נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים
4 לאוקטובר 2017
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-10-04 - 10:00

 לצייר חיים טובים יותר ולקוות

כל הזכויות שמורות

 ציור: שרה חגי

אני יושבת על כיסא נמוך מאחורי הציורים שלי, אותם אני מוכרת פעמיים בשבוע בשוק נחלת בנימין בתל אביב, צופה אל הרחוב ומחייכת לעוברים ולשבים. גם לחסרי הבית וגם לעשירים אני מספקת את אותו החיוך, זו תל אביב יא חביבי וכאן כולם משוגעים או נורמאלים בלי קשר ללבוש שלהם.

זוג צעיר עובר ליד הדוכן, ילד בן שלוש צועד לפניהם כמתעלם מהפנים הזועפות של אבא שלו. הייתי בת גילו כשעלינו לישראל מטורקיה, כבר אז רציתי להיות ציירת, אבל הורי לא אהבו את הרעיון הזה. עוד יותר הם לא אהבו את הרעיון שהנערה שהפכתי להיות תתגייס לצבא – שהיה בעיניהם מתירני מדי. בכדי לרצות אותם התחתנתי בגיל צעיר ומהר מאוד הפכתי להיות עקרת בית המבשלת, מכבסת, מגהצת ומטפלת בשלושה ילדים קטנים ובעל. חיי הנישואין שלי היו בלתי נסבלים, האומנות היתה מפלטי והמכחול היה כמטה קסמים עבורי.

אני מביטה בילד הקטן שעיניו הגדולות בולעות את כמות הצבעים והפרטים בציורים שלפניו ולבי מתמלא באהבה כלפיו. מתחשק לי להתרומם וללחוש לו: "אל תיכנע! אל תיתן להם להרוג לך את החלומות" אבל איפה, בגילי המתקדם אני כבר לא מתרוממת כל כך מהר, בטח ובטח שלא מתכופפת להפחיד ילדים קטנים.
ממקום מושבי מאחורי הציורים שבמדרחוב אני צופה על העולם המוזר הזה, אותו אני מכנה: "תל אביב והאנשים שחולפים על פני". תאמינו לי שראיתי פה הכול: קבצני העיר המכובדים והמכובדים פחות, מאכילי יונים, עובדים חרוצים, אנשים אבודים, האנשים השקופים והצבעוניים שמתערבבים בצעידתם ויוצרים צבע מיוחד – כל הקלישאות שאפשר לדמיין מקבלות בציורים שלי משמעות חדשה.
בעבר את כל יגוני ותסכוליי העברתי לקנבס, על כן הציורים שלי היו סוריאליסטיים וקשים לעיכול, הרי הם שיקפו את מה שהתחולל בתוכי. אבל היו מי שכנראה אהבו את זה, הוזמנתי להשתתף בתערוכות, למכור את ציורי ואפילו קיבלתי פרס על כך. אני לא יודעת להגיד מה השתפר קודם, אם זה החיים שלי שבוקר אחד התעוררו עם חיוך או אם אלה הציורים שלי שהפכו לנאיבים ומאירי פנים והפכו גם את חיי לכאלה – זה גם לא משנה. אני מתרכזת בטוב, ביפה, בצבעוני ובעיר האהובה עליי על שלל המבנים המיוחדים שבה.

"בוא הולכים!" אומר האב לילד שהתעכב מול ציור אחד, צבעוני במיוחד. המתנתי רגע ועוד רגע, כמו צָיד המחכה שהחיה תיכנס לכוונת שלו, ננעלתי על הטרף החמוד עם עיניי וכשהקטנצ’יק הרים אליי את מבטו ונתפס במלכודת עיניי לבשתי את החיוך הכי טוב לב שלי, צדתי את תשומת ליבו ולחשתי: "תמשיך להסתכל תמיד".

האב הלך קדימה בביטחון מדומה וכשנמאס לו הסתובב לבדוק איפה בנו. הילד הפנה את גבו אליי, הניע את רגליו הקטנות והמבולבלות מעט, ולרגע אחד מבלי לעצור סובב אליי את מבטו וחייך. נמסתי.

עוד מעט אהיה בת שמונים, לא זכיתי להכרה ממסדית על ציורי בישראל, הם גם לא קנו לי בית או אוטו מפואר, אבל זכיתי להפוך את האומנות לדרך חיים, לצייר בסטודיו רוב השבוע ולצאת למדרחוב עם האומנות שלי פעמיים בשבוע, להתפרנס בכבוד ולשמוח מהמחשבה שהציורים שלי נגעו בליבם של אנשים – במיוחד של הילדים שבניינו ובתוכנו.


-סיפורה של שרה חגי, ציירת.

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה