נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע- פרשת "חקת" (במדבר פרק יט’ - כב’).
22 ליוני 2018
פרשת השבוע- פרשת "חקת" (במדבר פרק יט’ - כב’).
אסתר פינס, 2018-06-22 - 10:00
כל הזכויות שמורות
משה מכה בסלע, ציור מאת ניקולא פוסן, ויקיפדיה
 
הפרשה הקודמת היא הפרשה האחרונה העוסקת בדור יוצאי מצרים ומתארת את קרח בן דודו של משה, איש אמיד, קורא למרד! אסף סביבו מאתים וחמישים איש מבני ישראל והביע אי אמון במנהיגות משה ואהרון. קרח נענש, האדמה פצתה את פיה והשאר נשרפו באש. 
 
השאלה: מדוע נענשו מאתים וחמישים איש שהיו אתו? 
 
להבנתי, כי נגררו אחרי קרח. הנגררים הם טיפוסים שליליים הגרועים מאויב. מי האויב יודעים ונזהרים אך הנגררים הם בלתי צפויים. מאז וגם היום ישנם אנשים נגררים הניזונים מרכילות ומפיצים לשון הרע. לכן נאמר: "שמור אותי מאוהביי ומשונאי אשמר בעצמי."  
 
פרשת "חקת"- הפרשה מספרת לנו שאחרי המרד והעונש, חלפו 38 שנים, השעון נעצר, וכל דור יוצאי מצרים מתו. אין תיאור ואין שום ביטוי לכל מה שקרה והתרחש בתקופה זו, מדלגים מדור יוצאי מצרים לדור כובשי הארץ. 
 
הפרשה נפתחת: "וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה,........ דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל. …..וְשָׁחַט אֹתָה..... וְשׂרף.........וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה..."
 
למה אל אפר הפרה הנשמר בצנצנת הוסיפו ארז, אזוב ותולעת?
 
להבנתי, שגופת המת לא תהפוך לפולחן! הארז = חזק והאזוב= חלש, שני מצבים שעובר האדם. כנזר הבריאה, ראשיתו חזק כארז מצמיח את עצמו. אט אט מזדקן ונחלש כאזוב, ואחרי מאה ועשרים, מצטרפת התולעת. עפר ואפר.
 
מה עוד הבנתי מחוקת פרה אדומה?
גם שלמה החכם באדם לא הבין והגיע למסקנה: "נִסִּיתִי בַחָכְמָה; אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קהלת פרק ז’).
ואני הקטנה אנסה, באותן שנים ארוכות של שתיקה, מתו כל דור יוצאי מצרים, לכן, הפרשה פותחת בדיני טומאה וטהרה, כיוון שהתורה רואה בגופת המת "אבי אבות הטומאה," וכדי שגופת המת לא תהפוך לפולחן כמנהג הגויים, חוקת פרה אדומה באה ללמד את הדור החדש שהמת הוא טמא וכל הנוגע במת יטמא. פרה אדומה שהיא נדירה שלא תהפוך לעבודת אלילים, ובמותה טמאה היא!
 
הפרשה מביאה אותנו לשנת הארבעים ליציאה ממצרים. ומה קרה? מרים מתה. אין מים. העם מתלונן: ….. " ַויָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, ......לָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה’ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת."
תלונת הדור החדש על מחסור במים כל כך שונה מדור יוצאי מצרים. אבותיהם בכו על שיצאו מעבדות לחירות וכל הזמן רצו לחזור למצרים ואף העזו לקרוא למצרים בשבחה של ישראל, "ארץ זבת חלב ודבש." אולם הדור החדש מחובר לזהותו. אין חירות ללא זהות. מחוברים לאור ה’ שבתוכם וזה בא לידי ביטוי בתלונתם, כשדרשו מים ועל שטרם נכנסו אל הארץ המובטחת שיש בה: מקום זרע, תאנה, גפן, ורימון.
 
ה’ מבקש ממשה: "קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו"
למה ה’ ביקש ממשה להחזיק את המטה ולדבר אל הסלע? כדי להבליט את ערך הדיבור.
 
ישנו הבדל בין פרשתנו לפרשה המקבילה בספר שמות שם משה נצטווה להכות בסלע כדי להוציא מים.
אז מה השתנה? הדור השתנה. בפרשתנו ניצב דור חדש, בני חורין, ואליהם צריך לדעת לדבר. 
 
אך משה, בכעס, היכה בסלע ולא יצא מים. רק בפעם השנייה יצאו מים, "ותשת העדה ובעירם."
משה לא הפנים את ההכרה בחילופי הדורות ונותר עם השיטות הישנות. המסקנה שמשה ואהרון לא ינהיגו את העם בעת כניסתו לארץ. לדור הצעיר נדרשת הנהגה חדשה היודעת לדבר אל הסלע. "דור דור ודורשיו."
אחרי מות מרים נפטר אהרון. כאשר העם המשיך במסעו כתוב:".........ותקצר נפש העם."
 
מה פירוש: ותקצר נפשם? כאשר האדם במאבק פנימי, יש חסימה, אין הקשבה ואין הבנה, יש קוצר רוח! 
 
למה קצרה רוחם? כי איבדו שני מנהיגים גדולים, את מרים שהייתה מקור המים והברכה, ואת אהרון הרודף שלום. כאב הפרידה כבש את חדרי ליבם ותקצר נפשם = לא היה להם סבלנות לא לעצמם ולא לאחרים.
 
זה בדיוק, מה שהרגיש משה אחרי מות מרים אחותו, היה לו קשה להכיל את כאב האובדן. לכן כאשר ייבשו המים והעם התלונן, ותקצר נפשו, במקום לדבר אל הסלע היכה בסלע.
 
אולם משה הוא מנהיג, מנהיגות זו אחריות. על המנהיג (הורה, מורה, מפקד), לדעת לשמור על קור רוח, על שליטה עצמית גם בשעת כעס. וכשקשה ועצוב בלב, לא לאבד עשתונות אלא לשמש דוגמא, בהקשבה ובהידברות מתוך כבוד. 
 
לפיכך, משה הרועה הנאמן יראה את הארץ מרחוק ולא יכנס אליה.
 
אני מתפללת שנדע לקחת אחריות, ובשעת כעס נשמור על שליטה, ולא תאבד האמונה המחברת אל המעיין הנובע חיים. שנצליח לראות גם מתוך הקושי את האור, ומתוך הכרת הטוב נודה על כל היש. 
 אל נבקש/ תמי לוי
יש דברים נסתרים 
לא נבין לא נדע 
נעשה גם דברים 
שנראים בלי סיבה 
לא צריך כל דבר 
לחקור ולשאול 
לפעמים גם מותר 
לא לדעת הכל 
 שבת שלום ומבורך!

 אסתר פינס 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מיזם "מועצה עד הבית" יוצא לדרך
ערב הצדעה והוקרה לצוותי חינוך במושבה
תלמידי כיתות א’ בבית ספר אשכולות בבנימינה ניגשו לקלפיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }