נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזכרונות לסיפורי חיים
5 למאי 2017
"חי בספר" - מזכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-05-05 - 10:00

 לידתה מחדש של האנושות

כל הזכויות שמורות

 

 צילום עצמי

 


הייתי בת שנתיים כשאבא שלי, יהודי פשוט מהכפר הקטן בֵרשַד שבאוקראינה, יצא להילחם במלחמת העולם השנייה ולא חזר הביתה. אמא נשארה לבדה עם שלושה ילדים: אחי הבכור, אחותי ואני.

חיינו בקושי, אספנו גרוש לגרוש ופירור לפירור. אמא דרשה את מקום עבודתו של אבי וקיבלה, כל בוקר היא קמה ליום עבודה מלא שכלל פינוי שלג מהשבילים ומהכבישים. עורה התקשה ונסדק מעבודה קשה ומקור, נדמה היה שליבה עבר תהליך דומה. כשהחיילים שבו לכפר אחרי המלחמה, חלקם שבו למשפחותיהם, חלקם נאלצו לבנות משפחה חדשה, הצעירים שבניהם עדיין לא הספיקו להקים אחת, אבל אמא תמיד אמרה: "לילדים שלי לא יהיה אבא אחר" ובכך גזרה עלינו לחיות בגאווה שלה ובעוני.

 

לא היינו דתיים אבל גאווה יהודית תמיד היתה בתוכנו והיא מה שהכווינה אותנו בחיים. ארץ ישראל היתה בחלומותיי גם כשהופעתי ושרתי על הבמה בכפר בו נולדתי, שירי אהבה לאמא רוסיה. ידעתי בתוכי שישראל היא הבית שלי כיהודיה - לשם עליי לשאוף להגיע.
בזכות הסוכנות היהודית עזבתי את אוקראינה באוגוסט 1978 והגעתי לארץ ישראל. כשירדתי מהמטוס התכופפתי, נישקתי את האדמה ואמרתי תודה לאלוהים על שהגשים את חלומי, הסתכלתי לשמים לראות את דמותו של אבי אך דמות אחרת עמדה שם וחסמה את השמש הצורבת מפני; היה זה יהודי- ישראלי שחילק סוכריות מתוקות. מאותו הרגע המדינה קיבלה אותי בזרועות פתוחות ובמתיקות, דאגו לי לבית, למדתי עברית, עבדתי, התחתנתי עם בן המקום ונולדו לנו שני ילדים, בן ובת. לבן קראתי על שם אבי שלא הכרתי, לבת על שם אמי, שסירבה בעקשנות לעזוב את הכפר ונותרה להזדקן בלעדיי.

 

כשדורון, הנכדה השוכבת עליי בהנאה בתמונה שלפניכם, תגיע לגיל ההבנה על שהתרחש בעולם במאה הקודמת, מאה של מלחמות רבות והרג רב, כנראה לא ישארו הרבה מאיתנו, אלה שראו זאת במו עיניהם, חוו זאת על בשרם, אלה שיכולים לספר ממקור ראשון.
היא לא תראה אותנו מדדים ברחוב, היא לא תשאל "למה יש לסבא הזה מספר על היד?" ולא תשמע ידיעה שבועית בחדשות על ניצולי שואה החיים בעוני. אם יש תקווה בעולם אז היא שעם מותנו, עצוב ככל שיהיה ניקח איתנו את זרעי הרוע של המאה הקודמת, שעדיין משום מה עדיין נובטים במדינות קרובות ורחוקות מאיתנו. היא תחיה בעולם שבו "נלחמים" להראות מי יותר מאושר וכיצד אנו משמרים את השלום באזורינו, טוב מאחרים.
אנחנו דור הולך ונעלם, ונותר לי רק לקוות ולאחל לנכדתי הקטנה, שאיתנו תיעלם גם התכונה הזאת של בני אדם להכחיד בני אדם אחרים, לכבוש עוד שטחים ולשלוח בחורים צעירים להילחם בבחורים צעירים אחרים. כשהיא בזרועותיי נחה כך, הדבר היחיד שאני מוכנה שיפריע לה הוא השלום המתדפק על דלתנו.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }