נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > "חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- הזיכרון הראשון שלי
8 ליוני 2018
"חי בספר" - מזיכרונות לסיפורי חיים- הזיכרון הראשון שלי
גלבוע דקר, 2018-06-08 - 10:00
כל הזכויות שמורות
איור: ג’קי לבן
 
לבית ילדותי לא היה שם, היה לו מספר. זה היה בית מספר שלוש ברחוב מספר שלוש מאות שמונים ותשע. כל עולמי היה בבית הזה, שדבוק היה לבתים של אנשים שעד גיל מסוים לא כל כך ידעתי אם הם בני משפחה שלי או רק שכנים. חיינו יחדיו, בבית ערבי נטוש בשכונת תל כביר בתל אביב. הבית שלנו היה בקומה השנייה, והיציאה לרחוב היתה דרך מסדרון התחום בשתי קירות, חומת הבית. 
 
רצתי, רציתי לשחק בחוץ, הייתי בן ארבע, הכביש היה בצבע של מגרש המשחקים שלנו, כביש כורכר שלקרוא לו כביש זו מחמאה. בתחילת שנות החמישים לראות רכב עובר ליד הבית שלנו היה שכיח כמו לראות היום, רכב משנת חמישים עובר ליד הבית שלך. אז רצתי, וכשחציתי את המסדרון המוביל לרחוב ופרצתי לכביש זה פגע בי. חזק. 
 
עפתי, ידיי ניסו לאחוז באוויר, לא ראיתי מה פגע בי, לבשתי מכנסי חאקי קצרים, מכנסי "בן גוריון" קראנו להם, סליחה שאני אומר אבל היית צריך להיות ערני כי כשישבת בתנוחות מסוימות, הביצים שלך ברחו מהמכנסיים. ואני באוויר, מקווה שכלום לא מבצבץ. 
 
חשבתי על אמא שלי, היושבת בפרדס ממול עם השכנות שלנו, הן בטח שרות בעברית או בלדינו תוך כדי שהן תופרות. הן מדברות שוב על פעם, מזכירות ימים רחוקים מטורקיה וממקומות אחרים שלא הייתי בהם. אהבתי שאמא שרה לי בארמית, "הנה אליעזר הולך ברחוב, כל הבנות רואות אותו וזורקות עליו פרחים, והוא לוקח את הפרחים ומפזר עליהן בחזרה," ואני הייתי מובך, כל מי שמסביב חייך וצחק כשהזכירו את שמו בשיר. 
 
זהו, יותר לא ניפגש אמא? לא תשירי לי יותר? התרסקתי על אדמת הכורכר ונמרחתי עוד כמה מטרים טובים, העור שלי לקח איתו אבנים לדרך, אמא כבר תטפל בזה אחר כך, גם במכנסי החאקי. ניסיתי לנשום, זה לא היה קל, פחדתי לפקוח את עיניי, לא רציתי לגלות שאני מת, צרחות השכנות סיקרנו אותי, תיארתי לעצמי שזה נהג האוטובוס שעובר בכביש פעם או פעמיים ביום שפגע בי, אבל הופתעתי לגלות שזה לא אחר מאשר הדוור שלנו, המביא את המכתבים רכוב על אופניו, עם הקופסה האדומה מקדימה. 
 
נדמה היה לי שכולם שולחים בו מבטי אשמה. רציתי להגיד שרצתי לכביש, במקום זה שכבתי על האדמה, בלשון שלי טעם העפר מהול בטעם ברזלי - הדם שלי. מול גן הילדים שלנו היה בית הקפה של מר רולנדר, בצהריים ישבו שם מבוגרים ושיחקו שש-בש, לפעמים היינו קונים ארטיקים, אהבתי שוקו- בננה, זה היה גם הכי זול, אם אצא מזה אקנה לי ארטיק שימתיק לי את השפתיים הפצועות. 
 
צעקות קטעו את ליקוק הפצעים שלי, "תראה מה עשית לילד!" וגם "אתה לא מסתכל?" ואני שותק, אמא באה והפכה אותי כאילו חיפשה משהו, אמרה לכולם ש"הילד בסדר", קיבלתי אישור שאני חי אז קמתי וחיבקתי אותה חזק חזק. הדוור התנצל מאה פעמים לפחות.
 
חלפו שישים ושתיים שנים, אף פעם לא אמרתי לך אדוני הדוור, סליחה. סליחה שלא הגנתי עליך. הייתי קטן, הלשון שלי היתה עסוקה בלטעום עפר ולחלום על שוקו-בננה. מקווה שלא כאבת יותר מדי זמן את כאבי, ששכחת מזה מהר, כמו שאני שכחתי את זה כשבלילה אמא  ליטפה אותי ושרה לי: "הנה אליעזר הולך ברחוב, כל הבנות רואות אותו..." 
--
 
• אני רוצה להגיד לך שכל אחד ואחת יכולים לכתוב סיפור קצר, אני מזמין אותך להצטרף אליי ונעשה זאת יחד, במפגש כתיבה בפרדס חנה.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מה זאת אהבה?♥
מה יקרה ב’מתחם המייסדים’?
קנס של 2000 ₪ למאהל עסקי שהזרים מים מזוהמים לחוף הים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מה זאת אהבה?♥
הכירו את המנהלים החדשים בשנת הלימודים תש"פ במערכת החינוך של פרדס חנה כרכור
עיטור יקיר מכבי ישראל הוענק לג׳ומיק סמסונוב בן ה 91
מועדון אתגרים מגיע לבנימינה