נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
18 לאוגוסט 2017
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-08-18 - 10:00

 אהבה ללא רישוי, חלק ב’

כל הזכויות שמורות

צילום אילוסטרציה 

בתום ימי הלחימה, כשהגיע דוד הביתה ראה את אשתו יושבת בכניסה, עיניה אדומות נפוחות ובפיה סיגריה דולקת, הוא התיישב לצידה, לקח שאכטה ושאל "מי זה?" בנו בכורו היה חייל והשתתף גם כן במלחמת יום הכיפורים, בני דודיו, אחיינים, שכנים ובעצם כל מכר שצימח שיער על פניו והיה כשיר ללחימה, יכול היה להיות הסיבה לכך שאשתו בוכה. לפתע חשב דוד שאולי איבד את בנו בכורו, הוא לא חשב עליו כמעט כל המלחמה, ההבנה שבנו מת אבל הוא לא הקדיש לו מספיק מחשבה ודאגה – כפי שהקדיש לאהובו הסודי - הכתה בו בחזה. "מי זה?!" תגידי לי עכשיו!" צעק על אשתו, "מי זה?!"

"אבא, זה יורם" אמר לפתע בכורו ששמע את הצעקות, החייל הצעיר עדיין לבש במדי צבא. דוד התנפל עליו, נישק אותו, חיבק חזק, "אתה חי, אתה חי, אתה חי" חזר ואמר דקות ארוכות, רק ביקש להישאר ברגע הזה. "צריך לנסוע להלוויה" אמרה אשתו ונכנסה פנימה. "להלוויה של מי? שאל דוד וצחק צחוק זהיר שלא היו לו שותפים. עברו עוד כמה רגעים עד שהבין, בלע רוק ושאל, "יורם?"

דוד הילך בין האבלים והשתדל לא לבכות, מות חברו היה קשה מנשוא אך הוא ידע שאסור לו להתפרק. הדרך היחידה עבורו להגן על הסוד שלהם היא להחזיק מעמד ולהתאבל כפי שחבר מתאבל, אבל בתוכו הרגיש כאלמנה שאיבדה את כל עולמה, התחשק לו לצרוח, להרביץ לעצמו, להפנות מבטו לשמיים ולקרוא בשם אהובו עד שייפול עייף וכנוע ויירדם. בשלושת הימים הראשונים הוא לא יצא ממיטתו למרות שאשתו ביקשה שיצטרף אליה לניחום האבלים. בלילות שתה ברנדי והריץ במוחו תמונות מרגעים קסומים ויפים שאסור היה להם לצלם ושיחזר זיכרונות שלא יכול היה לשתף עם נפש חיה. כשישב בבית האבלים, סביבו מרחפים כרוחות רפאים הסיפורים והמחמאות שחילקו למת, הרגיש הכי בודד בעולם. אתם לא באמת מכירים אותו, רצה לצרוח, אף לא אחד מכם אהב והכיר אותו באמת, כמוני.

בשבועות שהגיעו אחר כך הוא השתתף בשיחות, לעתים אפילו צחק צחוק אבלים כששמע סיפור על יורם מחבריו לעבודה, בתוכו סכיני געגוע קרעו את הבטן. ערב אחד ארז מזוודה וניגש לסלון, "לאן אתה נוסע?" שאלה אשתו מופתעת, דוד שיקר ואמר ש"עכשיו עם כל הבלאגן במשרד יש חוסר בכוח אדם ואני חייב לטוס לגרמניה לכמה ימים להשלים פערים". אשתו הביטה בו ארוכות, כשחלף כמעט נצח היא הסתובבה וחזרה לצפות בחדשות מבלי לומר מילה. "וואר יז מיסטר יורם?" שאל פקיד בית המלון המועדף על השניים במינכן, דוד ידע שזה יגיע והוא שלף תשובה מוכנה מראש. כשהגיע למעלית רץ אליו הפקיד, ביקש סליחה על שכמעט שכח והגיש לו מכתב שהשאירו עבורו בקבלה.

"ידעתי שתגיע לכאן" נכתב, "אני מודה שקשה לי להתמודד עם זה ולכן המתנתי שתברח לבית המלון שלכם, בו אתם נפגשים כבר שנים, אין לי אלא לכאוב על כך שאיבדת מישהו כל כך אהוב, לא קינאתי בו כשהיה בחיים כמו בשבועות האחרונים כי עכשיו אני מרגישה שאיבדתי אותך באמת." 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }