נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים לכל איש יש שם
16 לאפריל 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים לכל איש יש שם
גלבוע דקר, 2018-04-16 - 10:00
כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן

 

אוריאל הקטן נולד וזה היה מרגש מאוד. הייתי מחזיקה אותו בידיי, נהנית להסתכל עליו כשהוא מותח את האיברים הקטנים שלו או מביט מעלה ומחייך אליי, אבל תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת להוציא את השם אוריאל מהפה.

זה היה קשה מנשוא עבורי, אני לא יודעת אם יהודה הרגיש או לא, תמיד השתדלתי שלא ישימו לב כמה זה קשה לי. התינוק המתוק הזה היה כל הזמן אצלי בידיים וטיפלתי בו באותה אהבה ומסירות כמו בכל הנכדים, הילד הזה הפך להיות האהוב שלי וזה הרחיב לי את הלב וקרע אותו בו זמנית. הקושי לקרוא בשמו בקול רם עינה אותי כל פעם מחדש. לא שלטתי בזה. מזה בדיוק פחדתי, בלילות שנתי נדדה ולא פעם הרגשות היו מציפים אותי.

כשנרדמתי חלמתי על אוריאל שלי, בני בכורי, אחיו הגדול של יהודה שנהרג במלחמת יום כיפור. השנים חלפו, הפצע על אבדן הבן הבכור שלי הגליד אבל כל נגיעה קלה בו גרמה ללב שלי לדמם געגועים. בחלומות שלי תמיד ראיתי אותו מסתתר במוצב, צועק לחברו הפצוע שיחזיק מעמד, לעתים ראיתי שהרגל שלו מדממת, או שהוא חובש לעצמו את הרגל, למרות שבמציאות הוא כלל לא היה כלוא במוצב או דימם מהרגל. במציאות הוא נהרג בבת אחת, מטיל שחדר לרכב בו נסע עם חייליו. לא היו פצועים ברכב, לא היה להם סיכוי לשרוד.
התינוק אוריאל מחייך אליי ואני מתאפקת לא לבכות, אני מאכילה אותו או מחליפה לו חיתול, וכשהוא צורח אני מדמיינת שאני שומעת את אוריאל, בני בכורי צורח מכאבים, מתחנן שאבוא להצילו, כמו שבאתי תמיד עד אותו היום. אני, שמאוד משתדלת לא לחשוף את רגשותיי הייתי מוטרדת מזה מאוד, עד כדי כך שעוזרת הבית הדרוזית שלי, פתאן שמה לב שאני לא כתמול שלשום. כשסיפרתי לה שלנכד החדש שלי קראו בשם בני שמת במלחמה, ושקשה לי עם זה, היא אמרה מופתעת: "תגידי, את נורמלית? את צריכה לשמוח! הילד שלך חזר הביתה בדמות של התינוק הזה, קבלי אותו!"
אני מודה שלא האמנתי בגלגולי נשמות וכל זה, תמיד התייחסתי בסקפטיות כששמעתי על מקרים שכאלה. נזכרתי שלא מזמן ראיתי בחדשות כתבה על ילד דרוזי שהוריו טענו שהוא גלגול של הדוד שלו. הוא זכר בדיוק רב את השמות של בני משפחה שמעולם לא פגש, ידע את הדרך אל הבית שלהם ועוד דברים שקשה היה לי להבין או להתווכח איתם. ככל שהרביתי לחשוב על דבריה של העוזרת שלי, הרגשתי שמשהו בי משתנה. היה זה גם הלילה שבו ישנתי טוב, הלילה שבו חלמתי על אוריאל שלי. הוא לא אמר מילה, רק חייך אליי ועיניו הטובות היו שמחות, אף פעם לא היה לי חלום כזה, דקות ארוכות של שתיקה, הילה זוהרת סביב תלתליו היפים והוא נראה מאושר, אולי יותר נכון לומר משוחרר.

בבוקר התעוררתי כשבלב שלי נוצר חדר חדש, לאוריאל של יהודה, לאוריאל הנכד שלי, לאוריאל הקטן שכשהגיע לגיל גן ידע שהוא קיבל שם מיוחד – את השם של דוד שלו שנהרג.

• אני רוצה שתדעו שגם אתם יכולים לכתוב סיפור קצר, אני מזמין אתכם להצטרף אליי ונעשה זאת יחד, במפגש כתיבה בפרדס חנה. מוזמנים ליצור קשר:
גלבוע דקר: 0547-345002
Gilboa@hai-besefer.co.il

 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הנינג’ה מזכרון יעקב
להפריד זה פשוט!
תו איכות חוף כרמלי למסגרות חינוכיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }