נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > תאוצת הריצה
17 לנובמבר 2017
תאוצת הריצה
אליה גורן, 2017-11-17 - 10:00

הריצה מתקדמת עם השנים אל המקום הראשון ברשימת הפעילויות הגופניות הנפוצות בארץ. מאמנים מהאזור מספרים על הסיבות לכך, לדעתם, ועל הדרך שהובילה אותם לעסוק בה

כל הזכויות שמורות

מועדון רצי המושבות, צילום: שרית כהן חכם

אין זה סוד שענף הריצה תופס תאוצה רבה בשנים האחרונות בארץ ובעולם. נראה כי התופעה הפכה לדרך חיים של ממש בקרב מאות אלפים גם בישראל. קיימים אינספור מירוצים במקצים שונים. הסיבות לריצה שונות ומגוונות: שיפור הכושר הגופני, ירידה במשקל, הנאה ושמירה על בריאות הגוף והנפש ועוד. בדרך כלל מזג האויר בארץ נוח, מה שמאפשר לרצים רבים להתמיד באימונים לכל אורך השנה. אני מודה ומתוודה, גם אותי תפס חיידק הריצה ואינו משחרר כבר כמעט שנה... בחרתי לשוחח עם מספר מאמני ריצה מהאיזור על התופעה המתרחבת בארץ ועל פועליהם. כל אחד מנקודת מבטו, נסיונו וחוויותיו. שניים מהם חזרו עם חוויות ממרתון אמסטרדם שהתקיים לפני כשלושה שבועות. אין ספק שעולם הריצה הוא עולם מרתק! נראה כי מגיעים אליו לעתים באורח מקרה, או כתוצאה מסיטואציות בלתי צפויות, מאתגרות או רצון לחולל שינוי.

אחד הסיפורים המרגשים של אדם שהלך עם הלב ובנחישות, שייך לרון האואר, 58 מכרכור, מייסד "מועדון רצי המושבות": 

רון האואר, צילום: אליה גורן

את המועדון הקים רון בשנת 2009, כהגשמת חלום לחבר אנשים לאהבת הריצה, כפי שבעצמו נחשף אליה והתאהב בה בגיל 16. הריצה ליוותה אותו כתחביב לאורך שנים רבות. לצד תפקידו כמנהל כספים בחברות גדולות במשק, רץ את המרתון הראשון שלו בגיל 45, למרות בלט דיסק שהתגלה בגבו. "אשתי אמרה לי שזה בדיוק הזמן להתחיל להתאמן למרתון" מספר רון. כך, לאחר אימונים ונחישות רבה רץ רון את המרתון הראשון שלו ב -2005 בטבריה. רון השתלם בתחום הדרכת ההליכה והריצה למרחקים במכון וינגייט וכן למד אימון אישי ב"תות תקשורת ותוצאות", שילוב מנצח של כלים המאפשר ליווי מדוייק יותר של מתאמנים למיצוי הפוטנציאל האישי, ולהשגת מטרותיהם. לעתים הריצה היא רק אמצעי לאתגר את עצמנו, בתחומים שונים של החיים, והצבת יעדים בריצה דומה פעמים רבות להצבת יעדים בחיים.


"המועדון מאפשר לכל אחד להיות הוא, עם הרצונות, החששות והמגבלות שלו ועם זאת לבצע תכנית מאתגרת שתביא כל אחד ליעד הריאלי שהציב לעצמו", מסביר רון, אשר שב לפני כשבועיים מחוויה מרגשת ועוצמתית במרתון אמסטרדם, בו לקחו הוא ו - 69 ממתאמני המועדון, חלק במקצים השונים: 50 מתוכם רצו את המרתון המלא, 18 את חצי המרתון ואחד רץ מסלול של 8 ק"מ. ל 32 מן המתאמנים היה זה זה המרתון הראשון ול – 9 מתאמנים היה זה חצי המרתון הראשון. מרתון אמסטרדם היה הישג מוצלח במיוחד ונקודת ציון חשובה עבור רון עצמו לאחר התקף לב שעבר לפני כשנה וחצי. עינת האואר, אשתו, שותפה לניהול האדמיניסטרטיבי והלוגיסטי של המועדון סיימה אף היא את המרתון הראשון שלה באמסטרדם. "אני שמח לומר שכל המתאמנים סיימו את המקצה, בכל המקצים היו הישגים נאים וחלק מן המתאמנים אף שיפרו שיאים אישיים".


המסר של רון לעולם הרצים הוא שכל אחד יכול. בארץ התפתחה תופעת הריצה במהירות רבה, "זהו סוג ספורט שבאמת כל אחד יכול, ניתן לביצוע בכל שעה, בכל מקום, והוא ספורט זמין וזול יחסית. בנוסף, אין כנראה תחום שבו רץ יכול לזנק במרוץ יחד עם הטובים בעולם באותו מרוץ". מועדון הריצה "רצי המושבות" מכיל קרוב ל 300 מתאמנים מתמידים, ומעבר לאימונים הקבועים הוא מהווה גם מעין מסגרת חברתית ו"משפחה". בנוסף, דואג המועדון לארח מעת לעת מרצים מקצועיים, מהטובים בתחום. "אין זה עניין של מה בכך להגיע לאימונים שלוש - ארבע פעמים בשבוע, לכן אני משתדל גם לגוון במסלולים ולאפשר תוואי שטח רחבים ככל הניתן" מסביר רון. ברמה האישית הוא מתאר את משפחתו היקרה והמגובשת – אשתו ושני ילדיו, כהגשמת חלומו העיקרי. בכוונת רון ועינת להרחיב בהמשך את המועדון לפריסה ארצית.

השילוב המיוחד של עבודה סוציאלית, עבודה עם אוכלוסייות מיוחדות ואימוני ריצה סייע לפראוקה עינב (43, זכרון יעקב), מנהלת קבוצת "Run 4 Fun Zichron", להתחבר אל מתאמניה ממקום רגיש ושונה.

פראוקה עינב. צילום: ג’נין גולן 

פראוקה נולדה בדרום הולנד להורים קתולים, למדה עבודה סוציאלית בהולנד ועסקה בכך עד לפני שלוש שנים. "המקצוע היה נוכח מאוד במשפחה, אבא שלי ניהל את הפנימיות בצפון הולנד ואני התחנכתי וגרתי מגיל צעיר עם אחים מאומצים בבית". היא עברה גיור בשנת 1999 עלתה ארצה ונישאה לטל. היא מתארת איך כבר לפני כעשר שנים בהולנד, ריצה היתה אורח חיים גם עבורה ואז עוד לא התפתחו קבוצות רבות כמו היום. " הדבר תופס פתאום תאוצה רבה משום שזהו ספורט נוח ולא דורש משאבים כלכליים רבים".

בארץ עבדה עם נפגעי נפש מבוגרים בהוסטלים. פעמים רבות הדרך היחידה לתקשר עם נפגעי הנפש היתה באמצעות יציאה לטבע וטיולים. "החלום שלי היה לעבוד ולרוץ עם נפגעי נפש", היא אומרת. אז פנתה גם ללימודי אימון ריצה בקמפוס "שיאים" ואימון פונקציונלי לכבדי משקל. מרגע זה היה זה אך טבעי עבורה לשלב את אהבתה לריצה ולהקים בהוסטלים קבוצת הליכה וריצה. קבוצות הריצה שלה ”Run 4 fun Zichron” כוונו בתחילה למבוגרים, כאשר לאחר מכן עלתה דרישה לקבוצות לילדים – מגיל גן חובה עד נוער. בקרוב היא מתכוונת להגשים את חלומה ולפתוח קבוצת כושר בהוסטל באור עקיבא, בהתנדבות לחלוטין, קבוצה המיועדת לנפגעי נפש ותלווה במתאמנים נוספים שלה אשר ירוצו עם הקבוצה. פראוקה אף תכשיר את הקבוצה להשתתפות במירוצים.

קבוצת הריצה של פראוקה עינב במרוץ אייל. צילום שפרה דגני 2017

"השילוב שלי כעובדת סוציאלית בהכשרתי ומאמנת ריצה הוא מושלם עבורי. אני יכולה להיות תומכת ומכילה במובנים פסיכולוגיים רבים, רק שכאן אני עובדת עם אנשים בריאים נורמטיביים. העשייה שלי היא עבורי אושר גדול." בנה הבכור, יונתן בן ה 16 משמש עוזר מאמן בקבוצות הילדים. כמאמנת מתארת פראוקה את העובדה שהיא אינה תחרותית, מטרתה היום היא להביא מתאמנים לקו הזינוק בחיוך ובהנאה, וללא הלחץ הנוצר מתחושת התחרות. יש כמובן מקום למי שמעוניין להגיע ליעדים ספציפיים, אולם המטרה העיקרית היא הנאה ולא תחרותיות. "הריצה מסייעת למצב הרוח הכללי, והנושא החברתי תורם לגיבוש, מה שמחזק מאוד את הקבוצה. חשוב לי להכיר את המתאמנים שלי באופן אישי וקרוב. בכל אימון אני מתרגשת לראות את החיבורים שנוצרו"

בייחוד מרגשים אותה הילדים, המרגישים נוח לשתף אותה בדברים אישיים ואף לתקן אותה בשפה העברית, "זה חלק מהחיבור שלי אליהם". פראוקה שמחה תספר כי היא "חיה את החלום מתוך התרגשות והנאה". היעד הבא שלה הוא לקיים שיתופי פעולה עם הוסטלים נוספים וללוות פגועי נפש באימוני ריצה בשיתוף המתאמנים שלה ולהביאם להשתתף במירוצים בארץ.

 

התרחבות תחום הריצה באזורנו הביא אף לרעיונות יצירתיים במיוחד, על ידי חוג חודשי המהווה תכנית סדורה ומותאמת לרצים מתחילים, כפי שסיפרו לי יחיעם וולף ואורלי סבאג מ"קאנטרי זכרון יעקב".

חוג הריצה בקאנטרי נפתח במרץ 2013 כחלק מהתכנית למנויי הקאנטרי. מרכז את החוג יחיעם וולף, מאמן ריצה העוסק בתחום הכושר מעל 20 שנה, מוסמך כמאמן כושר גופני וחדרי כושר, תנועה למבוגרים וקשישים, אימון קטינים ומתבגרים, אימון אישי וניהול מועדוני בריאות וכושר. "לאור התפתחות התחום והענף בארץ ובאזורנו, עלתה דרישה לקבוצות הריצה ונפתח החוג. התכנית נקראת "מ 0 ל 10", אשר משמעותה להגיע מ- 0 ק"מ ל 10 ק"מ ריצה. כל הריצות מתנהלות מחוץ למועדון ובשעות הבוקר. לאחר כשנה ולאור שביעות הרצון והעלייה בדרישה הוקם חוג נוסף, ברמות כושר שונות. התכנית נקבעה על ידי יחיעם בשיתוף מאמן נוסף, כפיר איסק.


קבוצת הריצה של קאנטרי זכרון על רקע בקעת אלונה צילום יחיעם וולף

היום מוביל יחיעם את החוג יחד עם אורלי סבאג, מאמנת ריצה ומדריכת חוגי כושר לנוער. בחוג משתתפים כ 12 מתאמנים. המסר העיקרי שלהם הוא שעם מעט כוח רצון ומוטיבציה, כל אחד יכול. יחיעם ממליץ למתחילים לרוץ להתייעץ תחילה עם בעל מקצוע, ולבנות תכנית מותאמת אישית במסגרת קבוצתית או עצמאית. אורלי מציינת את יתרונות הקבוצה: "מחוייבות ומסגרת קבוצתית מאפשרת למתאמנים להתמיד וזו מהווה אף מסגרת חברתית ומגבשת". שניהם מסבירים כי התחום תפס תאוצה רבה בשנים האחרונות בהיותו הפעילות הזולה, הזמינה והנגישה ביותר, ניתן לביצוע בכל תנאי בהתחשב בכושר האישי, תחום המהווה סמל בריאות לכל דבר. "אם עד לפני כחמש שנים היו בארץ חמישה מרתונים בלבד, הרי שהיום יש אינספור מרוצים בכל יום ובמקצים שונים" מסביר יחיעם. הוא אף מציין את העובדה כי יכולותיהם הגופניות של הרצים הולכות וגדלות, והם כפי הנראה חשים צורך להביא את הגוף לקצה באמצעות השתתפות בריצות אולטרה, טריאתלון, איש ברזל ועוד, שכידוע דורשים מאמץ גופני ניכר.

משחר ילדותו עסק יחיעם בספורט והחליט להפוך את התחביב לתחום העיסוק העיקרי שלו. אורלי, לאחר עשרים וחמש שנות שירות בצה"ל בתחום אלקטרוניקה ומחשבים,החליטה להפוך את התחביב הבריא שלה למקצוע. "אני רצה עם הקבוצות בחוג ונהנית מאוד מהחיבורים עם האנשים, זאת פעילות לנפש ולנשמה עבורי".

עוד מסבירה אורלי כי כל מי שרץ זקוק לחיזוק נוסף של השרירים בצורות שונות – שרירי ליבה, גמישות, כוח וטכניקה ולכן בחוג הריצה עובדים המתאמנים גם על חיזוק השרירים למניעת פציעות, טכניקת ריצה, תזונה ועוד. יחיעם ממליץ בכל פה "להכיר את ארץ ישראל דרך הרגליים, שהרי ישנם מקומות רבים שלא הייתי מכיר אם לא הייתי רץ במסגרת אימונים או מירוצים שונים".

אהבת ילדות גדולה לריצה, שהתפתחה עם השנים והפכה למקצוע של ממש, הביאה את זיו באום, 41 מזכרון יעקב לפתוח קבוצת ריצה ייחודית באזורנו. הנקראת "יצאנו לרוץ עם זיו באום".

זיו באום מרתון אמסטרדם1  צילום: marathon amsterdam photos

זיו רץ עוד משחר ילדותו ואף השתתף בכל תחרויות האתלטיקה בבית הספר התיכון. בתקופת הצבא בה שרת בחיל הים היה רץ בזמנו החופשי. הוא זוכר היטב את המרוץ הראשון שלו, ב 10.10.2010 מרוץ לילה בתל אביב, מרוץ מושקע, באוירה תל אביבית חגיגית. מאז השתתף במירוצים רבים בארץ.

בשנתיים האחרונות רץ זיו עם חבריו ביער עופר בקבוצה הקרויה "רצי יום שני - שני שובבני", שהוקמה על ידי אודי בן יעקב. הקבוצה מורכבת מרצים האוהבים לרוץ בטבע, במסלולים משתנים, ותוואי שטח מאתגרים.

משהחליט להפוך את התחביב למקצוע, הוסמך על ידי בית הספר למקצועות הספורט כמאמן ריצות ארוכות. בנוסף, לזיו תואר ראשון במנהל עסקים ותואר שני בשיווק. לצד עיסוקו בתחום המכירות הוא מנהל בשנה האחרונה את קבוצת "יצאנו לרוץ עם זיו באום", קבוצת ריצה הפועלת בזכרון. הקבוצה כיום מונה נשים בלבד, רובן אמהות שיש להן היכרות מוקדמת האחת עם השנייה. מטרת הקבוצה היא להתמיד באימונים ובפעילות כפעמיים עד שלוש בשבוע. מספרת יעל סער, שרצה בקבוצה מיום פתיחתה: "זיו הוא מקצוען, אנושי, איש של אנשים, משרה אווירה טובה ונעימה, נותן מוטיבציה, גם מעבר לאימונים הוא מייעץ, קשוב ומעודד. חוויה להיות באימונים שלו".
"אני נהנה לראות אנשים שמשנים את אורח החיים שלהם" מסביר זיו, "עבורי זו הנאה גדולה, לראות מתאמנים שלי מצליחים ומשיגים את היעדים שלהם, זוהי תחושה מצוינת של הישג". זיו נהנה לאמן ולכוון ולעזור למתאמנים לבחור אורח חיים ספורטיבי ובריא. ברוב המקרים מדובר באנשים שפעמים רבות לא היו פעילים כלל אלמלא היתה מתגבשת הקבוצה.

קבוצת יצאנו לרוץ עם זיו באום. צילום עצמי

נחישות היא שם המשחק, בימים שאין אימונים, הרצות פועלת על פי התכנית ומדווחת ביצוע למאמן! בכל אימון משולבת עבודה על כוח וגמישות, באמצעות שימוש באביזרים שונים. זיו מתכנן לשלב קבוצות ריצה ואימון במקומות עבודה. כמו כן, זיהה זיו לאחרונה את הצורך באימון אתלטיקה קלה לילדים ובקרוב הוא מתכנן לאמן בתחום זה ילדים מגיל 10 ומעלה, על מנת שיוכלו להשתפר ולאמץ אורח חיים ספורטיבי.

לפני כשלושה שבועות חזר זיו ממרתון אמסטרדם, חוויה שעליה הוא מספר בהתרגשות רבה: "זהו מרתון שרציתי להשתתף בו לאחר שנים של ריצות קצרות יותר. לאחר ארבעה חודשי אימונים קשים, בשעות לא שגרתיות, התגברות על פציעות ושינויי תזונה הייתי מוכן לאתגר." מרתון הוא בהחלט פסגת הרצים וכך חש בעצמו, כשדגל ישראל בידו, חצה את קו הסיום של 42.2 ק"מ, בזמן של 3.15 שעות. סיום מרגש ללא ספק!

ובנימה אישית יותר, אני שמחה וגאה לספר ששבתי בעצמי מהמרתון הראשון שלי באמסטרדם, זו היתה בהחלט חווית חיים עבורי. אין ספק שהתופעה הולכת ומתרחבת באזורנו. ובעוד מזג האויר מתחיל להתקרר, נראה כי ריצה יכולה להוות פתרון לא רע...
 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה