נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- לחיות או לא לחיות - זו השאלה
1 ליוני 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- לחיות או לא לחיות - זו השאלה
גלבוע דקר, 2018-06-01 - 10:00
כל הזכויות שמורות

איור: ג’קי לבן

 כל חיי גדלתי בידיעה שהיה לי אח תאום בבטן אמי, מתישהו בין החודש החמישי לשישי הוא הפסיק לאכול, היה זה יום אחד אחרי שהרופא אמר להורים שהגוף שלה במצוקה והוא לא יצליח לשאת את שני העוברים. תמיד ידעתי שהוא החליט במודע לתת לי את חיי במתנה, שעדיף שאחד מאיתנו ישרוד מאשר שנינו נמות. ההורים שלי דאגו להזכיר לי את זה כל הזמן; כשנפלתי במשחק כדורגל וחזרתי הביתה עם שריטות על הברכיים, כשהיה טיול של הצופים למדבר או כשרציתי בגיל שש-עשרה להוציא רישיון לאופנוע - אמא ואבא שבו והזכירו לי שיש לי משימה לשמור על עצמי. בגיל מסוים הם כבר לא היו צריכים להזכיר את אחי התאום ואת הקרבתו הרבה, אלא רק אמרו "אל תשכח" ולא היו צריכים להוסיף עוד.

 
לפני שנה כשאני בן ארבעים כבר, צעדתי בחוף הים בקיסריה בשעת בוקר מוקדמת כפי שצעדתי כל בוקר. "הצילו!" שמעתי מישהו צועק, כל מי שמכיר את החוף מכיר את הנקודה הזאת, מדי שנה טובעים שם כמה וכמה אנשים. ידעתי שאם אני לא מזנק מיד אני גוזר את דינו, זרקתי מעליי את האזניות, החולצה והנעליים ושחיתי בכל כוחי. הגעתי אליו אבל הוא כבר היה באפיסת כוחות ואני ניסיתי לחתור בידיי ולחלץ את שנינו. בשלב מסוים הוא החל לשקוע ולא היה לי כוח יותר, שקעתי איתו.
כשמים מקיפים את שנינו הוא פקח את עיניו, חייך ואמר: "היי אחי." ואני הבנתי שזה המוות הטוב שלי.יכולתי לראות בפניו של הבחור המת את אחי התאום, לדבר איתו. 
"אל תוותר!" צעק עליי, "תציל את עצמך!" הוא אמר. 
"אתה וויתרת! אתה לא נלחמת כשהפסקת לאכול!" צעקתי עליו, הקול שלי פגע במים, הרגשתי שהם נכנסים לתוכי אבל לא היה לי אכפת, "שמעת את אמא ואבא בוכים ומתייסרים, מתחננים אליך שתאכל, ולא עשית כלום!"
 
"וויתרתי?" הוא צחק במרירות "נראה לך שזה היה לי קל לא לאכול, כל מה שהייתי צריך לעשות זה רק לרצות והאוכל של אמא היה נכנס לי לגוף, אבל החזקתי חזק, זו היתה מלחמה קשה ביותר. ידעתי שאני עושה את המעשה הנכון, שאין לי ברירה..." 
"אני לא ביקשתי ממך שתציל אותי, כל החיים שלי היו סביבך וסביב מעשה הגבורה שאף אחד לא ביקש ממך לעשות! אתה יודע מה, אני שמח שקפצתי למים, פעם ראשונה בחיי שעשיתי משהו מסוכן וזה מרגיש נפלא" הטחתי בו. 
"תיכף ניפרד שוב" הוא אמר ועצב על פניו, חשתי געגוע בתוכי, לא רציתי שניפרד כל כך מהר. הוא החל לשקוע בזמן שמישהו אחז בגופי וניסה למשוך אותי כלפי מעלה. 
גופו שוקע, ידיו פרוסות לצדדים ופניו מופנות כלפי מעלה ואילו אני בתנוחה דומה אך גופי מופנה מטה, מביט באיש הזר שפניו פני אחי התאום שאף פעם לא נולד. 
"ניסיתי כמה פעמים בעבר להגיד לך אבל לא הצלחתי," צעק אליי מהמעמקים. "מה, אני לא שומע?" קראתי אליו מרחוק. 
 
"לא עשיתי את זה בשבילך חבוב, אתה לא היית בסכנת חיים, היא כן," אמר ונעלם. 
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
אם יכולים לקלקל- יכולים לתקן - דרכים ליצור תקווה אצל ילדים ומשפחות שחוו פגיעה מינית
רשות מקומית חוף הכרמל היא אחת מ-40 רשויות מקומיות שנבחרו להשתתף בתכנית להתמודדות עם שינויי האקלים של האיחוד האירופאי
אין הנחיה של גורמי החרום לפינוי אוכלוסייה בזמן תקופת ההרצה של אסדת הגז

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }