נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - זה הזמן לזכור
9 ליוני 2017
חי בספר - זה הזמן לזכור
גלבוע דקר, 2017-06-09 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה

 

לפעמים אני שומע אנשים אומרים: "איך הייתי רוצה את האפשרות לשכוח", ומתרפקים על המחשבה המענגת הזאת כאילו הם לועסים את כל הזיכרונות הרעים ומעלימים אותם, לבסוף נשארים עם טעם מתוק בפה, אולי דובדבן אולי קרם ברולֶה, ממשיכים בחייהם רק עם מה שורוד ונעים.
מתחשק לי פעם אחת להתערב בשיחה שכזאת ולספר להם עליי, על אמא ועל הדמנציה שלה. "כן, אני יכול להבין שאתם רוצים לשכוח דברים מסוימים, כן זו אולי ברכה כשאפשר לבחור מה לשכוח, אבל כשלא אתה זה שבוחר, זה כבר סיפור אחר."
והם יזמינו אותי לשבת ויגידו, "ספר לנו".

 

אמא שלי למשל, היא לא מוכנה ללכת לטיפול כי היא לא מבינה שיש לה בעיה, רוב הזמן היא לא תזכור שהיא שכחה והיא לא תשכח את מה שהיא ממילא לא הצליחה לשמור במוח. איך הולכים לטיפול שנקבע ליום שני בשעה עשר וחצי בבוקר, אם לא זוכרים שיש לך בעיה?
זו בעיה.


אתמול היה אחד מאותם הרגעים שהיא לשבריר שנייה הייתה מודעת לזה, אבל מודעת באמת. במשך כמעט שעתיים ישבתי איתה על המחשב ולימדתי אותה מחדש מה זה תיקיות ומה ההבדל בין שמירה בתיקיה הצהובה שבמחשב שלה לשמירה ברשת האינטרנט. פתאום כמו תיקיה ישנה שהיתה נעולה עד עתה, נפתחה לאמא תיקיה בראש של כל הדברים שהיא לא זכרה. היא הבינה את גודל האבסורד. היא, שניהלה במשך ארבעים שנה מערכות מחשוב מורכבות בעבודתה בבנק, לומדת עכשיו לפתוח ולשמור בתיקיה.

 

וההבנה הזאת גורמת לה כל פעם מחדש לסבל, אֵבֶל על מה שאיבדה. וכשאני שומע אתכם- האנשים ש"היו שמחים לשכוח", ונזכר בפנים של אמא כשהזיכרון או ההבנה שהיא חולה בדמנציה שבה אליה, אני נזכר בתווי פניה: שילוב של פחד אמיתי וחרדה, בושה, אכזבה ועצב – אלה חלקי הפאזל שהרכיבו באותו הרגע את פרצופה היפה של אמא שלי.

 

והפרצוף הזה המבוהל, הפנים היפות שמביעות אימה, הרי אמא היא זאת שדואגת ומגדלת את בנה, לא להיפך. וכשהיא שואלת "היה לך טעים האוכל?" וכשאני עונה "יותר מתמיד אמא", למרות שהיא לא בישלה כבר שנה, ואני, רק ילד בן תשע-עשרה כבר עסוק בקניות ובישולים וניקיונות ולהתמודד עם טפסים, רופאים, בני משפחה, ערבי חג ו...
ואני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה פגשתי אישה.

 

לכם יש את האפשרות לחלום ולשכוח, אני, אני נאחז בכל בדל של זיכרון, שלי ושל אמא. בחודשים האחרונים אני מנסה לעקוב אחר זיכרונותיה, לתעד ולשמר, לשאול בני משפחה על חוויות שלא הספקתי לשמוע ממנה. על בית הספר, החבר הראשון שלה, מתי עישנה את הסיגריה הראשונה, איך עבר עליה באמת השירות הצבאי וכל מה שאוכל להשיג עבורה.

 

כי יש סיפורים שאסור שייעלמו, גם כשהאדם נעלם מהסיפור של עצמו.

 

 

ליצירת קשר: טלפון 054-7345002 מייל: gilboa@hai-besefer.co.il

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }