נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
מופעים
פסטיבל "לילות אהבה בנמל קיסריה"
גפן מגזין המושבות > כללי > מורה טוב– מורה לחיים
2 לספטמבר 2016
מורה טוב– מורה לחיים
הניה, 2016-09-02 - 10:00

 מי מאתנו לא נושא בליבו לפחות מורה אחד שהצליח לגעת בנשמתו, ולהשאר שם לעולמים? מה היה מיוחד באותה/ו מורה? במה זכה/תה להיות כל כך משמעותי/ת? מה העניק לה/ו את התואר: "מורה לחיים"?

כל הזכויות שמורות

מבין עשרות המורים/מנחים/מרצים אותם אנחנו פוגשים במהלך שנות הלימוד שלנו, רק בודדים יזכו להיצרב בלבבות לעולמי עד. לפעמים בשל תחום הדעת עליו היה המורה מופקד, לעיתים בשל התייחסות מיוחדת שאותה זכינו לקבל ממנו, ויש פעמים שאמירה סתמית היא שעושה אותו ל"מורה לחיים". מורה לחיים הוא מורה שגם בשלבים מאוחרים של חיינו, נשמח לשוב ולהיזכר בו, לפגוש את אישיותו.
בשבילי המורה לחיים היתה המורה עליזה ורדי, אישה רזה וצנומה, לבושה תמיד בשמלות באורך השוק, הסוגרות על צוארה. שער בלונדיני קצר שמידי פעם זכה לליטוף אצבעותיה. היא היתה המחנכת שלי בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי (כיתות ו’-ז’-ח’).
באחד הימים כשהפעמון צלצל לסמן לנו את סיום ההפסקה הגדולה, עליתי במדרגות לכיתה שהיתה ממוקמת בקומה שלישית. המורה עליזה פסעה מאחורי מנהלת בקול שקט, שיחת עבודה עם סמינריסטית (פרח הוראה) שעשתה צעדים ראשונים במערכת החינוך, והיתה אמורה ללמד אותנו תנ"ך, בשעור הקרוב. רוב הזמן צפתה הסמינריסטית במורה עליזה. אחרי הכל היא באה ללמוד משהו מדרך ההוראה שלה, מן האופן שבו ניהלה את הכיתה, בשקט שבעזרתו הצליחה להשליט סדר בבני התשחורת שהיינו. תוך כדי העליה במדרגות הטיתי אוזן, במטרה להקשיב לשיחה ביניהן. "ואם אשאל שאלה ואף אחד לא יענה? שאלה הסמינריסטית, "אם אף אחד לא ידע את התשובה, מה אעשה?"
"אל תדאגי," הרגיעה אותה המורה עליזה, והוסיפה כמעט בלחישה: "תמיד את יכולה לפנות לזו עם החולצה האדומה".
נכנסנו לכיתה. מיהרתי להתיישב במקומי, הוצאתי ספר ומחברת, כשהתכופפתי אל הילקוט שהיה מונח על הריצפה, להוציא את הקלמר, הבחנתי לפתע בחולצה שלבשתי. היא היתה חולצה אדומה.
אינני זוכרת דבר מן התכנים שהמורה עליזה לימדה אותי, אבל אני זוכרת את ההרגשה שהיתה לי כשגיליתי שהיא סומכת עלי. כל כך סומכת, שאני, בת ה-13 אצליח "להושיע" סמינריסטית מקושי שהיא עלולה להגיע אליו.

יעקוב דניאל- נשוי, אבא ל-3 בנות, שחקן, מנהל תיאטרון פלייבק, דרמה תרפיסט ומורה לתיאטרון, תושב פרדס חנה.
הזיכרון שלי ממערכת החינוך מלווה בצער מצד אחד ובשמחה מצד שני. הייתי ילד באר שבעי שעד כיתה ט’ אף אחד מהמורים לא הבחין בו, אין ספק שזו עובדה מצערת על מערכת החינוך. ואז הגיעה אלינו המורה לאנגלית, ליליאן קרביס. היא היתה המורה הראשונה והיחידה שנתנה לי הרגשה שאני קיים כתלמיד, שהיא רואה אותי. למרות שזה היה לפני כ-30 שנה ליליאן היתה מורה אחרת מכל המורות שהכרנו עד אז. כזו שמצד אחד יכלה להתפקע מצחוק, כשמישהו הצחיק אותה, ומצד שני היא ידעה להיות אסרטיבית ולהעמיד לנו גבולות ברורים שעזרו לשמור על סדר ושקט בכיתה. מורה שמצאה דרך יצירתית ומקורית להוראה, בודאי בימים ההם כשדרך ההוראה העיקרית היתה באמצעות קריאה וכתיבה מספרים ומחברות. המורה ליליאן הבינה שצריך למצוא דרך מענינת להורות לנו שפה זרה. היא חילקה אותנו לזוגות. וכל זוג היה צריך לבחור כתבה מתוך הג’רוזלם פוסט, לקרא אותה, ולהקליט לקלטת שיחה המתנהלת בינינו על הכתבה, באנגלית כמובן. המורה ליליאן נהגה לקחת לביתה את הקלטות על מנת להאזין להן, ובשעור הבא היתה מזמינה את הזוג להציג את השיחה בפני כל הכיתה.
בשביל ילד כמוני, שבא משכונה ד, החלוקה לזוגות היתה הזדמנות ליצור קשר עם ילד שבא מעומר, ובנוסף היא נתנה מקום ליצירתיות שלי. היתה לי הזדמנות להופיע בפני כל הכיתה, להתחבר לתיאטרון, לגעת בתחום שהיה כל כך משמעותי בשבילי... ומי יודע... אולי היא קבעה לי את הכיוון...

לין חן, תושבת כרכור, מתורגמנית במקצועה, היום מטפלת בשני תינוקות.
עליתי לארץ במסגרת עליית הנוער היישר לפנימית "אלוני יצחק" יחד עם חברים ממקומות שונים בעולם. באלוני יצחק הפכנו לקבוצה. כל אחד מאיתנו דיבר בשפת אימו. אני דיברתי צרפתית, יונית ולטינית, שלמדנו בבית הספר. לא ידעתי אנגלית. בבית הספר פגשתי לראשונה את מר ווברן, המורה לאנגלית. הוא היה בשנות השלושים לחייו, גבוה מאד, על אפו הרכיב משקפיים, ונהג ללבוש מכנסיים רחבים המחוזקים לגופו בעזרת שלייקס. הוא היה מורה עם הרבה חוש הומור. כמעט לכל משפט שיצא מפיו היתה אמירה מתוחכמת. הוא מאד אהב להתבדח, מה שהכניס הרבה הנאה וצחוק לשעורים שלו. השעור התנהל רק באנגלית, ואנחנו, שרצינו להבין את הבדיחות שלו, עשינו מאמץ ללמוד. בנוסף הוא באמת האמין שכל אחד מאיתנו יכול להצליח. הוא נהג לומר לנו שוב ושוב: "אל תדאגו, יהיה בסדר." הוא הציב לעצמו מטרה שכולנו נדע אנגלית עד סוף י"ב. אין לי ספק שתחושת הבטחון שיהיה בסדר, יחד עם ההוראה הקלילה של מר ווברן הם שהניחו את היסודות לאנגלית הטובה שיש לי היום.
מורה נוסף שפתח בפני את הדלת לתרבות היהודית היה בני איזקסון, המורה לתושב"ע. הוא הגיע אלינו לאלוני יצחק מדרום אפריקה, שם שימש רב, והיה לנו המורה למשנה, ולפלפולי התלמוד. אדם בעל מוח חריף שלימד אותנו לחשוב. היה לו מאד חשוב שנבין את המשמעות שמאחורי ההלכה. הוא הקים את המקהלה באלוני יצחק וחשף אותנו ליופיה של המוסיקה הקלאסית.

מיכל אוסטרובסקי, תושבת קציר, מורה בתיכון של ביה"ס הדמוקרטי, "גבעול".
השאלה איזו דמות השפיעה עלי בשנים בהן הייתי בבית הספר הפתיעה אותי לא חשבתי על כך וזה די משונה כי אני מורה. וכשחשבתי על כך עלו במחשבה ובזכרון שלי שתי מורות הראשונה היא רותי קול שהייתה מחנכת שלי בכתות ה- ו. למדנו בבית ספר בקיבוץ רק ילדי עין חרוד נדמה לי שהיינו 14 ילדים בכיתה. רותי הגיעה מבאר שבע מכתות של 40 תלמידים עם סבלנות ללא גבול מצד אחד ויכולת להציב גבולות ודרישות מצד שני. אני חושבת שהשילוב בין אהבה סבלנות ודרישה ללמוד היא הדבר שנשאר אצלי בלב.
חוה רפן הייתה מחנכת שלי בשלוש שנים בהן היינו בתיכון. היא לימדה אותנו לשון. מקצוע שלא הבנתי בו דבר וכל השיעורים נשמעו לי סינית. לא הבחנתי בין משפט פשוט לפסוקית מקום ועוד שלל חוקים וכללים ויוצאים מן הכלל. חווה הייתה בעלת יכולת נדירה לא להתיאש ממני, והמשיכה בעקשנות ללמד ולא מדדה או שפטה אותי בהתאם ליכולותי או נכון יותר המחסור החמור ביכולת להבין את מבנה השפה... מה שאפיין אותה במיוחד הוא הקשר האישי הקרוב עם התלמידים. היה לה אומץ לשתף אותנו במחשבות שלה, ברגשות שלה וכל זה בתקופה שקרבה כזו בין מורים ותלמידים לא הייתה מקובלת.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מצלמים את המועצה הכי יפה בארץ!
מה״סוהו״ בניו יורק לזכרון יעקב
נשיאה חדשה לרוטרי בבנימינה

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }