נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- השוטר שהציל אותנו
4 למאי 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- השוטר שהציל אותנו
גלבוע דקר, 2018-05-04 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 איור:ג’קי לבן

הייתי בן שלוש-עשרה, מאז שאני זוכר את עצמי אז בבית כל הזמן דיברו על פוליטיקה ועל המלחמות בנינו לבין ערבים, באותה תקופה עליה אני מדבר הבית היה סוער יותר, בהתאמה כנראה למצב בארץ. גרנו בגבול תל אביב-יפו, אבא והחברים שלו נפגשו אצלנו כל ערב, שתו ודיברו על מה שקראו בעיתון, כל אחד אמר מה לדעתו צריך לעשות לערבים, ואיך הוא היה עושה את זה במו ידיו.

ישבתי בצד, נוכח נפקד במפגש החברתי-גברי והחלטתי שעליי לעשות מעשה. כשהגברים הלכו אבא קרא לי לנקות אחריהם, גררתי רגליי למטבח וזה עיצבן אותו, הוא צעק והשתולל, למזלי הוא סטר לי רק פעמיים והבעיטה שלו היתה לא חזקה כתמיד שכן הוא היה כבר מסוחרר והוא נרדם מהר. 
בבוקר נעצרתי מול המראה ובחנתי כיצד אסתיר את סימני ליל אמש. לא היו הרבה. בדרך לבית הספר עברתי כמו תמיד על יד הבאר. מוסא היה נער בן גילי שהכרתי, ידעתי לומר שהוא בדואי אבל לא ממש הבנתי מה זה אומר. התקרבתי לשפת הבאר, ’מוסא!’ קראתי אליו, ’תעל יא זאלמה,’ מוסא חייך. תפסתי אותו במותניו ובכל כוחי משכתי והרמתי אותו כלפי מעלה, כשהוא איבד שיווי משקל דחפתי אותו לבאר. מוסא התנגד קצת מאוחר מדי עבורו, פניו קרבו לפני, קרובים כמו פניי אהוב ואהובה, עיניו היו פעורות-מופתעות-מאוכזבות ועיניי היו מלאות נקמה וגאולת עמי.
נזכרתי שפעם ראיתי את תחתית הבאר והיא היתה מלאת ברזלים חלודים ועמוקה מאוד, הצלחתי להעיף אותו פנימה לבאר, אבל שתי ידיו התמנוניות של מוסא אחזו בדופן. "עזוב!" צעקתי לו ודפקתי בהם כפטיש על מסמר, "עזוב יא כלב!" מוסא לא עזב, פניו לא אמרו דבר, שפתיו לא זזו וקול לא בקע מהן, ואני מציין את זה כי זה הפתיע אותי אז כמו שזה מפתיע אותי עכשיו. הייתי כמו מחוץ לגוף של עצמי, ראיתי את הכול קורה, הרגשתי שידיי פועלות אבל התייחסתי אליהן כאילו הן פועלות מטעם עצמן. גם הרגליים שלי שבעטו והגרון שלי שצעק, כמו תפסו פיקוד על השרירים. אני נותרתי אדיש לכל המתרחש. תפסתי באצבעותיו העקשניות וניסיתי לקפל אותן, לשבור, להחליש להכחיד. אני בטוח שגם מוסא ראה פעם את תחתית הבאר, ועדיין הוא לא אמר מילה, לא צעק גם כששמע את פרסות הסוס קרבות אלינו.
 
"היי אתה, מה אתה עושה שם?" קרא הקול, סובבתי את ראשי ומולי ראיתי ראש ענק של סוס בוהה בי. נבהלתי. על הסוס ישב השוטר השכונתי שלנו, מוסא הביט בו מתוך הבאר ולא אמר מילה. "אנחנו רק משחקים" עניתי. 
השוטר הביט בנו זמן שנמשך כנצח, "תתחיל לרוץ לבית הספר" אמר השוטר, "אני דוהר מאחוריך, אם תעצור זה יכאב." האמנתי לו ולכן התחלתי לרוץ, אבל ככל שהתרחקתי ממוסא הבנתי פתאום מה עשיתי, מה יכול היה לקרות, רצתי מהר יותר, חשבתי שאולי האשמה תיפול ממני, התביישתי בעצמי, כעסתי ובליבי הודיתי לשוטר שהצליח את חייו של מוסא וגם את חיי. 
את מוסא פגשתי עוד הרבה פעמים במהלך חיי, הוא מעולם לא אמר דבר על מה שקרה באותו בוקר.
 
ﭏ הסיפור שקראת אמיתי לגמרי, כתבתי אותו בהשראת בן משפחה. אני רוצה שתדעו שגם אתם יכולים לכתוב סיפור קצר עבור מישהו אחר, אני מזמין אתכם להצטרף אליי ונעשה זאת יחד, במפגש כתיבה בפרדס חנה. מוזמנים ליצור קשר: גלבוע דקר: 0547-345002 
Gilboa@hai-besefer.co.il 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }