נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - זבוב במרק, סיפורו של זהר ענבי
16 למרץ 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים - זבוב במרק, סיפורו של זהר ענבי
גלבוע דקר, 2018-03-16 - 10:00

 ליצירת קשר: טלפון 054-7345002 מייל: gilboa@hai-besefer.co.il

כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן

 

טסנו להודו רגע לפני החתונה שלנו, מצאנו בגואה חוף מיוחד ודי מבודד, מקום קטן יחסית בלי הרבה תיירים, אולי מכיוון שכדי להגיע אליו צריך להיות די נחוש. לא פשוט לרדת עם כל התיקים על הגב את המצוק שמתחיל למעלה ליד הכביש ומסתיים על המים. הפרש גבהים לא קטן וכל כניסה ויציאה לחוף מלווה בהמון התלבטויות אבל כשכבר מגיעים לשם ומתמקמים מגלים שהטרחה להגיע לשם שווה את המאמץ.
 
אז נזרקים באיזו חושה קטנה ונעימה על קו המים, ולא חושבים על זה. קצת אוכל, ים, שייקים, ג’ויינטים, ואתה שם – פשוט שם. באחד הבקרים ישבנו במסעדה לאכול ארוחת בוקר, פתאום אנחנו רואים בחורה הודית צעירה נכנסת להיסטריה ומתחילה לצעוק ולבכות ומנסה להסביר לכולנו משהו. די מהר הבנו שבן הזוג שלה טובע בים יחד עם עוד חבר. ההודים המקומיים היו מאוד אדישים לעניין הזה של החבר’ה שטובעים ולא באמת עשו דבר מלבד להסתכל. אצלי לא היתה חשיבה, רק זינוק מהמקום היישר למים. תוך כדי ריצה זיהיתי עוד תייר שנכנס למים בדהרה. 
הים היה סוער הרבה יותר ממה שחשבתי, או שלא חשבתי. בכניסה למים לא עצרתי רגע להעריך את המצב ולא ביצעתי הערכת סיכונים - פשוט נכנסתי. אני חושב שלא עברו שתי דקות וכבר הייתי עמוק בתוך המים, לא משנה כמה ניסיתי לשחות חזרה לחוף רק הלכתי והתרחקתי. מהר מאוד הגוף נהיה עייף ואני מבין שממציל הפכתי לטובע. ההבנה הזו גורמת לך לחשוב על החברה שנמצאת על החוף, היא בטח בהיסטריה, ועל המשפחה, החברים, החיים שלך, כל החיים רצים בראש כמו סרט נע במהירות גדולה.
הרצון לשוב אל העולם ולהישאר בחיים כל כך חזק אבל הים חזק עוד יותר. ככל שאני חושב עליהם יותר כך אני יותר מאבד את העשתונות ומתחיל לשחות כמו משוגע בכל הכוח, כמו זבוב במרק – שוחה לכל הכיוונים ומנסה להחזיק מעמד. 
ואז נהיה שקט. אני מבין שזהו, עוד רגע לא יהיה כלום.
עכשיו אני כבר לא שומע את המחשבות שלי, המוח הפנים שזה עוד רגע נגמר ולא חשבתי על כלום. שלווה. כל מה שעשיתי היה להחזיק את הפה מעל המים, לחשוב רק על השאיפה הבאה, לא יותר מזה.
 
אני מרגיש משהו תופס אותי חזק בגרון ומתחיל למשוך אותי. לא ממש הבנתי מה קורה ואיך אבל ממצב של כמעט מוות הגוף שלי התמלא באדרנלין והתחלתי לשחות כמו מטורף עם הבחור שהגיע להציל אותי. זה התייר. ראיתי כמה קשה לו להיאבק בים הסוער כשהוא סוחב אותי, אמרתי לו "זה בסדר", "אתה יכול לעזוב אותי, אני יכול לשחות לבד עכשיו". הוא נעלם. 
אני שוכב על חול. 
 
אני מרגיש קרקע חולית על הגוף שלי, על הבטן, הרגליים והידיים. הפרצוף שלי מלא בחול וזו הרגשה כל כך טובה. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזו כמו שאי אפשר לתאר את הודו. כל מה שאני יודע זה שאת ההרגשה הזו לא אשכח בחיים. ממש לידי שכבו מתים החבר’ה שטבעו. אבל לא אכפת לי - אני חי. התייר שנכנס איתי לים שכב לידי, רק שהוא מת, הלשון שלו בחוץ ויוצא לו קצף מהפה. והייתי מאושר. 
 
כתבו במשותף: גלבוע דקר ויועד מלקר
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
טיפים למטייל באיסלנד
אשכול נבו בראיון לקראת ביקורו השבוע בפרדס חנה כרכור
"מחכים לך בבית, זכרון יעקב"
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מנהל חדש לבית ספר אורט
תלמידי בית הספר רעות זכו במקום ראשון בתחרות בינלאומית של ’כתבי סביבה צעירים’ - YRE
מעל 100 אלף מבקרים ביקרו בפסטיבל "חקלאות ים ואדם" ובעוגני התיירות שבחוף הכרמל, במהלך חג השבועות
סכנה בבריכה / הורה בהסחה