נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע : "כי תשא"
2 למרץ 2018
פרשת השבוע : "כי תשא"
אסתר פינס, 2018-03-02 - 10:00

 ספר שמות פרשת "כי תשא" (פרק ל’-לד)

כל הזכויות שמורות

עגל הזהב. ג’יימס טיסוט. מתוך ויקיפדיה

הפרשה הקודמת מתארת בהרחבה את בגדי הכהונה. ועל אהרון הכהן הגדול, שאור ה’ שוכן בתוכו, הרודף שלום, אוהב הבריות ומקרבם לתורה, לשאת על לוח ליבו את שניים עשר השבטים חרוטים על אבני החושן.

להבנתי, כמו אימא שילדיה בראש מעייניה, נושאת אותם על לוח ליבה לאורך כל היום ועד יומה האחרון. בשובה מהעבודה עייפה, ברגע שהיא מניחה את כף רגלה על מפתן ביתה, כמו באורח פלא, העייפות חולפת, והרעננות תופסת מקומה, אימא מחבקת, משתפת, מתעניינת, נוכחת, מקשיבה, אבא שותף והבית האוהב מתמלא בשמחת הלב וניחוחות, משפחה!!

כך, אהרון, בכל מצב, נושא במסירות ובאהבה על לוח ליבו את השבטים, אותנו.

פרשת "כי תשא" -הנושא המרכזי בפרשה הוא חטא העגל, אך היא נפתחת בהנחיות ברורות לגביית מחצית השקל, מכל אחד, שווה בשווה, לכפר על נפשותיהם. "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל." מדובר במסר חינוכי ממדרגה ראשונה, העשיר לומד שעל אף עושרו אינו שווה יותר מהעני, והעני מרגיש שווה בין שווים.

אחרי קבלת עשרת הדיברות וביאור החוקים (שמות כ"ד) משה הוזמן לעלות להר למשך ארבעים יום, לקבל את לוחות הברית. לכן, כל ההוראות לבניית המשכן וליצירת בגדי הכהונה המפוארים, ניתנו למשה בעודו בהר, ועודנו שם.

ארבעים יום במושגים של העם נראו כהיעדרות ממושכת מדי," וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹו- אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"
העם רואה שמשה בושש לשוב, נכנס לחרדה, כמו ילד שהוריו נטשו אותו. נטושים ואבודים, ביקשו מאהרון תחליף למשה, משהו מוחשי להיאחז בו. אהרון, ללא שאלות, נענה לבקשתם. ביקש מהעם לאסוף את כל נזמי הזהב ויצר, "עֵגֶל מַסֵּכָה"

מה אפשר לצפות מעם עבדים שרק יצא מעבדות מצרים, ועל אף שחווה לפני ארבעים יום התגלות, אירוע מכונן, לא התחבר לזהותו ולא הרגיש שייכות. והנה למראה העגל, לב העם נפתח ובשמחה הצהירו, "אֵלֶּה אֱלֹו- יִשְׂרָאֵל" העגל, החזיר אותם למצרים לתרבות שנטמעה בהם במשך מאות שנים.

כל פעם אני מגלה בפרשה משהו חדש, כמו יד נעלמה העלימה אותם, ומביאה אותי לתובנה חדשה.

השאלה שלי: למה אהרון נכנע לעם, והרי הוא יכל לדבר אל ליבם ולהרגיעם!
מפני שאהרון, שגדל במצרים, מכיר את העם, את המנטליות ואורחות חיו. הוא יודע שהעם במשבר זהות, כבר לא עבדים אך לא מרגישים בני חורין. השינוי שעברו הפחיד אותם. הפחד אטם את ליבם מלהתחבר לזהותם. אהרון הרודף שלום, הבין לליבם חסר הביטחון, יצר עגל זהב.
בו בזמן שהעם חוגג סביב עגל הזהב שאהרון יצר, התנהל וויכוח בין ה’ למשה, "וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" ה’ מאוד כעס והחליט להתנער מהעם כפוי הטובה. "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם"

משה הרועה הנאמן, לא נשאר אדיש, מתוך תחושת שייכות ותודעת שליחות לקח אחריות וגייס את כל כוח השכנוע שלו להגן על העם, אך ה’ בכעסו, "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל".

כלומר: ה’ משנה דעתו, לא אברהם יהיה אב אומתנו אלא ממשה יצא העם הנבחר!

משה, לא מתפתה אלא לוקח אחריות על העם ומתווכח עם ה’ כיאה למנהיג גדול ונאמן, הרואה בראיה חומלת את עמו ומבין לליבו השבור, ובד בבד, בא לה’ בטענות, מה יגידו מצרים שהשמדת את העם שהתאמצת להוציאו מעבדות מצרים! ובנוסף הבטחת לאבות: "וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם" כך משה דחה על הסף את הצעת ה’.

לדעתי, ה’ בכעסו ניסה את משה, כפי שניסה את אברהם, וכשראה את משה עומד כסלע איתן ומגן על העם ודואג לשלומו, ראה בו המנהיג הראוי ביותר לעם הזה.

לפיכך, ההוראות שה’ נתן לבניית המשכן, מוכיחות שה’ סלח לעם כי הבין את מצוקתם, שלא ניתן לשנות מנטליות שנטמעה מאות שנים, בבת אחת. לכן התקווה, "חנוך לנער על פי דרכו" = לפי אופיו, שהמשכן העשוי מחומרי חיינו, יפתח את ליבם הסגור ויתחברו לזהותם - לאור ה’ שבתוכנו.

אהרון המבין את מצוקת העם קשה העורף הזה, שעל אף שיצאו ממצרים מצרים חיה בתוכם, ראוי לשאת על לוח ליבו שניים עשר השבטים חרוטים על אבני החושן.

משה ואהרון, מנהיגים ללא חת! הפועלים ללא לאות, כדי לעורר בעם את תחושת השייכות לזהותם ולמהות קיומם.

כמו אימא ואבא המתווים דרך ומקנים ערך לילדיהם במסירות, בהתמדה, ובאהבה אין קץ.

מהפרשה למדתי, ללכת פנימה בתוכנו, לפתוח את הלב, להתחבר לאור שבתוכנו ומתוך הכרת הטוב, לשמוח בחלקינו – במשפחתנו ולהודות על כל היש.


אני תמיד נשאר אני/ עוזי חיטמן
לפעמים אני עצוב
ולפעמים - שמח.
לפעמים אני זוכר
ולפעמים - שוכח.
לפעמים אני שבע
לפעמים - רעב,
לפעמים אני כועס
ולפעמים - אוהב.
אבל
אני תמיד נשאר אני

שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
שיטת חקירה - לגילוי האמת, או: לאילוץ לשקר
מליאת המועצה אישרה את מסגרת התקציב לשנת 2020 שתעמוד על כ- 275 מיליון ₪
בוחרות כדורגל בבית הספר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }