נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע "ויגש"
22 לדצמבר 2017
פרשת השבוע "ויגש"
אסתר פינס, 2017-12-22 - 10:00

 בראשית (פרק מד-מז)

כל הזכויות שמורות

 יוסף מתוודע לאחיו, ציור של פטר פון קורנליוס (1816/7), ויקיפדיה

הפרשה הקודמת מתארת את יעקב הממאן לשלוח את בנימין עם אחיו למצרים. בסוף מכניעה מצוקת הרעב המאיימת על המשפחה, ויעקב נעתר לבקשתו של יהודה הנוטל אחריות לשלום בנימין, ובלב כבד מפקידו בידיו. לפני צאתם יעקב מצייד את בניו, "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם."

זימרת הארץ = הניגון של ארץ ישראל. יעקב חשש שבניו יסתנוורו מהשפע שיש במצרים, יישארו במצרים ויזרעו את זרעי הגלות. אך משנטלו עמהם - במצוות אביהם – את הניגון לא יוכלו להתעלם מניגוניה של ארץ ישראל וישובו ארצה.
ניגוניה של ארץ ישראל השפיעו בכל הדורות על הקשר והדבקות לארץ ישראל.

פרשת "ויגש"- יוסף התרגש למראה בנימין אחיו, אך המשיך לייסר את אחיו. וכדי שבנימין ישאר אצלו, הטמין בחפציו את הגביע. כשראה שאחיו חזרו עם בנימין, מפני שלא היו מוכנים להשאירו לבד, התרגש למראה אחוות האחים שהוא לא זכה בה.

ואז, "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה. אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח .וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ. וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו. וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו: וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת."

יהודה באומץ לב ובתחנון ניגש אל יוסף ופתח בנאום הפורט על הרגשות. מדובר בנאום הארוך והמרשים ביותר בספר בראשית. יהודה עומד מתוך אחריות ומספר בלב נרגש (מודל להערצה) את כל קורות המשפחה ומציין באמונה, ובאהבה את כאבו וצערו של אביהם מאז שהבן האחד מת ובנימין נותר הבן היחיד מהאישה שאביהם אהב, לכן יעקב לא יוכל לעמוד באסון נוסף.

יוסף מקשיב בלב נרגש ויהודה ממשיך: אם בנימין לא יחזור אתם אביהם ימות מצער.

כי, "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי. וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה. .ולְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה .ְועַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ. וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן-שְׁאֹלָה. כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים."

אני קוראת וליבי מתכווץ! לראשונה יוסף שומע שאביו מאמין שחיה טרפה אותו! עיניו הרואות את אחיו הרועדים ואוזניו הקשובות ליהודה שנתן לו להבין (מבלי לדעת שיוסף הוא העומד לפניהם) שהם מקבלים בהבנה שאביהם אהבו יותר מהם מפני שהוא הבן של רחל האישה האהובה.

יהודה מתגלה במלוא גדולתו כשביקש להיכלא במקום בנימין: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו".


אני רואה בדמיוני את יוסף עומד בלב נרגש, מקשיב ליהודה ורואה איך רגשות האשמה מייסרים אותו.
בעודו מקשיב וחומל, שנות ילדותו חלפו לנגד עיניו כמו בסרט נע, צפה בהתנהלותו, הגיע להבנה ולהכרה שהייתה לו תרומה לא מבוטלת בשנאת האחים כלפיו, נכון שאביו אהבו יותר מאחיו, ואף עשה לו כתונת פסים -אפליה- מנקרת עיניים, אבל ברגע שהרגיש מיוחד, דבק בו חטא היוהרה וכנער יהיר הוסיף קיסם למדורת הקנאה, רץ לאביו הלשין עליהם והוציא דיבתם רעה. בנוסף, מתוך יהירות שיתף אותם בחלומותיו המנבאים שהוא ישלוט עליהם, כך התעצמה שנאתם! זממו להורגו, והשליכוהו לבור. וכשאחיו הגיעו למצרים לקנות אוכל נזכר בחלומותיו והתעלל בהם.
ההכרה בחלקו באשמה גרמה לו להרגיש את הכרת הטוב באחים, שהשתוקק לקרבתם, ובנימין זכה בה בענווה וביושר לבב.

התורה בכל פרשה מזהירה אותנו מחטא היוהרה המובילה לעבודת אלילים, ולשנאת אחים-חינם הפורמת את הרקמה האנושית המחברת אותנו כמשפחה וכעם – חורבן הבית!

יוסף נשבר! יהודה הצליח להמיס את ליבו,"וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה."
בבכי קורע לב שאל: "העוד אבי חי" והרי יהודה הזכיר בנאומו מספר פעמים שהאבא חי, אבל יוסף בכה על גורל משפחתו, מרוב צער וגעגועים רצה לשמוע שוב שאביו עודנו בחיים. "וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו."

האחים מפחד שתקו. יוסף בלב עצוב, נרגש וחומל נאלץ להרבות בהסברים כדי שאחיו יאמינו שאין בליבו כעס עליהם, ויסכימו לחבקו. יוסף ובנימין התחבקו ובכו. כשהאחים יצאו מההלם, ניגשו ליוסף התנשקו ובכו. הרגש האוהב של יוסף לאחיו ולאביו חזק יותר מכל תפקיד ומכול הון שבעולם.

לבקשתו, האחים יצאו למסע עמוסים בכל טוב כדי להביא את הבשורה הטובה ליעקב אביהם. יעקב ובניו ירדו למצרים. שוב התרגשות ובכי של שמחה גדולה כשיעקב פגש את יוסף הבן האהוב, המשפחה התאחדה!
ראשיתה של גלות.

מהפרשה למדתי, שעלינו לדעת להתקרב לעצמנו, לראות הטעויות שלנו, האגו והכעס המיותר שלנו, ומתוך ענווה נצמיח את עצמנו לראות את האחר בעין חומלת ומכבדת, כך נבנה את האחדות שהיא מהות קיומנו כמשפחה וכעם.

אסיים משירה של רחל שפירא


השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו.
אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים
והאירה באור חדש את פצעינו הגלויים,
לאט לאט למדנו שוב להבחין
בכח המופלא של החיים.


שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }