נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים
29 לדצמבר 2017
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים
גלבוע דקר, 2017-12-29 - 10:00

 שקיעה אחרונה

כל הזכויות שמורות

 איור: ג’ק לבן

אשר בן השמונים נכנס כבכל יום שישי בבוקר לחומסיה האהובה עליו ועל תרצה אשתו בפרדס חנה. כשהמלצריות החביבות הבחינו בו הן הפסיקו לרקוד ולשיר, הנמיכו את המוזיקה למינימום, הצניעו חיוכים.
"מה להביא לך הבוקר אשר?" שאלה אחת מהן, "כרגיל?" "האמת היא שאני לא יודע מה להזמין" אמר לה בגרון חנוק, "אף פעם לא אכלתי פה לבד".

אשר הביט במפה העבה שכיסתה את השולחן הקבוע שלו ושל תרצה, הוא תהה אם כעת עליו למצוא מקום אחר לשבת בו, אולי אחד מהשולחנות הקטנים הפינתיים. תרצה בחרה במקום הישיבה הזה. "הנה אשר, אתה שב פה ואני אשב לידך" אמרה והתיישבה קרוב לחלון, קרני שמש חורפית של שעת בוקר חיממו אותה ולא פגעו באשר,שהעדיף את הצל.

תרצה מתה בבית בגיל שמונים ושש. בערב ישבה עם אשר במרפסת ביתם, "שקיעה אחרונה" אמרה לו. "את בטוחה שזה מה שאת רוצה תות שלי?" שאל אותה, מזמן כבר הפסיק לנסות ולשכנע. "כן אשר, אני בטוחה. כל כך כואב לי שאני כבר לא מרגישה כלום, רק את האהבה שלך יש לי היום, הילדים אינם והזיכרונות שלי עוזבים אותי זה אחר זה. אתה יודע, לא מזמן מישהי שאלה אותי בקופת חולים מתי התחתנתי, ניסיתי להגיד לה אבל לא זכרתי!" אמרה תרצה, כאילו מאשימה את עצמה. "זכרתי שזה היה בסתיו כמובן, ושזה היה על שפת הכינרת בבית של הדוד שלך, שהחברים הגיעו מכל הארץ לעשות איתנו שבת ולשמוח בשמחתנו, אבל לא זכרתי מתי."


"מה זה משנה מתי?" התעצבן אשר למרות שניסה להסתיר זאת, "מה זה משנה מתי!?"
"בטח שזה משנה אשר, זה משנה הכול! אם אני לא זוכרת מתי התחתנתי אז עוד מעט אשכח גם מתי מת לי הילד, והכי גרוע זה שאני אתבלבל ואחשוב שהוא חי." שתיקה עמדה בין בני הזוג, חמישים שנה חלפו מאז שהבן שלהם מת ובכל פעם שהזכירו אותו שתקו כמה דקות. לא במתכוון, הרגל של חמישים שנה.

השתיקה נמשכה יותר מהרגיל, המחשבות על הבן, העצב, הניסיון לדמיין אותו לא בן שש-עשרה, זה לקח להם זמן ותרצה הרגישה שזה מגרד עוד קצת מהנשמה שלה בכל פעם. "הכי מפחיד אותי זה שאני אחשוב שהוא חי, שאחכה לו שיחזור מהתיכון, שאתחיל לבשל מג’דרה, אחשב מתי הוא יורד מהאוטובוס וכמה זמן ייקח לו לצעוד הביתה. לא אוכל להתמודד שוב פעם עם האבדן שלו, זה הכי מפחיד אותי" שבה והדגישה.

בידיים רועדות הגישה המלצרית קערת חומוס גדולה, עם פול בצד, תוספת שמן זית ושתי כוסות מים קרים, בדיוק כפי שאשר ותרצה היו מזמינים בכל יום שישי במשך עשור לפחות. "אנחנו נשב איתך אם תרצה" אמרו שתי מלצריות הוותיקות.
אבל אשר כבר לא היה מרוכז, הוא חזר והריץ במוחו את שיחתו האחרונה עם תרצה.

"שקיעה אחרונה?" שאל אשר ודפק על השולחן שבמרפסת. דמעות נקוו בעיניו.
"אתה סולח לי?" שאלה.
"אני אוהב אותך" ענה.

 

 



 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }