נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
חגיגות סוף הקיץ בחצר השוק - ספטמבר- יריד שוק Art ופסטיבל "חפלה בחצר"
אירועים
אירועי תרבות 13-20/9
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורי יוסף
21 לאפריל 2017
סיפורי יוסף
יוסף פינס, 2017-04-21 - 10:00

 החיים הם מטוטלת!

כל הזכויות שמורות

 

 מילדותי אני גר בזכרון יעקב בשכונת נווה רמז. מדובר בשכונה (כמו כל מקום בארצנו) הטרוגנית רבת גוונים ותרבויות שונות של עולים חדשים מכל העדות. כל פעם שנפגשנו בשכונה או בכניסה איש איש לביתו היינו דורשים בשלומם ובשלום המשפחה. רובם משפחות מרובות ילדים, אנשים קשיי יום אך מסבירי פנים ונעימים.
במרוצת השנים נישאתי, וליד הבית שאנחנו גרים ישנו מגרש משחקים וגן ציבורי רחב וממול ביתי גרה משפחת רוט. משפחת רוט היו ניצולי שואה, מבוגרים מאוד ולהם בן אחד שעבד כימאי. לימים מר רוט חלה באסטמה והיה נתקף בהתקפים המלווים בשיעול קשה ובלתי פוסק עד מחנק. הרפואה אז לא הייתה כמו היום לכן כל התקף היה קשה מנשוא. אשתו בראותה את בעלה בהתקף אסטמה הייתה רצה ומרתיחה מים עם מלח ונותנת לו לשאוף את האדים וזה היה מקל עליו, כמה שעות בלבד.


לפני ההתקף מר רוט היה יוצא מפתח ביתו ויושב בחוץ לנשום אוויר, כשראיתי אותו בחוץ, הייתי מדבר אתו ודורש לשלומו. אבל מאחר שמצב בריאותו החמיר פגה סבלנותו והוא לא יצא מביתו.
באותה התקופה שירתתי במשטרה בתחנת זכרון יעקב. רעייתי ואני עבדנו, ילדינו היו בהשגחתה המסורה של חמותי. בחופש הגדול כל ילדי השכונה שיחקו במגרש הסמוך לביתי, פרט לילדיי שהיו קטנים.
יום אחד בשובי מהעבודה שמעתי את השכן משתעל בקוצר נשימה, הבנתי, שהוא בהתקף חזק של אסטמה. שאלתי את אשתו אם היא זקוקה לעזרה והיא השיבה: "תודה, לא."


אולם היא ביקשה, שאגרש ממגרש המשחקים את כל הילדים. שכל ילד ילך לביתו. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה שתיים – 14:00. חיש ניגשתי למגרש וביקשתי מהילדים ללכת הביתה משתיים עד ארבע זו מנוחת הצהריים שמגיע לכל אחת ואחד, לנוח. הילדים הקשיבו וכיבדו את בקשתי.
בשעה 16:00 בדיוק הילדים חזרו לשחק במגרש. הילדים כמו כל ילדים משחקים, מתווכחים צוחקים, המגרש ניעור לחיים.
השכנה ניגשה אליי וביקשה, שלמרות שמצבו של בעלה השתפר, שאסלק את הילדים מהמגרש. איך אוכל לעשות זאת והרי הילדים לבקשתי הלכו וחזרו אחרי שעות מנוחת הצהריים. לכן אמרתי לה שאני מבין את מצבה, אך זה לא מקובל שאגרש את הילדים המשחקים במגרש המיועד למשחקים, במקום שיסתובבו ברחובות.
השכנה כעסה עלי ואמרה לי: "אתה שוטר. אתה בתפקיד 24 שעות ועליך לגרש את הילדים כי הם מפריעים למנוחת בעלי."


עניתי לה: "אני מצטער, הפעם, לא אוכל למלא בקשתך." היא הלכה בפנים זועפות.
למחרת בשובי מהעבודה ניגשתי לשאול לשלומו ובד בבד שאלתי מה עם בנו למה אינו בא לבקר לא ראיתיו מזמן. והוא ענה שבנו ימאי, מגיע לעיתים רחוקות, הוא בדרכו שלו.
המשכתי לדבר ושאלתי האם הוא אוהב, שירת ציפורים. והוא השיב: "מאוד. אבל, תלוי איך אני מרגיש, כי לא תמיד אני יכול ליהנות משירתם." הוספתי: "צהלת ילדים, השירים המשחקים והרי זה סימן לחיים. אם יהיה שקט דממה – שממה, סימן שאין חיים."
מר רוט ענה: "אתה צודק בחור צעיר, הילדים לא מפריעים לי אבל החיים הם מטוטלת. אדם בגילי מעל לשמונים חולה ונחלש, עם כל התקף אשתי נחרדת וכל רעש הקלוש ביותר מפריע לה, לא לי."
הבנתי. החיים הם מטוטלת. השירים המשחקים איפה הם עכשיו!


אחרי כחודשיים הוא נפטר. יהי זכרו וזכרה ברוך.

שבת שלום!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }