נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - אדם כלשהו וחווה
23 לפברואר 2018
חי בספר - מזיכרונות לסיפורי חיים - אדם כלשהו וחווה
גלבוע דקר, 2018-02-23 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 "את צריכה עזרה עם הטופס?" שאל בחור צעיר שנעמד מולי, לבוש בחולצה לבנה חלקה ומכנסי ג’ינס שחורים. הרמתי את עיני ופגשתי במבטו, "אני עובד פה" הסביר, "זה חוסך זמן לכולם" כבר החל להתנצל.
"האמת היא שעניתי כבר על כל מה שצריך" שיקרתי.
הוא שאל אם אפשר ועד שהבנתי מה קורה הטופס היה בידו. "זה מעולה, חווה" צהל, "רק חסר שם האב ואת יכולה לעמוד מאחורי האדון שם בדלפק מספר ארבע."
"תודה" עניתי וקיבלתי את הטופס לידי.
רבע שעה אחר כך עוד בהיתי בטופס, רגליי סירבו לקום, עיניי נדבקו לשאלה אחת מורכבת ביותר, שאלה שאולי הגיע הזמן להתמודד איתה.
מסביבי באו והלכו גברים ונשים, חלקכם כמוני כנראה, העסיקו עצמם כל השנים בעבודה וכעת הם יוצאים לפנסיה ואין להם מושג קלוש מה זה אומר. ניסיתי להיזכר בו. אין לי אף לא תמונה אחת שלו, אף פעם לא היתה, אין לי אף זיכרון ממנו או סיפור שאמא סיפרה לי ואוכל להיאחז בו. אפילו לתאר כיצד הוא נראה או התנהג אני לא מסוגלת משום שאף פעם לא דיברו עליו אצלנו בבית. ואולי דיברו ואני לא זוכרת? כל שאני יודעת זה שאבא עלה לישראל לפנינו, כנראה בכדי למצוא דירה ודרך לשלם עליה, אבל תוך חודשיים הוא חלה ונפטר ממחלה זיהומית, רחוק ממשפחתו. דוד שלי נשא אותי על כתפיו, ילדה בת שלוש ושישה חודשים, כשחצינו את הגבול ונמלטנו לישראל רגע לפני שהוכרזה כמדינה עצמאית.

לאמא היה קשה לפרנס אותנו, היא ניסתה במשך שש שנים אבל שלוש בנות קטנות ורעבות שנולדו בסוריה והורגלו לצלחות עמוסות במדיאס, מנזלה וסופריטו עם קציצות מקמח מצה, תשלומים לבתי הספר ולבגדים ולשכר דירה, זה כבר היה יותר מדי עבורה. היא נכנעה. אחותי הבכורה נשלחה לפנימייה ואני לקיבוץ בארי. המורה עשתה לי מבחן ביקשה שאקריא לה את "קן לציפור" של ביאליק, שאלה אותי כמה שאלות בחשבון והתקבלתי לקיבוץ.
בדיוק כשעלה זיכרון טעם הקוסא מחשי במוחי, ריחו באפי ועוד רגע הוא בגרוני, משביע את הגעגוע לימי ילדותי בבית אמא, קרא אליי הבחור: "את עוד פה?"

רק בגיל תשע גיליתי שיש דבר כזה בעולם אבא. עד אז לא חשבתי על כך, ידעתי להגיד שאין לי אבא אבל לא היה שום רגש במילים האלה. גם בקיבוץ זה לא היווה בעיה, היינו אחד - עשר ילדי חוץ, רובנו שברי משפחות שנאספו כדי לעבות את קבוצת הילדים בקיבוץ הקטן.

הבחור התיישב לידי, בדלפק מספר שלוש מישהו כיבה את האור, "הלכתי" הוא הכריז ואני עדיין ישובה במקומי, גופי כמו שורש עקשן. הוצאתי מהתיק שתי סוכריות בצורת תרנגול שקניתי לנכדים, הגשתי אחת לבחור, הוא חייך. "אף פעם לא היה לי אבא" אמרתי לבחור והגשתי לו את הטופס.

רגליי חזרו לפעול, התרוממתי, נפרדתי לשלום והתחלתי ללכת. התעלמתי מהמעלית, לפתע היה לי חשק לרדת במדרגות, תוך כדי שירדתי בהן הרגשתי קלה יותר, "היי את!" קרא הבחור וקולו נשמע בכל הבניין הריק, "אף פעם לא היתה לי סבתא. תודה!"


 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }