נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - עדיף מאוחר מדי מאף פעם
14 ליולי 2017
חי בספר - עדיף מאוחר מדי מאף פעם
גלבוע דקר, 2017-07-14 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 אילוסטרציה

 

עמי ישב לצד מיטת אמו, החזיק את ידה והמתין. "עמי" מלמלה האם וניכר שכל נשימה מרחיקה אותה מהחיים, במקום להפך. היא לא דיברה יומיים והרופא הכין אותו לכך שיהיו אלה השעות האחרונות. "כן אמא, אני כאן".
"עמי, אני חייבת לבקש ממך בקשה, אין מי שיסלח לי".


עמי יצא מבית החולים בריצה, הוא המשיך לרוץ עד שתפס מונית, עמה הגיע תוך כמה דקות לבית ילדותו. הוא פעל על פי הוראותיה של אמו ומהר מאוד מצא בארון קופסת מתכת.

הוא רוקן את תכולתה על המיטה. בין שרשראות ישנות, מסמכים מקומטים ודהויים היתה מעטפה. "פתח את המעטפה עמי, כתבתי את זה לכם אבל לא היה לי אומץ לתת את זה. אני צריכה שמישהו יסלח לי". חזרה ואמרה.


ועמי קרא. "עמדתי לצד מיטת אימי, הייתי רק נערה בת שש-עשרה, מה ידעתי מהחיים? כלל לא היו לי חיים באמת. כשהייתי בת חמש אמא חלתה בטרשת נפוצה (MS) ומאז לא עזבה את הבית אלא רק לצורך טיפולים בבית החולים. תפקידי בעולם הזה היה לטפל בה, ככל שגדלתי גדלה גם האחריות שלי כלפיה.

אבא נאלץ לעבוד קשה יותר כדי לממן את הטיפולים בה והוא חזר מאוחר בלילה. בגיל תיכון שמעתי מחברות לכיתה על תנועת הנוער ה"בונים". התחברתי מאוד לרעיונות התנועה ואלו הטביעו את חותמם בתפיסתי האידיאולוגית. הצטרפתי לתנועה, למדתי ואף חינכתי לציונות ואהבת ארץ ישראל כשהמטרה בסופו של דבר היתה לרכוש ידע כיצד ליישב את הארץ ולבנות אותה. באנגליה היו כמה קיבוצי הכשרה והלכתי לבקר באחד מהם. כשחזרתי מהביקור אמא עברה ניתוח מסובך בבית. אי אפשר היה כבר להזיז אותה מהמיטה ולכן הרופאים, האחיות וכל המכשור הרפואי- כולם הוכנסו אלינו הביתה לצורך הניתוח המורכב. באותם ימים חברותיי כבר יצאו להכשרות בצפון אנגליה ולי לא היה את האומץ הנדרש לעזוב.


לאחר הניתוח אבא לקח אותי הצידה, ובקול צרוד ושקט אמר לי: "בתי, אני רואה אותך כבר שנים, אני יודע שלא היו לך חיים עד כה, אל תתני לחלומות שלך לחמוק מבין האצבעות", אמר לי והביט בעיני המופתעות, "את רוצה לעלות לארץ ישראל, את צריכה לחשוב גם על עצמך ולהגשים את החלום שלך".
עמדתי לצד מיטת אימי, הבטתי בעיניה אבל הן לא אמרו לי דבר. לחצתי את ידה, אבל לא הרגשתי את לחיצתה בחזרה. רציתי את האישור שלה, שתגיד לי "לכי, מגיע לך". אבל היא לא דיברה. האם שתקת בגללי אמא?
נשקתי לה במצחה, הרטבתי אותה בדמעותיי וקיוויתי שאולי אחת מהן תפריע לה, תעיר אותה מתרדמתה. הפניתי לה את הגב, יצאתי מהבית עם תיק אחד ומעולם לא שבתי.


לבתי הבכורה קראתי על שמה, אבל מעולם לא סיפרתי לכם למה".
עמי רץ בחזרה לבית החולים כשהמכתב נמעך תחת כף ידו, הוא רצה לצעוק לה מהרחוב שהוא סולח, שמגיע לה סליחה. כבר במסדרון הוא הרגיש שזה מאוחר מדי. 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }