נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
19 למאי 2017
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-05-19 - 10:00

המוות שהציל אותי

 

כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה

שכבתי על ספת שזלון בסלון ביתנו, היה לי חום גבוה והזיתי. נערה בת שש-עשרה הייתי, צנומה ופשוטה בכל יום נתון וכעת, לאחר מספר ימים בהם לא אכלתי ושתיתי דמותי התכווצה והתכערה כמו שקית משומשת שעפה ברוח היישר לתוך מדורה. כך גם הרגשתי מיד לאחר שנתנו לי תרופה, שהסתבר שהייתי אלרגית אליה.


המצב שלי החמיר במהירות, צבע עורי הפך סגול ואבא אמר שנראיתי כאדם שקם מהקבר. בכל הכפר שלנו היה רופא אחד ולאחר שזה נתן לי תרופה לא טובה אבא לא סמך עליו, לכן עשו מה שיהודים חילוניים בגולה עושים בשעת צרה, מחפשים את המקורות, את הישועה משמים שכל השנים התעלמו מהם.


אמא דאגה תמיד שהבית שלנו יהיה חילוני, אירופאי ככל בית אירופאי, אמנם לא התביישנו בהיותינו יהודים אבל לדת לא היה מקום בביתנו. "פרימיטיב" היתה אומרת כשחלף על פנינו אחד מאותם יהודים חרדים שגרו בסביבתנו, כמובן לאחר שהיתה מחזירה לו חיוך מנומס. "הרופא יגיע רק מחר" אמר השליח לאבי. "שאלך לקרוא למשפחת אמרייך?"
מיד עם כניסתם לביתנו יצרו בני המשפחה החרדים: אב, אם, בן ובת- חומה ביני לבין העולם. הם התפללו שעות בלי הפסקה. מדי פעם פקחתי את עיניי וכמו מתוך חלום מעורפל ראיתי את גופם נע קדימה ואחורה בקצב קבוע, עולה ויורד, צבעי בגדיהם השחורים לבנים נמשכו כמו במכחול. האב לבש בגד שחור מבריק וארוך שהגיע עד לברכיו וגרביים לבנים עטפו את רגליו עד הברך מלמטה. על צווארו מטפחת לבנה מגולגלת והוא נעל נעליי עור שחורות מבריקות מאוד עם סוליה דקה.


תוך כדי תפילה המשפחה יצרה חומה שחורת בגדים מסביב לספה עליה שכבתי, צעקה לאלוהים לרחמים ולחמלה עליי. מספרים שהשנדליר הענק שבסלון רעד באותן שעות והתנדנד כמו בני המשפחה, באמונה שלמה ובאדיקות.

 

אמא הסתייגה והמתינה עם חברותיה במטבח, שוטחת בפניהן את תלונותיה על אלוהים ועל מאמיניו: "שרק יבוא הרופא הזה כבר, אין לי מצב רוח להצגות, ואם היה לי הייתי עושה את כל הדרך לתיאטרון הלאומי."

 

לפנות בוקר ניגש בנם בן העשר של משפחת אמרייך אל אבי המקונן ואמר לו: "אין צורך להתאבל על הילדה, היא תהיה בריאה כבר בקרוב", נרגש מהמחווה חיבק אותו אבי לרגע, מיד הרחיקו והביט בפניו. הילד בער מחום, "חשבתי שנגעתי בתנור" סיפר אחר כך אבא בכל הזדמנות שהיתה לו.

 

תפילותיהם נענו, הם הצילו אותי פעמיים, פעם אחת על הספה בבית החילוני שלנו ובפעם השנייה באושוויץ, כאשר נשים רבות סביבי חלו ואף מתו ממחלת החצבת. הייתי היחידה ממשפחתי ששרדה, ואמי? כשהפרידו בנינו במחנה, הביטה בעיניי בנחישות ולחשה לי רק מילה אחת: "תאמיני".
 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }