נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע "בשלח"
26 לינואר 2018
פרשת השבוע "בשלח"
אסתר פינס, 2018-01-26 - 10:00

 שמות (פרק יג-יז).

כל הזכויות שמורות

קריעת ים סוף, איור מ-1907, ויקיפדיה

הפרשה הקודמת מתארת את ליל יציאת מצרים בה פרעה גירש את בני ישראל מארצו ונקרא, ליל שימורים כלומר: לילה שה’ שמר על בני ישראל ואנו מצווים לזכור, לשמור ולציין את הרגע הזה, את העבדות והשחרור. והגדת לבנך...עלינו לספר את סיפור חיינו מאב לבן כך לדור ודור כי הוא המפתח לשמירת הזיכרון. אם נזכור נשמור את סיפור הנס שעברנו כי בלעדיו לא היינו כאן, לא היו כבישים, ולא כרמים לבצור, לא מוסדות ומפעלים. נזכור ונשמור זאת הליבה של שמירת הזהות שתבטיח את המשך קיומנו וחיזוק עתידנו.

פרשת "בשלח" נקראת שבת שירה מכאן מתחיל המסע הגדול, מסע חיינו. שנים רבות של עבדות ועינויים עד מוות הסתיימו והחל המסע הארוך של בני ישראל אל הארץ המובטחת. המסע הינו בלווי צמוד של עמוד הענן המלווה אותם ביום, ובלילה יהפוך לעמוד אש שיאיר את דרכם.

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה".

הפרשה מציינת כי המאורע הגדול והחשוב ביותר של יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לא נבע מרצונם אלא הם גורשו בעל כורחם. בגלל מצבם הנפשי הירוד ה’ בחר להוליכם דרך ארוכה ולא דרך פלישתים הקצרה יותר. הם לא עקפו את פלישתים כיוון שלא היו להם אמצעים פיזיים למלחמה והרי כתוב: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." אלא מפני שברובד הנפשי המנטלי בני ישראל היו נבהלים וחוזרים למצרים.

הנה בעיצומה של יציאת מצרים הפרשה מספרת לנו: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ: כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,...... וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם".

מעשה זה של משה מלמד אותי יסוד חשוב ואנושי בהכרת הטוב. גם בשעה שאנחנו עסוקים בדברים גדולים אסור לשכוח את היחיד. עלינו לזכור את ההתחייבות המוסרית והאחריות כלפי האחר.
אם חשבנו שזהו זה פרעה גירש את בני ישראל ואין חרטה, אז לא! פרעה התחרט ורדף אחרי בני ישראל כדי להחזירם לעבדות. מי מוכן לוותר על עבודה הכול כלול, בחינם?!

"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם, כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה, וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ--עַל-פִּי, הַחִירֹת, לִפְנֵי, בַּעַל צְפֹן"

בני ישראל ראו את המצרים רודפים אחריהם ונכנסו לפניקה :"וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה"

בני ישראל משולים לילד קטן ומפוחד. הם זקוקים למישהו שיגונן עליהם ויעטוף אותם כדי שלאט לאט יקבלו ביטחון ויתחילו לדאוג לעצמם. אך כעת הם מבוהלים ולא מוכנים להוציא את מצרים מתוכם.

הפניקה עוררה בלב בני ישראל געגועים למצרים: "כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר."
ארבע מאות שנות עבדות לא ניתן לעקור מלב העם ולא משנה כמה אותות ומופתים ראו עיניהם למען ירגישו את ה’ בקרבם. ליבם הסגור נשאר במצרים לכן האמונה בה’ לא מחזיקה מעמד.

לפי הוראות ה’ משה נוטה ידו על הים ורוח מזרחית חזקה נושבת ואז, "וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם." בני ישראל הלכו ביבשה והמצרים שלא הפנימו את עוצמת ה’ טבעו בים.
האירוע הזה שינה את תודעת בני ישראל מפחד המצרים לאמונה בה’ ובמשה, "וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּו."

משה הרועה הנאמן חיכה לרגע הזה לראות את העם קורן משמחה ואושר, או אז שירת הודיה לה’ פרצה מליבו והעם ענה אחריו מזמרת ליבו.ֹ "ה’ יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד."

שאלה מתבקשת: האם משה פרץ בשיר הודיה כי שמח שהמצרים טבעו בים? לא ולא!!

משה פרץ בשיר כשראה את הפלא הגדול בקריעת הים ואת העם קצר הרוח משתנה לנגד עיניו, פתאום התחיל להרגיש שייכות. לכן שירת הלב היא התפרצות רגשות הבאים לידי ביטוי בתיאור ישועת ה’ ובשיר הלל שהינו מרכיב משמעותי בשירה, העם נסחף אחריו בשירה.

אולם אחרי שירת הלב מתחילים התלונות. אין מים לשתות, המים מרים, "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה-נִּשְׁתֶּה ".

משה בפקודה מלמעלה ממתיק את המים. עם כל הכבוד לניסים מי רצה לצאת ממצרים! היה להם לחם לשובע, בשר ודגים ומים בשפע להרוות צימאונם. למה הוציאו אותם משם?

"וַיֹּאמְרוּ....., מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב".

ה’ מבין לליבם ושוב דרך הנס הם מקבלים מן שירד מן השמיים. מן= לחם פלאי שיקבלו כמאכל עד סוף המסע. זה לא רק מזון לחיים אלא גם כלי חינוכי: "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא."

העם אינו יודע מה הוא רוצה, הוא בערבוב. כל שינוי מפחיד אותו. הלב סגור והפחד משתק, הקשב חסום והדמיון מתעתע. לכן ניסים לא פותחים את הלב ולא בונים אמונה. אמונה צומחת בלב בן חורין שיידע להתמודד עם הקשיים ולהתנהל מתוך הכרת הטוב.
הרבה סבלנות יידרשו במסע הזה....

מהפרשה למדתי, לעצור, להסתכל על כל מרוץ החיים שבזכותם אני אני. ולהודות על כל היש כי שום דבר אינו מובן מאליו.

אסיים משירה של חמוטל בן זאב היקרה שלנו,

בוא תשחרר
בוא תשחרר בלי לוותר
איך נפתח הלב
קצת תתעקש, קצת תתרגש
עד שתתלהב.

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פסטיבל "ימים של קולנוע" יולי 2019 - הכניסה לכל האירועים חופשית
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
ידיעה לציבור- נערות הוטרדו מינית במרחב הציבורי
מוזיאון למורשת השייטת ומרכז לפיתוח מנהיגות, נוער וחינוך יוקם בעתלית
משתפים פעולה למען העסקים והתעשייה
תיק החשדות נסגר! ״הצדק יצא לאור״