נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע
22 ליולי 2016
פרשת השבוע
אסתר פינס, 2016-07-22 - 10:00

 פרשת פנחס

כל הזכויות שמורות

להלן תקציר פרשת "בלק": פרשת בלק מסתימת בעצה שהשיא בלעם לבלק, להכשיל את ישראל בבנות מואב ומדיין וישראל נפל למלכודת, חטא בבנות מואב ומדיין ונגרר לעבודת אלילים, נצמד לבעל פעור. הגדיל לעשות זמרי בן סלוא שהיה נשיא משבט שמעון, שהידרדר אל תהום הביזיון, ניצל וביזה את מעמדו ועשה מעשה שפל בפרהסיה עם בת מדיין, לעיני משה ועדת בני ישראל, כל זה הביא למגפה גדולה. עד שפנחס נכדו של אהרון (שהיה אנונימי עד עכשיו) תפס פיקוד, במצב כל כך מסובך ובמהלך מסוכן מאוד, הרג את שניהם ואז ותיעצר המגפה. ללמדנו: שאת הקללה- המגפה בני ישראל (=אנחנו) הביאו על עצמם והרי התורה לאורך כל הדרך, חוזרת ומזהירה אותנו, מעצמנו!
פרשת פנחס- פרק כה- פרשת פנחס פותחת בברכת ה’ לפנחס שבקנאתו הציל את בני ישראל מכיליון: "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום"(פסוק יא-יב). מעשה פנחס היה קיצוני אבל היה נצרך לשעתו, אך השלום הוא ערך נעלה ביותר. קנאות צריך לעצב בשלום ולקיימה רק אם לצידה מתקיימים אהבה ושלום. לכן כדי ללמד את פנחס את האיזון הנכון ה’ נותן לו את ברכת השלום. כך ילך בדרכו של סבו, אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום. דוד המלך על אף שהוביל מלחמות ראה בשלום ערך מרכזי בחייו. אביא דוגמה אחת מני רבות: "... סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים פרק לד- טו).
ללמדנו: שהשלום קודם כל מביא אותנו לראות את ה"אני" השלם שלנו וזה מביא אותנו לשלום פנימי בין אדם לבין עצמו ובשלום חיצוני בין אדם לזולתו, לאחדות, לתחושת השייכות ולשמחת הלב!
בהמשך הפרשה אנו למדים על מפקד השבטים וחלוקה לנחלות לקראת הכניסה לארץ. בנות צלופחד שהבינו ששמן נפקד בחלוקת הנחלות, דרשו את המגיע להן וקיבלו נחלה. תקדים זה שהבנות יורשות, היה לחוקת עולם.
והנה ברגע שמשה סיים את חלוקת השבטים לנחלות בארץ, משה נקרא לסיים את תפקידו: "ויאמר השם אל משה עלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ְורָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ. כאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ מדבר צן"(פרק כז פסוק יב יד).
מרגש מאוד לקרוא את תגובת משה, הוא לא דאג לעצמו ולא ביקש לעצמו ולא שאל למה זה מגיע לי? בטוחני שליבו נצבט והרי זה כל כך עצוב. משה רצה להמשיך אבל, באצילות נפש האופיינית למנהיג גדול כמשה, הוא קיבל את הדין והמשיך לדאוג לבני ישראל ולעתידו. כך משה פונה אל ה’: "וידבר משה אל השם לאמור: יפקוד השם אלוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת השם כצאן אשר אין להם רועה"(פרק כז פסוק טו- יז).
אי אפשר לקרוא שורות אלה ולהישאר אדישים, הלב עולה על גדותיו מהערכה והערצה גדולה למשה המנהיג הגדול. משה לא מבקש על עצמו אלא דואג מי יהיה מחליפו. האם המחליף יהיה אדם הרואה בתפקידו כרועה צאן מרעיתו? האם הוא יחוש את גודל האחריות כאימא רחמנייה שילדיה בראש מעיינה, להם היא מקדישה את זמנה, מירצה ודאגתה שלא יאונה להם רע?
לכן משה פונה אל ה’ אלוהי הרוחות (=נשמות) הבוחן לב ונשמות, יידע לבחור את האיש הראוי והמתאים לתפקיד גדול ואחראי זה ויישא אותו בענווה ובאהבה.
"ולא תהיה עדת ה’ כצאן אשר אין להם רועה" משה המנהיג הנאמן שמדבר עם ה’ פנים מול פנים וסחב את העם ארבעים שנה, הוא כל כך עניו וצנוע, הרואה בתפקידו כרועה צאן. לכן הוא חושש שהעם יהיה ללא מנהיג, כצאן ללא רועה המתפזר לכל עבר ללא יד מכוונת ויד מחבקת. מישהו שיקשיב להם בלב פתוח, ידאג להם, יכיר היטב את רחשי ליבם וידע לדבר אל לב כל אחד ואחד. יבין את רצונותיהם, טענותיהם וימשיך לסנגר עליהם, כדי שימשיכו לחוש את תחושת השייכות מתוך תודעה של שליחות וייעוד.
מנהיג שיקרא לעם אחריי ויצא לפניהם והם ילכו אחריו בנפש חפצה, ביראת כבוד ובחדוות העשייה והיצירה. זה האיש הראוי להוביל אותם אל הנחלה.
והשם משיב למשה אל תדאג: "ויאמר ה’ אל משה קח לך את יהושע בן נון איש רוח בו וסמכת את ידך עליו".
"איש אשר רוח בו" חכמינו מסבירים: איש אשר יש בו יכולת התכווננות אל ליבו של כל אדם . כל מי שפגש את יהושע הרגיש שהוא פגש חבר קרוב מישהו היודע להקשיב בלב פתוח ובלב מבין.
הבה ונשאל את עצמנו איך אנחנו כהורים:
האם אנחנו רואים את תפקיד ההורות כרועים לילדינו ומשמשים להם פנס המאיר על הנתיב בו יצעדו בתחושת שייכות, בזהירות ובבטחה, בענווה , בדרך ארץ ובראיה נכוחה ולא יתפזרו כצאן ללא רועה לדרכים עקלקלות? האם אנחנו יודעים להשתמש בשתי הידיים: יד מכוונת ויד מחבקת? האם אנחנו מקשיבים בלב פתוח, מתוך הכרת הטוב שבנו ומשיבים גם כשאנחנו בעומס במילים המהולות ברגש חם ואוהב, כדי שדרכם תואר באור יקרות?
כשאני שמה מול עיניי את התובנות הללו אני יודעת שזאת הדרך הנכונה והבונה, כי מדובר באוצר יקר מפז- ילדינו !
עוד למדתי מהפרשה: שעלינו ללמוד ממשה רבנו ומיהושע, לדעת להסביר פנים לכל אחד, נקשיב בלב פתוח ומבין, גם כשאנחנו בעומס, נדע לשמור על כבוד הזולת ונתנהל בהכרת הטוב שבנו. הכל בידינו עלינו רק לרצות לבחור בטוב. ככתוב:" זה לא בשמיים ולא מעבר לים כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". בפינו= בטוהר הלשון, בכבוד הדדי, בהתחשבות ובביקורת בונה. בליבנו= בהכרת הטוב שבנו, בקשב נקי, בתחושת שייכות ,אחדות ואחריות ובהחלטות בונות!

ואסיים בתפילה: יְהוָה--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" אמן.

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }