נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > סגירת מעגל מצמררת
13 לאפריל 2018
סגירת מעגל מצמררת
הרב יוסף יצחק פריימן, 2018-04-13 - 10:00
כל הזכויות שמורות

צילום: אילוסטרציה

 

האיש העיף בי מבט חד ונוקשה ואמר: "לך מכאן"! "אני מתנצל" אמרתי, "לא התכוונתי לפגוע בך. אני מחפש יהודים שבאו לבקר באלסקה". "אז לך תטריד מישהו אחר", הוא הגיב בנוקשות." אני לא מעוניין לשוחח איתך". חשתי פגוע ועם זאת ידעתי שלא עשיתי דבר רע.

את הסיפור הזה סיפר ידידי אברהם ברקוביץ, נסעתי לאלסקה, לסייע לשלוחי חב"ד הרב יוסף והרבנית אסתר גרינברג, באותו בוקר עמדתי ליד מרכז המבקרים המקומי במרכז העיר אנקורג’. עימי היו זוג תפילין ועלוני מידע בנושאים יהודיים שונים, המשימה שהוטלה עליי באותו בוקר הייתה לפגוש את התיירים הבאים מספינות הנוסעים ולהציע להם ארוחה כשרה או שירותים יהודיים שונים בזמן שהותם באלסקה היפיפייה. לרוב היו התיירים מופתעים- או שמא נאמר כלל לא מופתעים -לפגוש חסיד חב"ד במקום נידח כאנקורג’. איש קשיש גבוה יצא ממרכז המבקרים אל הרחוב, מלווה באשתו. ניגשתי אליהם בחיוך וברכתי אותם לשלום. האיש העיף בי מבט חד ונוקשה ואמר: "לך מכאן" ! "אני מתנצל" אמרתי, "לא התכוונתי לפגוע בך. אני מחפש יהודים שבאו לבקר באלסקה". "אז לך תטריד מישהו אחר", הוא הגיב בנוקשות." אני לא מעוניין לשוחח איתך". חשתי פגוע ועם זאת ידעתי שלא עשיתי דבר רע.

הבנתי כי הזקן והכיפה של ראשי הכעיסו אותו כל כך. "אדוני, בכל הכבוד", אמרתי לו תוך שאני מחיש את צעדיי, נעמד לצידו ומביט היישר אל תוך עינו, "אני מניח שיהודי דתי פגע בך ולכן אינך רוצה לדבר איתי. אנא ספר לי מה עשה האיש ההוא, כך שאני, בתור יהודי דתי, לא אשוב על אותה טעות". האיש נרגע קמעה וביקשני לשבת איתו ועם אשתו על ספסל סמוך. במשך השעה הבאה ישבתי והאזנתי בשקיקה לסיפורו של ליונל: "נולדתי בלונדון ב 1929. אבי היה חייל בצבא הבריטי ונלחם נגד הנאצים. לפני שאבי הלך לחזית הוא התחנן לפני אימי שתטפל בי היטב ותוודא שאעלה לתורה בבר המצווה שלי. כאשר הפציצו הגרמנים את לונדון במהלך הבליץ, אימי ואני נמלטנו מן ההפצצה לווילס. "החיים היו קשים מאוד, היינו עניים וחיינו מן היד אל הפה. אבל אימי רצתה להכין אותי לבר מצווה כפי שהבטיחה לאבי, לכן לקחה אותי לבית הכנסת לקבל שיעורי בר מצווה.

התכנסו שם עוד כמה נערים וישבתי בשיעור הראשון, מאזין בקפידה ומנסה להסיח את דעתי מן המלחמה ומן הצרות שלנו. כאשר באה אימי לקחתי, אמר לה המדריך שהשיעורים יעלו לירה סטרלינג אחת. אמי, שלא הייתה פרוטה בכיסה, התחננה לרב שיעניק את השיעורים בחינם. הוא השיב לה,’’מצטער, בלי כסף אין בר מצווה!" אמי חשה מושפלת. היא לקחה אותי בצווארוני והלכנו מבית הנכסת. זו הייתה הפעם האחרונה שבה דרכה רגלי בבית הכנסת! מעולם לא חגגתי את הבר מצווה שלי, ומשאלתו האחרונה של אבי, שמעולם לא שב מן החזית, לעולם לא התגשמה". ליונל ואני ישבנו על הספסל ובכינו, ואני לא יכולתי למצוא מילים ללמד זכות על מה שקרה לו ולאימו. יכולתי להתווכח ולטעון שהרב ההוא האכיל פיות רבים וגם הוא היה מוכרח להתפרנס כדי לשרוד. הבטתי בליונל ואמרתי "אם אי פעם בחיי אפגוש ילד שאין לו כסף לשלם, אלמד אותו לבר מצווה בחינם’’. ראיתי על הפנים שלו שהוא עדיין לא מספיק מרוצה . לקחתי את ידו בידי ואמרתי: ליונל בוא נניח תפילין ונחגוג את הבר מצווה שלך, ונגשים את משאלתו האחרונה של אביך". גופו רעד והוא חיבק אותי בבכי ואמר: "חמישים שנה אני ממתין לשמוע את המילים האלה... להוריד את העול מהלב’’. הנחתי ליונל תפילין לראשונה בחייו וחגגנו את הבר מצווה שלו. ליונל היה מאושר והתקשר בהתרגשות לילדיו כדי לספר להם את סיפור הבר מצווה שלו בלאסקה. כעבור כמה שנים באחד מביקורי אצל סבי וסבתי בלוס אנג’לס קליפורניה, שוחחנו על בן משפחה שעמד להגיע לגיל שלוש עשרה. התעניינתי לדעת אם יעלה לתורה ויחגוג את הבר מצוה שלו.

סבתי אמרה לי:" למה את דואג לבני הדודים שלך, אם אפילו סבא שלך מעולם לא חגג את הבר מצווה?" סבא , מעולם לא חגג בר מצווה?" שאלתי, לא מופתע במיוחד. "לא ,לא חגגתי, אברהם, ואתה אחד האשמים בכך!" אמר לי סבא. סבתא וסבא ניהלו חיים טובים ומוסריים אבל לא דתיים. אימי החליטה בשנות העשרים המוקדמות שלה לקיים מצוות וכך חונכתי בבית מלא ברוח חסידות חב"ד ובדרך החיים שלה. בעבורי ובעבור שמונת אחי ואחיותיי, סבא וסבתא היו תמיד חלק מרכזי מחיי המשפחה שלנו. על אף ההבדלים התרבותיים והדתיים שהפרידו בינינו, מצאנו המון דרכים להתחבר באהבה ובשמחה, כראוי לבני משפחה. הנושא היחיד שהיה אתגר ליחסינו היה נושא הדת. בשנות העשרה שלי עברתי מבחנים קשים. סבי וסבתי מעולם לא רצו שאקיים מצוות היהדות והדת בצורה אטומטית או שאקבלן בלי שאלות. מתוך כבוד, מעולם לא דחקתי בהם להגביר את מידת קיום המצוות שלהם. הם מבוגרים ממני והם המורים שלי ולא להפך. "סבא מה זאת אומרת שזו אשמתי?" שאלתי, וחשבתי שבפיו תהיה תשובה מרתקת- ולא התאכזבתי. סבא הזכיר לי נסיעה שנסענו יחד לפני כמה שנים, כדי לבקר את מר ליונל ריברס, שאותו פגשתי בקיץ הקודם באלסקה. כעת סיפר לי סבא שאחרי הפגישה, ואחרי ששמע על סיפר הבר מצווה המאוחרת של ליונל, גם הוא רוצה לעשות בר מצווה. סבי נזכר בילדותו שלו. הוא נולד יתום, שכן אביו מת במהלך מגפת טיפוס ב 1918, בעוד הוא ברחם אימו. הוא גודל בידי אימו, שעבדה קשה, אך מעולם לא היה לו אב שייקח אותו לבית הכנסת לחגוג בר מצווה. וגם אני מעולם לא ביקשתי ממנו להניח תפילין .. ולכן הייתה זו אשמתי שעד היום לא חגג את הבר מצווה שלו! " מחר בבוקר סבא"! הבטחתי. "נהדר אחגוג את הבר מצווה שלי בבוקר".

בשעה 6:30 בבוקר יום שישי, הלכנו סבי בן ה 88 ואני למרפסת שבביתו, ושם עזרתי לו להתעטף בטלית שלי, כרכתי בעדינות את התפילין של יד על זרועו והנחתי את התפילין של ראש על ראשו. סבא בירך ואמר ’שמע ישראל’ ולאחר מכן קיבלתי מסבא חיבוק ארוך ואוהב ביותר, בעודנו שרים יחד ’’סימן טוב ומזל טוב". סבתא וסבא שניהם בכו בדמעות של שמחה . בלי ספק, היה זה האירוע הנוגע ביותר ללב בכל הקריירה שלי בתור רב- להיות מסוגל להגיע עם סבי להשלמת המעגל הזה.
בית חב’’ד – השאלת ציוד רפואי ומרכז למזוזות ותפילין רח’ המייסדים 4 זכרון יעקב 04-6293770 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
ראשי המועצות במחאה כנגד נובל אנרג’י: דורשים ניטור רציף ושקוף!
רגע לפני הפעלת אסדת לוויתן: העדר מערך ניטור רציף על האסדה- תת ניטור אוויר. חוסר שקיפות מצד נובל אנרג’י ומדינת ישראל לציבור
פרח פינקי

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }