נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - להישאר או לעזוב
9 לפברואר 2018
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - להישאר או לעזוב
גלבוע דקר, 2018-02-09 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 איור: ג’קי לבן

כשהיתה בת שבעים חלתה אריקה אחותי בסרטן, ישבתי לצד מיטתה בבית החולים, מחוץ לחדר היו בני משפחתה שהגיעו להיפרד ממנה. דיברנו על אמא ואבא, על הילדים שלנו, גם על המוות דיברנו. "עכבר" אמרה אריקה בקול חלוש, כך היא קראה לי תמיד, "אני מתנחמת בכך שסוף כל סוף אפגוש את אריק שלי". הופתעתי, המון שנים היא לא הזכירה את שמו אבל לא אמרתי כלום. "היינו ילדים" היא אמרה כאילו קראה את מחשבותיי "אהבנו כמו ילדים וזו האהבה הכי חזקה שיש. לא הפסקתי לחשוב עליו אף פעם."

עזבנו את גרמניה כשהייתי בת עשר, היטלר עלה לשלטון ואבא שלי הבין שזה הזמן שלנו לעלות לארץ ישראל. היו לו קשרים והוא דאג לאישורי העלייה, אריקה אחותי היתה כמעט בת עשרים, אישה צעירה, יפת תואר ומאוהבת. אריק עבד בבניין והיה גבוה וחסון. אריקה לא הסכימה לעזוב בלעדיו, "כשיגיע הסרטיפיקט שלו נעלה יחדיו" אמרה להורים המודאגים שלנו. במשך שנה לא ראינו את אריקה ובקושי שמענו משהו.

יום אחד נשמעה דפיקה בדלת, ניגשתי לפתוח, מולי עמדה בחורה שהיתה פעם היפה בנשים עבורי, שניות ארוכות הבטנו זו בזו בשתיקה, משהו בה השתנה אבל לא הצלחתי להבין, "את כבר עכבר גדול" אמרה ושתינו התחבקנו ובכינו. אריק נהרג בתאונה בעבודה, ההורים שלו הפצירו בה אחרי ה"שבעה" להמשיך בחייה ולעלות ארצה.

"אני אוהבת אותך" אמרתי וליטפתי את שערה, "גם אני" היא לחשה. יצאתי מהחדר בדמעות ואפשרתי לבנה הבכור להיכנס. יצאתי למרפסת, הייתי חייבת לנשום אוויר. "את אחות של אריקה נכון?" שאל מישהו זר, "את המשפחה שלכם אי אפשר לשכוח גם אחרי חמישים שנה," אמר והציג את עצמו. הוא היה חבר של המשפחה מגרמניה, "מה שלומה?" שאל, "נפרדנו עכשיו" עניתי.

"את יודעת, אני עבדתי עם אריק ביום שהוא מת בבניין, זה היה יום נורא, בחור כה צעיר שמחליט לעשות מעשה שכזה." האיש הזר שתק, הביט בי והמתין. הרגשתי שהבניין מתהפך עליי, הוא הנהן. הרצתי בראש את כל השנים לאחור, "אריקה יודעת?" שאלתי אותו, "היינו שם רק אריק ואני ועוד בחור אחד נוצרי, ככה שאני בספק," אמר.
"אתה בטוח במה שאתה אומר?" שאלתי, "גברת נכבדה, כשאדם סוחב עימו סוד במשך כל כך הרבה שנים, זה הדבר היחיד שהוא באמת בטוח בו, חוץ מזה בגילי כבר אין טעם לשקר."

"דנקשיין" אמרתי, "ביטשיין" הוא ענה והוסיף בעברית, סליחה.
הסתובבתי ומיהרתי לחדרה של אריקה. בכלל לא ידעתי אם אני צריכה לספר לה שאריק מת כדי שהיא תעזוב את גרמניה אבל רגליי נשאו אותי אליה. נכנסתי בריצה לחדרה, התנשפתי מכל המחשבות והניסוחים שהרצתי במוחי בדרך אליה. "אריקה" אמרתי לה והיא נראתה ישנה, "כן?" לחשה בעיניים עצומות, "זו אני, עכבר" לחשתי באזנה, היא עשתה מאמץ לפקוח את עיניה. העיניים שלנו נפגשו כמו ביום שהיא חזרה הביתה, שניות ארוכות לא הצלחתי להוציא מילה מפי, "אריק" אמרתי, "אני כבר יודעת" היא ענתה ועצמה את עיניה.


 


 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה