נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
חגיגות סוף הקיץ בחצר השוק - ספטמבר- יריד שוק Art ופסטיבל "חפלה בחצר"
אירועים
אירועי תרבות 13-20/9
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - לאהבה אין מכשולים
2 לפברואר 2018
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - לאהבה אין מכשולים
גלבוע דקר, 2018-02-02 - 10:00
כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן 

פגשתי את יורם לראשונה מחוץ לכיתה, עיניו נצצו והוא היה מלא באנרגיה. תמיד הייתי סקרנית מטבעי, אבא שלי נהג לומר לי: "יש לך מרגרינה על האף, לכל מקום הוא נדחף". אני מודה, כזאת אני ולא פעם זה הביא עליי דברים לא טובים, מצד שני ככה פגשתי את יורם. אז אני עומדת עם הכריך שהבן שלי שכח לקחת, ומחוץ לאחת הכיתות יש תור ארוך, מה, לא אסתכל לראות מה יש שם? איזה מן בן אדם יכול ללכת ולא לעצור לבוק?בכל אופן, לא ראיתי כלום בהתחלה ונאלצתי להזיז איזה ילד או שניים כדי להתקרב.

כמו בסרטים הצרפתיים הרומנטיים האלה של פעם, העיניים של יורם ושלי נפגשו, בדיוק באותה שנייה התנגנה לה מוזיקה נעימה – נדמה לי שזה היה הצלצול של הילדים אבל אני כבר הייתי עמוק בתוך העיניים של יורם, והוא היה עמוק בתוך העיניים שלי, בואו אני אלחש לכם בשקט, שילדים לא ישמעו, זה היה קצת כמו לה פטיט מורט’, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת.

באותו רגע כבר היינו יחד, לא היה בכלל ספק. עוד באותו ערב הלכנו לרקוד, הכישוף רק התעצם, הקסם רק התגבר. אני שמה לב שאנשים מסתכלים עליי ברחמים כשאני דוחפת את הכיסא של יורם ברחוב, או כשאנחנו מחכים מחוץ לקולנוע שיפתחו לנו דלת שנועדה לנכים, אבל למי ששואל אותי אני אומרת: בעלי הראשון היה ספורטאי, האיש הכי חזק שהכרתי, זה עזר לי? לא. הוא מעולם לא ליטף אותי או כתב לי שירים כמו שיורם עושה, הוא גם היה עשיר, זה עזר לי? לא, הוא מעולם לא העיר אותי בבוקר עם ארוחה מפנקת ושני כרטיסי טיסה לפראג. אפילו הילד שלי מאוהב בו, גאה בו ומעריץ אותו ממש.


כשאני נתקלת במבט מרחם אני מחייכת, אוספת את המבט הזה ושולחת אותו בחזרה לעיניים שמולי. ולכם אני רוצה להגיד, זה קל לדבר על "החיים" ועל "רוחניות" ועל "אומץ" כשהכול נוח בחיים, "נסו להילחם עם הידיים קשורות מאחורי הגב," אומר יורם בהרצאה שלו, "אתם יודעים מה, נסו גם עם הרגליים קשורות, איך תילחמו עכשיו?"


זה הקטע שאני הכי אוהבת בהרצאה שלו, נשמה שלי, איך הוא מהפנט אותם, אפילו האוויר עומד באותם רגעים בכיתה או באולמות המלאים, כולם חושבים, כולם מדמיינים את הסיטואציה, גם אתם עכשיו חושבים על זה. ואחרי השקט הארוך הוא לוחש והם מותחים את הראש שלהם קדימה, כמו צב שיוצא מהבית שלו: "זו לא מלחמה, לא צריך להילחם, צריך לאהוב ובשביל לאהוב יש לכם את הנשק המנצח – הלב שלכם. שלפו אותו כמו חרב," הוא מגביה את קולו ומדגים עם הידיים, "הניפו אותו, שלחו אותו כמו כוכבי נינג’ה ותפגעו במטרה, אתם תראו שאם תשימו את הלב שלכם במקום הנכון, לא תהיו במלחמה, תהיו בניצחון".

אני נכה," הוא חוזר לדבר ברוגע, "לא מסכן, לא חלש, לא רע לי, לפעמים קשה לי, לפעמים זה מעצבן שאני לא יכול להיכנס בקלות למכולת או לחנות כלשהי, אבל, כשאני זוכר להשתמש בלב אתם לא מאמינים כמה הכול הופך לאפשרי."

עכשיו, תגידו לי אתם, איך אפשר לא להתאהב באדם כזה? בינינו, לפעמים אני אומרת ליורם שיש לי מזל שהוא נכה, אחרת כל הבחורות היו גונבות לי אותו. "ואני גם לא יכול לקום וללכת ממך", הוא אומר לי הבדרן שלי ואנחנו מתפקעים מצחוק.


 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }