נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים
20 לספטמבר 2017
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-09-20 - 10:00

 קרב התפוזים הענק

כל הזכויות שמורות

ג’קי לבן

הגענו ל"עין התכלת", מחנה בריטי לשעבר, בואכה נתניה. התמקמנו באולם רחב בו נפרסו שורות שורות של מיטות, האחת צמודה לאחרת. באולם הענק היו בערך אלף ילדים שעלו כמוני מקפריסין עם האנייה "קדמה".


כמות הילדים היממה אותי, בליל של שפות, השתייכויות לתנועות נוער כאלה ואחרות, חלק שרים שירים בשפת עמם, חלק בעברית. לפתע נכנסים כמה נערים עם תפוזים בידיים, תפוזים!
מיד מתחילה צעדה אל עבר הפרדסים שהקיפו את המחנה, גם אני יצאתי וקטפתי כמו כולם כמות עצומה של תפוזים, פרי כתום זוהר שלא הכרתי קודם לכן, הסמל של הארץ החמה והפוריה אליה הגענו. בשלב מסוים כבר לא יכולנו לאכול יותר תפוזים, כולנו היינו מחויכים ומרוחים בטיפות כתומות זעירות סביב השפתיים.

לפתע, ללא הכנה מוקדמת תפוז אחד שובב התעופף מעליי ופגע באחורי ראשו של אחד הילדים היותר בוגרים במחנה, שקט סמיך שרר באולם, מישהו בלע חתיכת תפוז וכולנו שמענו את הפרי מחליק לו בגרון. הנער שנפגע מהתפוז הסתובב כשעל פניו חיוך מאוזן לאוזן, במקום לכעוס הוא תפס שני תפוזים וזרק אותם לצד השני של האולם, אפשר לומר שאז ניתן האות והחל קרב התפוזים הענק!


כאלף ילדים וילדות מטיחים תפוזים אלה באלה, קופצים ממיטה למיטה וצועקים בשלל שפות. קולות של צחוק ושמחה מתעופפים באוויר לצד התפוזים. לכמה רגעים הרגשתי שוב כמו ילד קטן, תחושה מוכרת אבל מעורפלת כמו מתוך חלום שנשכח. לא שכחתי את אחי ואמי שנותרו ברומניה, את החודשים הארוכים בהם שהיתי כילד-אסיר בן שתים-עשרה במחנה המעצר בקפריסין, חודשים בהם העברתי את הזמן בעיקר בחיפוש אחר מזון משביע. והיום בבוקר, מיד כשירדנו מהאנייה העלו אותי עם עוד עשרה ילדים לחלקו האחורי והמטלטל של רכב משוריין כלשהו. החלק הקדמי (הקבינה) היה חסום כמעט כולו בפח כשרק חריץ מפריד בינינו לבין הנהגים. בגלל שהתחוללה מלחמה באותו זמן, מקדימה ישבו שני נהגים, שגיבו האחד את השני. נסענו בדרך לא דרך כשלכל זמן הנסיעה ירו עלינו. דפיקות כדורי המתכת על המשוריין נשמעו לי כמו פצפוצי פופקורן ולא חשתי שום פחד, הרגשתי שאני ילד בוגר, שעברתי כבר הרבה דברים בחיים וקולות הכדורים המתפצחים בדפנות המשאית לא הרתיעו אותי.

תפוז שנחת לי על הראש החזיר אותי מארץ המחשבות לארץ החדשה הזאת, שבה ילדים צוחקים בקול רם, פתאום, בין אלפי תפוזים מעופפים, חיוכים של ילדים ונתזים של טיפות צהובות- כתומות זיהיתי דמות מוכרת ואז עוד אחת ועוד אחת. היו אלה יוסל’ה עציוני, בן דודי, גוסטב שפירא שכן קרוב מהעיירה, ושייע הלפרין, מכר, גם כן מהעיירה. הם קיבלו אותי בהרבה חום ואהבה ולא היה גבול לשמחתי. בפגישה המקרית איתם הם הצליחו למלא חור של בדידות איומה שנפער בתוכי. שוב הרגשתי שייך, מנוחם ועטוף תחושה שאליה כל כך התגעגעתי. בלילה ישנתי בניהם את שנת הלילה העמוקה והנינוחה ביותר שהייתה לי מאז עזבתי את הפנימייה.

עד היום, שבעים שנה אחרי אותו מקרה, אנו זוכרים ומכנים את הלילה הזה "ליל התפוזים".


-מתוך, "אשר זכרתי וסיפרתי", ספר זיכרונותיו של יהודה בלזר.

 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }