נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - החייל שלא מת לעולם
19 לינואר 2018
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - החייל שלא מת לעולם
גלבוע דקר, 2018-01-19 - 10:00

 החייל שלא מת לעולם

כל הזכויות שמורות

איור: ג’ק לבן 

הייתי ילד כשדוד שלי מוטי לא שב ממלחמת יום כיפור. עד אז הוא היה הדוד הגיבור הפרטי שלי, ורק שלי. הוא היה החזק שבאדם, כשביקשתי היה מיישר את ידו וקורא לי להיתלות עליה. "עכשיו!" הייתי צועק והוא היה מרים את היד גבוה, כשרגליי נפרדו מהקרקע מוטי היה מסתובב ואני הייתי צורח מאושר ומפחד ומגאווה, שהאדם הכי חזק בעולם הוא דוד שלי.
לעתים היינו משווים כפות ידיים, הכף העלובה והקטנה שלי בתוך כף היד העצומה שלו. החלום שלי היה להיות גדול וחזק כמו מוטי. "היד הזאת צריכה ללכת עכשיו" הוא אמר לי ומאז לא ראיתי אותו יותר.

טיל פגע בטנק עליו פיקד, אבל הוא לא מת, פשוט לא מצאו אותו. היום כבר יש לי ילדים משלי, והם חושבים שאני החזק באדם, אבל עדיין אני חושב לפעמים שמוטי שלי לא מת.

אחרי המלחמה מישהו ראה את מוטי צועד בחוף הים, כמו רוח חורפית נישאה השמועה והגיעה עד אלינו, צוננת, קרה ומכאיבה בעצמות. "ראו את מוטי מסתובב ליד הכיכר!" מישהו צעק כמה חודשים אחר כך, והמחשבות על מוטי שלי שמסתובב בלילות הדירה שינה מעיני.
לא הבנתי למה הוא לא חוזר הביתה, היה לי ברור שהוא לא מפחד כי מוטי לא פחד מעולם והסיבה לכך שהוא מסרב לחזור לא היתה ברורה לי. כ
ולם קראו לו "גיבור" וסיפרו איך הוא סרב לעזוב את הטנק שלו, איך במלחמת ששת הימים הוא חילץ את כל החברים שלו מהטנק אחרי שטיל פגע בהם.
"הם היו פשוט המומים" אמר הדוד יעקב והדגים כיצד מָשָׁה אותם מוטי מהטנק והניח אותם על האדמה, תוך כדי שהוא ממשיך לספר: "ה’שרמן’ שלהם עלה בלהבות, מוטי הסתכל סביבו וראה שכולם בהלם, היה חם כמו בגיהינום אבל הוא לא פחד!"

הנחתי שמוטי לא חוזר הביתה כי הוא מתבייש. באותם ימים קשים כולם התביישו, הלכו חפויי ראש ירקו על האדמה וקיללו. את הערבים, את הגנרלים, את מזג האוויר ואם מישהו קילל את אלוהים אז קיללו אותו.

היו אלה ימים מבלבלים שבהם החנקת צחוק ולא צעקת בקולי קולות גם כשהבקעת גול מחצי מגרש, האווירה השפיעה גם עלינו הילדים. לפני המלחמה כולם היו שמחים, גאים, שרו בעברית ובערבית של מרוקו, היללו את הפוליטיקאים ואת הגנרלים ובערבי הקיץ בגינה שמתחת לבניין, המבוגרים פיצחו גרעינים וסיפרו סיפורי גבורה ואנחנו הילדים נרדמנו על הברכיים שלהם, חולמים את החלומות שלהם.

המרדף אחרי מוטי העסיק אותי שנים רבות, אבא לא אמר כלום אבל אמא היתה כל הזמן אומרת לי, "אל תקשיב להם בני, פשוט יש אנשים שמשעמם להם והם ממציאים שטויות. זה לא בריא לחשוב ככה, מי שהלך הלך וזהו." אבל אני לא הצלחתי לנער את המחשבה ממוחי, עד היום, אפילו שחלפו ארבעים וחמש שנים ממלחמת יום הכיפורים, כשאני חוזר לפרדס חנה לבקר את משפחתי אני מוריד הילוך בכניסה למושבה , עיני פקוחות ואני עירני.

יום אחד שאל אותי בני הבכור, "אתה מחפש את מוטי, אבא?"
רציתי לשקר לו, להגיד משהו אבל לא הצלחתי להוציא מילה מפי. 
 


אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }