נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- "שמישהו יפתח לי. בבקשה."
27 לאפריל 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- "שמישהו יפתח לי. בבקשה."
גלבוע דקר, 2018-04-27 - 10:00

 ליצירת קשר: טלפון 054-7345002 מייל: gilboa@hai-besefer.co.il

כל הזכויות שמורות

 איור: ג’קי לבן

מוזר, תמיד אחרי שאנחנו זזים וזזים, בחלון הקטן חולפים העצים והבית של סבא וסבתא מגיע, תמיד אמא תגיד "מי גר פה"? ואני אענה  "טבה!" ומי עוד?  טבתא!" והיא תחייך וזה יעשה אותה שמחה אז גם אני אהיה שמח.

 
אבל היום בבוקר אבא אמר "בסדר אני אקח אותו, העיקר שאת תגיעי לראיון העבודה בזמן, אני אסע מהגן לעבודה אל תדאגי." אמא חיבקה אותי יותר פעמים מתמיד ואמרה לאבא "אל תשכח" כמה פעמים, "בסדר, הבנתי, לתלות התיק על הוו, להוציא לו את הבקבוק ולא לשכוח לשלם לכרמית מהוועד על המתנה לגננת, אני זוכר אל תדאגי". 
 
אמא נתנה לי חיבוק אחרון ארוך ואמרה לאבא "אני לא דואגת" אבל בחיבוק שלה הרגשתי משהו אחר. 
 
בדרך כלל כשאנחנו מגיעים לגן אמא אומרת "הגענו" ואז מוציאה אותי מהכיסא שלי, אבל היום אבא יצא מהאוטו ואני עוד מחכה. מתחיל להיות לי משעמם. עכשיו כשאני חושב על זה  הדרך לגן היתה ארוכה ואבא לא שאל אותי "מי גר פה?" אולי לא עברנו ליד הבית של טבא וטבתא? 
אני לא אוהב להיות נעול בכיסא, אמא תמיד פותחת לי את הרצועות ומחבקת אותי חזק, כאילו מבקשת סליחה על שהיא נאלצה לנעול אותי ככה. עם אבא זה אחרת באוטו, היום למשל, אבא שר לי שיר שאני אוהב וכשעברנו ליד גן השעשועים הוא אמר שבשבת ייקח אותי לשחק כמו בשבוע שעבר שהיה לנו כיף, שמחתי. 
 
אבל אז הטלפון שלו צלצל והוא הפסיק להסתכל עליי דרך המראה, אבא לא האמין למשהו, ביקש סליחה ואמר "עכשיו נפתור את זה." הוא הפסיק לשיר, הבניינים שבחלון שלי זזו מהר יותר, הקול שלו השתנה, הוא דיבר מהר ושאל מישהו איך זה קרה, לא הפרעתי לו, אפילו שרציתי להמשיך לשיר.
 
אבא נכנס עם האוטו למקום חשוך מתחת לאדמה, שמעתי את ה-טראחח של הדלת הנטרקת כמו תמיד אבל לא שמעתי את הדלת שלי נפתחת. אני מחכה שאבא ישחרר אותי, כבר עבר הרבה זמן, החולצה שלי רטובה מקדימה ומאחורה, חם לי, התעייפתי כבר מלבכות אבל אני לא יכול להפסיק, קשה לי לנשום. אני שומע צרחות צרודות ולא בטוח אם זה הקול שלי או של תינוק אחר. כשעוד יכולתי לראות חיפשתי צורות של אבא ואמא בחלון אבל לא ראיתי אף אחד. חשוך כאן מתחת לאדמה איפה שכל המכוניות האחרות, בשלב מסוים הדמעות כיסו את העיניים שלי ונהיה לי כל כך חם שהפסקתי לראות, רק לצרוח יכולתי וגם את זה אני כבר לא יכול לעשות, הכוח שלי נגמר, חם, חם ואני מנסה לבלוע עוד אוויר וזה כואב. שאמא תבוא, בבקשה, אמא בואי, תפתחי לי את הדלת, תשחררי אותי, חבקי אותי חזק ואני לא אכעס בכלל שהייתי נעול, רק רוצה לנשום. 
אין לי אוויר! 
 
אני רוצה שתדעו שגם אתם יכולים לכתוב סיפור קצר, אני מזמין אתכם להצטרף אליי ונעשה זאת יחד, במפגש כתיבה בפרדס חנה. מוזמנים ליצור קשר: גלבוע דקר: 0547-345002 
Gilboa@hai-besefer.co.il    
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }