נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע -"בא"
19 לינואר 2018
פרשת השבוע -"בא"
אסתר פינס, 2018-01-19 - 10:00

 שמות פרק י-יג

כל הזכויות שמורות

 דם על המשקוף (הדם היה בתוך הבית מבפנים ולא מבחוץ (ויקיפדיה).

הפרשה הקודמת מתארת את העמידה העיקשת של פרעה, שלמרות שבע המכות הקשות והנזק שנגרם לארצו ולעמו העולה על הרווח שיש לו מעבדות החינם של בני ישראל, המשיך להקשיח את ליבו.

האגו והלב הסגור של פרעה אטמו את אוזניו מלהקשיב וחשכו עיניו מראות את ההרס של ארצו ואת הסבל של בני עמו. כעיוור צעד ללא מעצורים לקראת מפלתו.

פרשת "בא" היא פרשת יציאת בני ישראל ממצרים מעבדות לחירות.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה: כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ,........וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.

בפרשה מופיעות שלוש המכות האחרונות. ארבה, חושך ומכת בכורות. במכות אלו ה’ מכביד את לב פרעה. ה’ מתערב בבחירה החופשית שנתן לכל אדם ואדם. התערבותו באה לעורר את בני ישראל כדי שיכירו בה’ מצילם.

לא זאת בלבד אלא עלינו להקפיד ולספר מאב לבן כך מדור לדור, על יציאת מצרים מעבדות לחירות. זאת למעשה הליבה של שמירת הזהות.

בני ישראל בלב סגור וממורמר לא נוכחים ברוחם להקשיב, הם לא מעוניינים להשתחרר מעול העבדות ולא מוכנים לעזוב את מצרים, הם מרגישים חלק מהעם המצרי ומתרבותו שנטמעה בהם. לכן אינם מרגישים שייכות ולא זהות לתרבותם. ללא שייכות וזהות אין חירות!!

מכת החושך באה לפני מכת בכורות. לא מדובר בחושך רגיל אלא באפלה מוחלטת. כיוון שהמצרים חטאו כאשר מתוך שנאה יוקדת איבדו צלם אנוש ושיעבדו את בני ישראל באכזריות ולא התעוררו לראות איך שנאתם הפכה מפלצתית.
בארצם מתרחשת עבדות אכזרית, ניצול ודיכוי של עם אחר שהתיישב בתום לב בארצם. כפי שלא התבוננו איש באחיו ולקחו אחריות על מעשיהם הנפשע. כ
ך כעת באפלה המוחלטת אינם מסוגלים לראות איש את רעהו. היו כסומים בארובה.

"וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם." בו בזמן שהמצרים היו שרויים באפלה לבני ישראל היה אור. האור נבע מאחדותם, ונבע ממנהיגותו הענווה, הנאמנה של משה שהקרין על העם והבעיר בליבם הממורמר זיק של תקווה.

כל פעם שאני קוראת על מכת בכורות ליבי נחמץ. ההתראה על מכת בכורות לא באה בהפתעה. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה.... גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזּהֶ."
בני ישראל לא רצו להשתחרר ממצרים. אחרי שפרעה גירש אותם, מחוסר ברירה הם עזבו, אך ליבם נישאר במצרים. לכן הם יסתובבו ארבעים שנה במדבר ולא יכנסו לארץ, רק הדור השני מתוך תחושת שייכות ושליחות ייכנס לארץ ישראל.

עם ישראל לדורותיו בכל אלפיים שנות גלות לא חשבו להעלות לארץ מרצונם החופשי, מתי מעט עשו זאת אך רוב רובו היה מוכן לסבול את הרדיפות, העינויים, האינקוויזיציה להמרת דתנו, הפוגרומים, ואחרי השואה הנוראה חבולים ומוכים, נהרו אל הארץ מכל העולם.

בדיוק כפי שניבא ישעיהו הנביא שהעם ישוב לארצו משתי סיבות:
"מי-אלה, כעב תעופנה = רוחות רעות, שואה נוראה, החזירה אותנו לנחלת אבות.
וכיונים, אל ארובותיהם...." (ישעיהו ס’) = מתי מעט עלו לארץ חלוצים מתוך שייכות ותודעת שליחות, זהות לאומית הבוערת כאש בעצמותיהם. כיונים אל ארובותיהם.

הנה עוד בטרם בני ישראל השתחררו מעול העבדות קיבלו חבילת מצוות, לוח עברי. "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, ....... הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."

"החודש הזה לכם" הוא המפתח לקביעת המועדים שניתנו בידי ישראל. השנה העברית מתחילה מיציאת מצרים. חג פסח הוא המועד הראשון.

לפני מכת בכורות בני ישראל נצטוו למרוח דם על המשקוף ולא לצאת מפתח ביתם.
"וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף."

השאלה המתבקשת: למה ה’ צריך את הדם על המשקוף, הוא לא יידע להבדיל בין בית ישראל לבין המצרים?

ה’ לא צריך סימנים ובטח לא את הדם. אולם מריחת הדם על המשקוף (= מזוזות) מסמלת את הזהות ואת השייכות לעם ישראל לתרבותו ולמורשתו ומי שלא יעשה זאת כנראה שאינו מעוניין להיות חלק מהתרבות המפוארת הזאת. אין חירות ללא שייכות וזהות.

המצווה הראשונה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר ......"
"והגדת לבנך" המטרה היא הזיכרון לא לשכוח מאין באנו. זאת למעשה הליבה של שמירת הזהות, המורשת ועצם התהוותנו כני חורין לעם ישראל, עם שפה משלו, תרבות, ערכים, חוקים ומשפטים. מהאירוע המכונן הזה באה השיבה לארץ ישראל.

מהפרשה למדתי, שהחופש הוא בתוכי בהרגשה שלי.
אני יכולה לנוח כל היום ולהרגיש עייפות וריקנות. ומאידך ארגיש בת חורין דווקא כשאני לוקחת אחריות לבית למשפחה ובזמרת הלב אתנהל מתוך הכרת הטוב שתבוא לידי ביטוי בהקשבה נקייה, ובהודיה על כל היש כי שום דבר אינו מובן מאליו.

אסיים משירה של לאה גולדברג

שירי סוף הדרך
צובעה השקיעה שיבתו בפז ואדום
הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב
ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת:
התזכור מה יפתה, מה קשתה
מה ארוכה הדרך?

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }