נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 8-14/11
גפן מגזין המושבות > כללי > שיר לאייל
28 לאפריל 2017
שיר לאייל
מיכל כהן-אלדן, 2017-04-28 - 10:00

 ״כל יום הוא יום זכרון של אייל עבורינו״- כך אומרת לי שיר וייס אלמנתו של סא׳ל אייל וייס ז״ל מפקד יחידת דובדבן, שנפל לפני 15 שנים בפעילות מבצעית ללכידת מחבלים

כל הזכויות שמורות

 

 (צילום משנת 1999)

 

15 שנים חלפו מאז אותו בוקר סגרירי של יום שישי בו הייתי עדה לטרנזיט עמוס קצינים שהתקשו למצוא את הבית של משפחת וייס ברחוב הסיתוונית בזכרון יעקב. ראיתי הכל, כיצד הם מוצאים ויוצאים לשביל הבית של משפחת וייס בו בעת הייתה מנקה שיר את הבית לכבוד השבת ומצפה לחזרתו של בעלה, מפקד יחידת דובדבן סא״ל אייל וייס לסופ״ש גדוש בתוכניות.
שיר קיבלה את הבשורה מסרבת להאמין ומקווה שאולי נפלה טעות, מבקשת שיבדקו שוב אולי אייל רק נפצע בפעילות המבצעית.
אחרי ״שבעה״ ארוכה היא אוספת את עצמה ואת בתה התינוקת בת השבעה חודשים חושן, את אימה ואחיה וטסה לארה״ב למסע התרמה לצה"ל. היא יודעת שזה מה שאייל היה רוצה שתעשה למען צה"ל שכה אהב.


אחרי חודשיים של מסע התרמה בארה"ב, היא חוזרת ארצה לשיגרה, לעבודה ולחיים, מגדלת לבד את חושן, מנסה להעניק לה ילדות רגילה עם מסיבות וחגיגות, כשדמותו של אייל נוכחת בכל יום בבית. חושן גדלה ומכירה את אביה דרך חבריו של אייל וחייליו שמספרים לה על אישיותו המיוחדת ועל סיפורי הגבורה, על האובדן הגדול לצה"ל לאבד קצין שציפו כי יגיע לצמרת הפיקוד של צה"ל. בהמשך השנים שיר יולדת את זהר, אח לחושן.
היום, 15 שנים לאחר נפילתו של אייל ז״ל, יש לשיר זוגיות חדשה, קריירה חדשה ושלווה. לצד בית הקפה הקסום ובוטיק היופי- ״נפוליאון וג׳וזפין״ שהקימה עם שותפה בבנימינה נראה שהימים טובים אליה.
אנחנו יושבות בבית הקפה המיוחד שלה, בו היא פותחת את ליבה ומשתפת אותי בכל הרגעים עם אייל, מתחילת ההכרות איתו, החיים לצד מפקד בצה"ל, הלידה של חושן, הבשורה על נפילתו של אייל, ההתמודדות עם האובדן, גידולה של חושן ויום הזכרון לאייל שחל בכל יום בחייה ובחיי בתה. ״אין יום שאנו לא מדברים ונזכרים באייל, הוא נוכח בכל יום בחיינו״.
סיפור אישי על אהבה, זוגיות, אובדן, התמודדות של שיר אחת חזקה ויפה שמנצחת את החיים.


היכן הכרתם?
הכרנו בלימודים. אייל יצא במסגרת השירות שלו ללימודים, אני התחלתי ללמוד ונפגשנו.
הוא שם לב אלי ברמזור. הוא קלט אותי במראה ו"נדלק עלי". דרכינו התפצלו בכביש, אבל הצטלבו במכללה. השתתפנו בכמה קורסים משותפים ואז באחד מהשיעורים הוא שאל אותי "תגידי את נוהגת על האוטו הזה והזה?", עניתי לו שכן ואז הוא הריע... "יש! מצאתי אותה". הסתבר שהוא חיפש אותי בכל המכללה... אז החל מסע כיבושים. אני הייתי אחרי קשר ולא רציתי קשר חדש. חודשיים של מסע כיבושים של אייל, פתקים באוטו, לא הפסיק להתקשר ולהשאיר לי הודעות... חודשיים, ובסוף נעתרתי ונפגשנו. אחרי שבוע אמר למשפחתו שמצא את אשתו לעתיד.
אייל היה רומנטיקן. לאורך כל הקשר, גם בנישואין עד נפילתו. פרחים, פינוקים, משחקים עם משימות, סימני דרך והפתעות לרוב.

כשחושן נולדה הכין לחושן מפת התמצאות היכן החדר שלה נמצא והחדר שלנו... משקיען אמיתי. גם כשהיה בצבא, תמיד היה נוכח ודאג שאהיה חלק מההווי שלו והוא מההווי שלי. כל הזמן היינו מדברים ומדברים. אייל תמיד התעניין איך עבר עלי היום מה עשיתי. הוא היה יכול לתאר למישהו אחר בפרטים את היום שלי.
הוא רצה להתחתן איתי כבר אחרי חצי שנה של היכרות. בסוף התחתנו אחרי שלוש שנים. הוא רצה הכל מהר. כאלו להספיק. התואר הראשון שלו נקטע מספר פעמים, כל פעם קראו לו לדגל בצבא לתפקיד חדש והוא תמיד נעתר.


חיי משפחה לצד איש צבא
כשהכרתי את אייל הבנתי מיד את התשוקה האדירה שיש לו לצה"ל. הבנתי שזאת דרך חיים, שליחות ושאייל רואה בשירות משהו חשוב וראשון במעלה. דרך משולבת של לתרום למדינה, להנחיל תורות ובאמת להגן על המדינה ולעשות זאת בצורה מושלמת. כששומעים אותו כמה חשוב לו לשרת ולתרום ומבינים את הצורך העז שיש לו לשרת בצבא מבינים שזה חלק בלתי נפרד ממנו ואז נישבים בקסם הזה. זה באופן טבעי הופך להיות חלק מהחיים שלי גם וזה בסדר גמור. בכל פעם שהיו לו פקודים עם חברות שהיה קשה להם, הוא היה שולח אותן אלי שארגיע אותן ואסביר להן את החשיבות. בגלל שאייל היה פרפקציוניסט - כשהוא היה בצבא הוא נתן את כל כולו לצבא וכשהוא היה בבית הוא נתן את כל כולו לבית ודאג לשתף אותי ולשלב אותי בחיים שלו בצורה מוחלטת.
אייל שיתף אותי והכרתי כל פקוד או קצין רק מהסיפורים שלו וכולם הכירו אותי. אייל היה איש שיורד לפרטים הקטנים, היה מתקשר אלי בארבע לפנות בוקר, משוחחים, הייתי שומעת מה קורה עם כל אחד מפקודיו, הרגשתי אותו דרך הסיפורים, עם מי נוח לו, את מי הוא הכי מעריך, הכל ידעתי. זה היה גאוני השיתוף הזה. לא הרגשתי אף פעם צורך לקטר, מאוד הבנתי ותמכתי בו. הבנתי את החיידק שדבק בו והוא הצליח להדביק אותי בו. ידעתי היטב מה הוא עושה בצבא וזה ריתק אותי. ברור שרציתי שיגיע יותר הביתה, אבל הבנתי את הדברים. גם אני עבדתי במערכות ביטחוניות והיה לי ברור לגמרי המצב. לשמחתי לא כל השנים לצידו הוא היה בצבא, היו שנים שלמד ואז קראו לו לדגל ושוב חזר ללימודים ושוב נקרא לתפקיד. החיים עם אייל היו מגוונים, חיים עם געגוע ועניין, אין שיגרה, "אפטר גנוב" של כמה שעות, שבת פה ושבת שם.

 

 

בתמונה: שיר וחושן


חושן
אייל רצה להתחתן זמן קצר אחרי שהכרנו, כשהתחתנו אייל רצה מיד ילדים. כשהייתי בהריון עם חושן, כל ההריון הוא ליווה אותי והגיע לכל בדיקה, גם אם זה היה שעתיים וחצי נסיעה לכל כיוון ובדיקה קצרה הוא הגיע וציפה בהתרגשות רבה ללידה. וכשחושן נולדה אייל היה המאושר באדם. לא הפסיק להסניף אותה, לנשק ולשחק איתה. הוא לא הפסיק לדבר עליה בצבא והיה באטרף לבוא לבקר אותה אפילו לדקות בודדות. הוא היה מוקסם מחושן כל כך ורצה להיות שם בשבילה.


שבעה וחצי חודשים היתה חושן עם אייל שהיה מעורב בכל רגע ובכל צעד בחייה, כל יום צלצל, והיה מדהים לראות אותו, המפקד הקרבי המסוקס מדבר ומשחק איתה כמו אבא מאוהב. וזה מעלה בי את תחושת הפיספוס הענק מה חושן הפסידה מעבר לאדם המדהים, הערכי ואישיותו של אייל, איזה אבא היא הפסידה ושהם לא חוו את זה יחד. חושן כל כך דומה לאייל והיא ההוכחה לכך כמה גנים זה דבר מטורף וחזק. אני גם חשה פיספוס שלא נענתי לו לפני כן, יכולתי להיות אמא לשני ילדים ואף יותר ממנו...
אחרי מותו של אייל עשיתי הכל שיהיו לחושן את החיים הכי נורמליים עם חגיגות יומולדת וחגים כרגיל. אף אחד לא ראה את העצב. אמרתי לעצמי שמגיע לחושן שאני אראה שמחה, חיונית ומטופחת. זכרתי שאייל סיפר לי שכשאביו נפטר כשהוא היה בן 17 אמו כל כך התאבלה ולא צבעה את השיער וזה הרגיז אותו שאמו ככה ושלא צריך להיות מוזנח, חשוב להיראות טוב. על פי דבריו המשכתי להראות טוב כפי שאייל היה רוצה.
חינכתי את חושן לערכים שהיו של שנינו, חיים עם אהבה וחגיגות ולא חסר שום דבר אבל חסר המון. אין לה את אייל. אין ספק שאם הוא היה בחיים היא היתה גדלה אחרת. החוסר קיים ואני לא אפסיק לחוש את הלב שמתכווץ על מה שקרה, אבל זה מה שיש. עם כל הטלטלות שעברנו, יחד אמא ובת, זאת הורות אחרת. זה ביגר מאוד את חושן, נערה עם בטחון ואנחנו יחד חזקות ומחוזקות. עם השנים היא לומדת מי היה אביה יחד עם החוסר הגדול שבאובדן.


הבשורה
״לפני הפעולה עוד דיברנו, ידעתי עליה. היה יום חריג. במשך כל היום אייל דיבר איתי. הייתי ביום חופש מהעבודה ונסעתי עם חושן לסידורים. בערב חזרנו ושמתי אותה אצל אימי. נסעתי למספרה, שוחחנו וקבענו לו״ז לסופ״ש. אימי שאלה אותו איזה אוכל בא לו שתבשל וביקשה שיעזור לה במשהו בבית. אספתי את חושן מאימי הלכנו לישון. קמתי מוקדם בבוקר על מנת להספיק לנקות את הבית לפני שאייל מגיע ובעודי מנקה את המטבח אני רואה ארבעה קצינים בשביל הבית. חשבתי בליבי איך הוא לא מודיע לי שהוא מגיע עם חיילים? ואז... מיד קלטתי! רצתי לדלת ואמרתי "לא נכון" הם הנהנו וביקשתי מהקצינים שיבדקו שזו לא טעות ואולי הוא רק פצוע. כל הזמן עבר לי בראש הם אולי מתבלבלים, זה לא יכול להיות.. היה צריך להתקשר להודיע לכל המשפחה .. חלקם היו בחו"ל. הזעקתי את אימי ומיד החל ה"קרנבל"... זוכרת המון אנשים והמון כאב ראש מחוסר שינה ומחוסר אוכל. אני זוכרת את העוצמות שהיו בשבעה. את ההלוויה אני לא זוכרת.
אייל היה אדם פרטי ומאוד צנוע ולכן סירבתי שהתקשורת תהיה בהלוויה. בדיעבד הצטערתי. רק כדי להיזכר איך היה ומי היה, מעין מזכרת. מרגיש לי נורא שאייל יישכח ולכן למרות הביישנות בחשיפה והקושי בחדירה לפרטיות אני מתראיינת מגיע לאייל שנזכור אותו. העוצמות של האדם הזה ניכרות בכל האנשים שזוכרים אותו. השנה היתה אזכרה 15 שנים לנפילתו. כל צמרת צה"ל הגיעו גם השנה, כולם זוכרים ומגיעים עדיין. זה מדהים ומרגש אותי כל כך.

 

 

סא"ל אייל וייס ז"ל בזמן שירותו הצבאי


״השבעה״ והחודשים אחר כך
בהתחלה הרגשתי שאני בהלם. שבעה ארוכה שלא עזבו אותי ואת חושן לרגע. היינו עטופות בבני משפחה ובצבא. השבעה התארכה לחודשיים ואז החל יום הזכרון... פנו אלי שאסע לנאום עבור הדינר השנתי של אגודת ידיד צה"ל. בהתחלה לא הסכמתי, אחר כך הגיע אלי ראש הFIDF שסיפר שהם מעוניינים לתרום ליחידה של אייל כסף והוא בזמנו דיבר עם אייל על כך. מיד הסכמתי. מצאתי את עצמי עם חושן, אחי ואימי נוסעת לאמריקה נואמת ומספרת על אייל, על השכול ועל המחיר שזה גובה ומתרימה כסף לצבא. מתעלת את השכול למטרות נעלות.. אחרי חודשיים של התרמות חזרנו לארץ. "הכריחו" אותי לחזור לעבוד, לשיגרה. החלטתי שאין ברירה, חושן איבדה את אביה ואני חייבת לעשות הכל ולחזור לעבודה ולחיים למען חושן.


יום הזכרון
זהו יום קשה מאוד עבורי. כל השנה יש לנו את יום הזכרון בעוצמות שונות. זה יום שמעצים לי את הכאב, מטלטל ומעיק. החיבור ליום העצמאות קשה לי גם. אני עדיין בתחושה שאני צריכה ללכת עם אייל לכל החיילים שלו שנהרגו ואני הכי רוצה שאייל יתעורר ונלך ביחד לטקסים. אייל אהב את החיבור של יום הזכרון ליום העצמאות- ״ יש לנו מדינה וצריך לשמוח עליה בזכות אותם חיילים שנלחמו עליה ונהרגו בקרב. אנו נמצאים כאן בזכותם״. שיר ממשיכה ״ אבל כשהמחיר הזה הופך להיות מחיר אישי זה קשה מידי״.


זוגיות חדשה
תשע שנים היינו לבד, רק חושן ואני. אחרי 11 שנה נולד לחושן אח מקשר זוגי שהיה. זהר ילד שהביא איתו הרבה שמחה ואושר לי ולחושן. בשנה האחרונה אני בזוגיות מדהימה שהיא מתנה והתיקון שלי לכל ה 15 שנה שאני בלי אייל. בן זוגי מחובר לחושן ולזוהר בצורה מדהימה. זאת הפעם הראשונה שיש לי מישהו שיכול להבין את השכול שלי יחד עם הרצון להתפתח לעתיד וגם לתת את עצמו לילדיי בצורה אמיתית ובונה.
זנזיבר
כבר 15 שנה, מאז נפילתו של אייל, שאני שונאת את חג פסח. השנה מיד אחרי ליל הסדר עלינו על מטוס לחופשה בזנזיבר. בזנזיבר היתה הופעה של שבט המסאי מטנזניה. פתאום באמצע ההופעה כשאני רואה את אנשי השבט לבושים, נזכרתי באייל ובתחרות שערך. אייל ביקר בטנזניה. הסיפור שרץ הוא שחבר איתגר את אייל שיתחרה בריצה עם הרץ הכי מהיר בשבט המסאי. כמובן שאייל עשה זאת וניצח את הרץ מהשבט. נזכרתי בתמונות של אייל משם. מיד הסתמסתי עם החבר שהתלווה לאייל לטנזניה ששלח לי בו במקום עוד תמונות ואני מראה אותם בהתלהבות לחושן ואחד מהישראלים שם קולט את הסיפור ופתאום הסתבר שהוא הכיר את אייל מהצבא ולא הפסיק להתרגש והוא אומר בהתרגשות לחושן כמה היא מזכירה לו את אייל והנה לכם זיכרון יומי הפעם מזנזיבר. בכל מקום שאני הולכת מכירים את אייל ולא מפסיקים לומר איזה רושם הוא הותיר עליהם, כמה עוצמתי ועדיין איזה אדם צנוע.


כל יום הוא יום זכרון עבורנו
השבוע חושן הלכה לטקס יום השואה ולפני שהיא יצאה מהבית היא אומרת לי ״אמא את יודעת זה שבוע קשה, כבר מגיע יום הזכרון ושמתי לב שאין יום שאנחנו לא מדברות על אבא." והיא צודקת, אין יום שאנו לא נזכרות ומדברות עליו, עם המשפחה של אייל ועם המשפחה שלנו.


"נפוליאון וג׳וזפין"
מקום שכשמו משלב בתוכו שם גברי ושם נשי. בית קפה ובוטיק יופי יחד עם משחקייה לילדים. מקום למשפחה. יכולים להגיע להנות מבית הקפה המשובח לצד טיפולי יופי, בו בעת הילדים משחקים במשחקייה. המקום הוקם לפני שנה וחצי יחד עם שותפה עו"ד יהודית דה לנגה.


זיכרון
בכל מקום שאני הולכת אני פוגשת אנשים שמכירים את אייל ושיש להם דברים משמעותיים לספר עליו.


ברכה ליום העצמאות
אני מברכת את המדינה, שיהיה שקט ושלווה בכל התחומים, ושנפתח את העיניים וננהג אחרת. שלאור יום השואה ויום הזכרון כמה חשוב יהיה ליישם את מסקנות העבר למען עתיד טוב יותר.

 

אייל וייס
אייל וייס בן למלכה ואברהם, אח לאטי ולניבה. נולד בט"ו באב תשכ"ז 21.8.1967 בתל אביב. אייל גדל והתחנך בצהלה, למד בבית-הספר היסודי "צהלה" בשכונת מגוריו ובבית-הספר התיכון "עירוני י"ד". אייל היה אתלט מלידה וספורטאי מצטיין שהשקיע שעות רבות בלשחק טניס ואחר כך עבר לכדורסל. אייל היה פעיל בקבוצת הכדורסל "מכבי" תל אביב היה קפטן בקבוצה עד גמר י"ב. כילד וכנער הוא אהב להיות מוקף בחברים והיה חניך בתנועת הצופים בגדוד "להב" ובהמשך ראש גדוד של תלמידי כיתה ח’ בגדוד "איתן". אייל היה מדריך ורשג"ד נערץ ומשקיע, אשר חישל את חניכיו כאילו הם עומדים להתגייס בקרוב, כבר מגיל צעיר הוא ביטא את מנהיגותו בדאגה ולקיחת אחריות על חניכיו.
כאשר היה בכיתה י"ב, נפטר אביו, ניצול השואה. מאוחר יותר, כאשר נסע עם משלחת צה"ל לאושוויץ, אמר את הדברים שלאורם הלך כל ימיו, דברים שהיו צוואתו של אביו: "עם ישראל חי, וידעו כולם כי לא יוכלו לנו, כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל". שבוע לאחר מכן, ניצח על טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל.
אייל התגייס לנח"ל יחד עם הגרעין שהיה חבר בו. כשהיה מ"כ הוא הוכיח יכולת ותושייה בלכידת מחבלים תוך שמירה על חיי חייליו והוא נשלח לקורס קצינים.

 

 

בתמונה: שיר ואייל

 

אייל החל את שירות הקבע שלו באוגוסט 1988. הוא מילא שורה של תפקידים בחטיבת הנח"ל: מפקד כיתה, מפקד מחלקה, מפקד פלוגה ומפקד הפלס"ר, עד שמונה למפקד גדוד "שחם" של הנח"ל. כמו כן שימש מפקד פלוגה בבית הספר לקצינים, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל וסגן מפקד עוצבת "חירם", החטיבה המזרחית בגבול הצפון. אייל הוכתר כקצין מצטיין בכל התפקידים שמילא ובכל הקורסים בהם השתתף. במסגרת תפקידו האחרון כמפקד סיירת דובדבן, זכתה יחידת דובדבן בצל"ש הרמטכ"ל ובאות הערכה מראש הממשלה.

 

בין תפקיד לתפקיד הקפיד אייל לקחת פסקי זמן ולטייל בארץ ובחו"ל - באפריקה, בדרום אמריקה, במזרח הרחוק ובאירופה. בחופשות הקצרות יותר עסק בספורט, בעיקר בטריאתלון. בכל טיול כזה הוא מצא לו אתגרים חדשים, כגון תחרות ריצה עם איש המסאי בקנייה, שבה ניצח!

אייל תמיד השיג את מטרותיו בדרך מעודנת השמורה לו - כך "כבש" את ליבה של שיר, שפגש במסגרת לימודיו לתואר ראשון במכללת אחווה דרך תוכנית אופ"ק לקצינים מצטיינים.

אייל ושיר נישאו ב-28 במרץ 1999, בני הזוג התגוררו בזיכרון-יעקב וביוני 2001 נולדה בתם, חושן.

בשנה האחרונה לחייו, יצא אייל יחד עם חייליו למאות רבות של מבצעים ברחבי יהודה ושומרון. לדברי אלוף פיקוד המרכז, יצחק איתן, תרמה היחידה למעצרם של כ-1800 מבוקשים במהלך האירועים בשטחים. כל זאת ללא נפגעים. בחודשים האחרונים עסק "וייס", כך נקרא בפי אנשי הצבא, בהקמת גדוד מילואים ביחידת "דובדבן".

 

אייל ניחן באישיות בעלת עוצמה וכריזמה בלתי רגילה ויכולת טבעית לסחוף אחריו אנשים לכל משימה. החותם שהשאיר אחריו בכל תפקיד היה כה בולט ועמוק, עד כי כל מי שהיה בסביבתו לא יוכל לשכוח אותו. מלח הארץ, אמיץ בדעותיו ומבריק בפתרון בעיות, זה שטען כי "אחד ועוד אחד הם שלושה", קצין וג’נטלמן, קשוח ואביר, נערץ כמפקד, חבר אמיתי, מנהיג, סמל ומופת, אך מעל לכול אדם שידעת כי אפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות כשאמר "אחריי!"

אייל דאג להיות נוכח בשטח עם חייליו גם כשהיה יכול לשבת בחפ"ק. המבצע האחרון שעליו פיקד כמפקד דובדבן התרחש בכפר ציידא בגדה. הפקודה הייתה להרוס בית שבו הסתתרו מחבלים. אייל דאג שלא יהרסו את הבית עד שאחרון המחבלים ייצא החוצה. הוא דאג גם להרחיק את החיילים מהשטח מתוך שמירה על ביטחונם. הוא עצמו תיחקר את המחבל שיצא אחרון, לאחר שסירב זמן רב לעשות זאת. התחקור נעשה בסמוך לחומת אבנים. ניתנה פקודה להרוס את המבנה. קומה אחת התמוטטה ופגעה בחומה שמעבר לכביש וכך נוצרה שרשרת של התמוטטויות כמו בקוביות דומינו – החומה פגעה בעמוד שנפל על אייל. כתוצאה מכך נהרג אייל במקום. היה זה ב- ג’ באדר תשס"ב, 15 בפברואר 2002.

 

כ-5000 איש נכחו בהלווייתו של אייל ורבים ספדו לו – מפקדים בכירים ואישי ציבור. החלל נפער בליבה של יחידת דובדבן, ששוקמה בזכות מפקדה הנערץ, באותם ימים קשים סייעו ללוחמי היחידה האבלים המורשת הצבאית והאנושית שהנחיל אייל למפקדים שבאו אחריו. משפחתו של אייל, שספגה מהלומה קשה בפעם השנייה, מנציחה את זיכרו מידי שנה בטריאתלון תל אביב – הטריאתלון הגדול בארץ שבו משתתפים גם בני משפחתו של אייל.

 

הצילומים באדיבות המשפחה

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }