשחקים הפארלימפים
משחקי הספורט האתגרי לנכים החלו בשנת 1948 בזכות הרופא לודוויג גוטמן בבית החולים סטוק מנדוויל שבלונדון. גוטמן טיפל בפצועי עמוד שידרה, בעיקר חיילים שנפגעו בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא ראה את החשיבות הגדולה ואת השיפור במצבם של הנכים בזכות הספורט. המשחקים הראשונים שנכללו במסגרת האולימפיאדה התקיימו בשנת 1960 ברומא, והשנה המשחקים הפראלימיפים יהיו החמש עשרה במספר. הם יתקיימו בין 7-18 לספטמבר.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור