נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - קו החוף
16 לפברואר 2018
חי בספר - קו החוף
גלבוע דקר, 2018-02-16 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 איור: ג’קי לבן

בעיניים חצי עצומות חצי מציצות, כשהיא פרוסה בזרועותיו, ממלמלת ובוכה לסירוגין צעד יורם הלוך ושוב מקיר לקיר נדנד מעלה מטה והמתין עד שאופק, התינוקת שלו תירדם. היא כבר בת חצי שנה והיא הדבר האהוב על אביה בכל העולם.
אחרי שעה הוא כבר התעייף באמת, וגם היא. הוא הניח אותה בלול שבחדר השינה המשיך לשיר לה בקול רך ובקצב איטי, היא דחפה את רגליה כמו רוכבת על אופניים מדומיינים והמשיכה למלמל. אולי זה השיניים הוא חשב.

מי היה מאמין חשב יורם, שרק לפני שנתיים ניצלתי. הוא ידע שהיא לא מבינה אולי בגלל זה ואולי בכל זאת, סיפר לה. "את יודעת למה קראנו לך אופק?" שאל את התינוקת, היא מלמלה. "היינו בדרך לישראל, האנייה שלנו שקעה מול חופי יוון וקפצתי למים. היה חשוך, ליל סערה והגלים היו גבוהים מדי, עד אז שחיתי רק בנהר שליד הבית. לפתע מהחשיכה מישהו צעק לי "יהודי! היי, יהודי!" מגע עץ תופף על כתפי ואני אחזתי בו ונמשיתי לסירה קטנה. התעלפתי. באור היום הראשון התעוררתי, שני גברים ונער היו בסירה, טיפלו בי ודאגו לי בלילה. כוחותיי חזרו אליי אבל כשסיפרו שהמשוט נפל למים בסערה הרגשתי שהייאוש מטביע אותי בפחד.


אחד מהיהודים התפלל והצטרפנו אליו, הנוסח היה ספרדי, הוא הגיע מתוניס והיה לו קול מלאכי. הרגשתי שיש אלוהים בשמים בפעם הראשונה בחיי והעזתי לצעוק בקול שבר "בבקשה! בבקשה אלוהים!"
השמש שקעה, השמש זרחה, יום חלף אבל לא איבדנו תקווה. העולה מתוניס התפלל למחרת בקול שקט, "שמור על האנרגיה שלך" הציע העולה מרומניה. לא הכרנו קודם לכן, בלילה שכבנו ארבעתנו מחובקים, כל אחד בתורו סיפר על משפחתו, על עבודתו, אהבותיו וחטאיו. את הנער שמנו במרכז. השמש שקעה, השמש זרחה, התוניסאי שכב בקרקעית הסירה והתפלל בקול חלוש, הסתיימו ההקאות, התייבשו הדמעות, מי המלח שרפו את הגרון, הנער חדל מלרעוד, עיניו פעורות אך הוא בקושי נושם, דאגנו לו, הרומני ליטף את שיערו ובכה בכי יבש.


השמש שקעה, השמש זרחה, אני לא יודע אם עשתה זאת עוד פעמיים או שלוש, זה בהחלט הרגיש כמו אלף פעמים. תפילות לא נשמעו עוד בסירה, הנער, עיניו הפקוחות מביטות השמימה, דוממות, אני מלטף את לחיו הקרה וחושב על אהובתי, אמא שלך, המחכה לי בירושלים. "אפשר לראות את ירושלים מכל מקום בעולם," אמר פעם רב הקהילה שלנו, "מכאן לא רואים את ירושלים" לחשתי לנער, "מכאן לא רואים את ירושלים."


רעבים, צמאים, מותשים ומיואשים שכבנו בתחתית הסירה, הים שקט, גם הוא אמר נואש. לפתע הרומני, שבלילה הראשון אמר, "הנאצים לא הרגו אותי, הבטחתי לאבי שאגיע לארץ ישראל וגם אלוהים והים לא יעצרו בעדי כעת!" לחש: "קו החוף, אני רואה את קו החוף".
אנרגיה מחודשת זרמה בעורקיי, נשענתי על עצמותי הדואבות והפניתי את פניי מחוץ לסירה. הנער עדיין הביט לשמים. "אני רואה את קו החוף!" אמר שוב, התוניסאי התרומם גם כן, לראשונה שמתי לב שיש לו גומת חן. "ואם זו הזיה?" שאל בקולו המלאכי, "אם זו הזיה," עניתי "כל עוד כף רגלי תתלכלך מחול, אחבק את ההזיה עד המוות."


אופק הקטנה חייכה מתוך שינה, יורם נכנס אל תוך הלול, כיסה את שניהם וחיבק אותה בעדינות, פן תתעורר.
"את קו החוף שלי" אמר לה ונרדם. 
 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }