נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזכרונות לסיפורי חיים
28 לאפריל 2017
"חי בספר" - מזכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-04-28 - 10:00

 הסוד

כל הזכויות שמורות

 

 "נו, מה הוא אמר? דיברתם קצת?" שאלה אמא בחוסר סבלנות כשיצאתי מחדרו של אבא בבית החולים, יוסי אחי ישב לידה. לא דיברנו מאז הריב האחרון שלנו לפני שלוש שנים והצטערתי לאכזב אותה. "איזה דיברנו, הבן אדם כבר לא פה אמא, הוא כנראה ממש מטושטש כי הוא לא הפסיק לקרוא ’דליה דליה’ כל הזמן", עוד לא הספקתי לסיים את המשפט ופניה של אמא הלבינו והחווירו כך, שיוסי אחז בה והושיב אותה על הכסא הקרוב ביותר.

כשהתאוששה היא הביטה בשנינו ממושכות, "אמא, מי זאת דליה?" שאלתי, אך היא לא ענתה ורק הביטה לתקרה. המשכתי לשאול עד שלבסוף אמרה "ששש.. די. אל תדברי על זה".

"לפני שנולדתם... לפני שנולדתם היתה לנו בת, דליה קראו לה". הסתכלתי על יוסי המומה, עיניו מבהירות לי מהר מאוד שהוא לא ידע על זה ואני מחליטה להניח לו ולהמשיך להקשיב.

 

"היא היתה ילדה יפה וחכמה, אף פעם לא חלתה או עשתה לנו בעיות, באותם ימים עוד גרנו בבגדאד בשכונה שליד השוק. מה יש לומר? זהו הלכה".

מה קרה לה? שאלתי בקול הכי רך שהצלחתי לגייס. "היא היתה בת ארבע, אני זוכרת שלבשה את השמלה הכחולה שלה והנעליים הלבנות, כששיחקה בבית בזמן שבישלתי. פתאום ברגע אחד שמתי לב שדליה לא עושה רעש. זה לא מתאים לה, כששיחקה כל הבית היה המולה של צחוק.

קראתי לה אך היא לא ענתה וכשניגשתי לסלון ראיתי שהיא שוכבת על השטיח, חיוורת לגמרי. צעקתי לשכנים בזמן שניסיתי לבדוק מה קרה לה ולמה היא לא נושמת, אך זה כבר היה מאוחר מידי. היא כבר מתה, בלעה מטבע שהיה על השולחן ונחנקה". אמא סיימה לדבר ומיד נכנסה לחדר של אבא, יוסי ואני נותרנו ישובים והמומים.

 

שעה ארוכה ישבנו שם, בלי לדבר אחד עם השני אבל ידעתי שכמוני גם יוסי נזכר בכל הפעמים שאבא הציק לנו. הופיע בכל טיול של בית הספר, הצטרף לכל הסעה שלקחה אותנו או חקר את הנהג לפני שאישר לנו לנסוע איתו, שלא לדבר על החבר עם האופנוע שהיה לי אחרי הצבא.

כל השנים האלה חשבתי שאבא שלי מציק ומפריע לי, לא הבנתי מה עובר עליו ולמה קשה לו לשחרר אותנו ולהפסיק לדאוג כאילו היינו ילדים קטנים.

"בואי", קרא לי יוסי ויחד נכנסנו לחדר של אבא. אמא עמדה והחזיקה לו את היד. יוסי אחז בידי האחת ונעמדנו לצד אבא, קרבתי אליו ולחשתי לו "סליחה אבא, עכשיו אני מבינה, סליחה", דמעה זלגה על לחיו.

החזקתי את ידו, אמא שלחה את ידה הפנויה לאחוז את יוסי וכך עמדנו זמן מה אוחזים ידיים, מבינים שבקרוב אבא ודליה יפגשו שוב.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }